התביעה מקיפה שלושה ראשים של נזק:
עלות רכישתו של ציוד לבית-העסק במיקומו החדש, בסך של 32,132 ש"ח;
עלויות העתקה, פירוק, הרכבה, התקנה ושפוץ של בית-העסק, בסך של 89,137 ש"ח;
פגיעה במוניטין של בית-העסק, בסך מוערך של 50 אלף ש"ח.
הנתבעים, מצידם, עתרו לחייב את הצד השלישי בכל חיוב שייפסק נגדם.
התובעת, מצדה, לא העמידה חזית מול הצד השלישי ולא סברה כי הוא בן-ריבה הנכון בהליך זה.
לאחר שמיעתן המקפת של ראיות מסקנתי היא כי יש לקבל את התובענה, אף שבסכום נמוך מן הנתבע.
כחלק מעריכתה של אומדנה זו סברתי כי לא נכון יהא להיתעלם מן העובדה כי הנכס נשכר בשכירות רגילה וכי הסכמי-השכירות נעשו בכל פעם לתקופה מוגבלת.
בזאת תהיינה כרוכות, מניה וביה, הוצאות של מעבר לבית-עסק חדש וגם צורך לרכוש מחדש ציוד כמו ארונות, שנגזרו למידותיו של הנכס השכור.
...
התובעת, מצדה, לא העמידה חזית מול הצד השלישי ולא סברה כי הוא בן-ריבה הנכון בהליך זה.
לאחר שמיעתן המקפת של ראיות מסקנתי היא כי יש לקבל את התובענה, אף שבסכום נמוך מן הנתבע.
הסכם-התמ"א
המסקנה כי מי, שנדרש לשאת בפועל בנזק שנגרם לשוכרת הוא הקבלן, מעוגנת היטב בלשונו של הסכם-התמ"א ובתכליתו.
התוצאה
אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך, על דרך האומדנה, של 40 אלף ש"ח לעילות-התובענה.
כמו כן ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות-משפט בסך של 2,500 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 7,100 ש"ח. זאת, בתוך 15 ימים מיום-קבלתו לידיהם של פסק-דין זה, שאם לא כן ייתוספו הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-החיוב ועד למועד התשלום בפועל.
