תביעה בגין פיצוי על זמן הכנת כתב תביעה

לצד סוגיות אלה כוללת תביעתו של התובע 2 את הרכיבים הבאים – תביעה לתשלום פצויי פיטורים; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל כמתחייב בהוראות ההסכם הקבוצי בענף השמירה; דמי פדיון חופשה; והחזר נכויי בשיעור של 10 ₪ משכרו החודשי לטובת ועד העובדים.

הנתבעת הוסיפה כי כשם שעובד אינו זכאי לפצוי על זמן ההכנה שנידרש לו לטובת העבודה, אין התובעים זכאים לשכר עבודה על התייצבותם במקום העבודה לפני תחילת המשמרת לצורכי התארגנות[footnoteRef:3].

רכיבי התביעה המיוחדים לתובע 2: בדיון בתביעת התובעים לפצוי מכוח חוק הזכות לעבודה בישיבה, הסתיים הדיון בתביעתו של התובע 1; ומכאן נפנה לדיון ברכיבי התביעה המיוחדים לתובע 2 – התביעה לפצויי פיטורים, התביעה לתשלום שכר עבודה בגין זמן הפסקה, דמי פדיון חופשה, פיצוי על הפרשה בחסר לקופת גמל והחזר נכויים מהשכר שלא כדין.

] בנסיבות הללו, משנמצא כי לתובע 2 שולם שכר המתייחס לזמן ההפסקה, התביעה במתכונת המופיעה בכתב התביעה, לתשלום שכר על זמן ההפסקה – מוצתה.

...

העובדה כי הנתבעת שילמה לתובע במסגרת גמר החשבון פדיון ימי חופשה המתייחסים לימי חופשה שצבר התובע לפני אוקטובר 2009, איננה מעידה על ויתור על טענת ההתיישנות, אשר הועלתה בהזדמנות הראשונה בכתב ההגנה[footnoteRef:50]; אשר על כן, התביעה לדמי פדיון חופשה – נדחית.

בנסיבות אלה, משאישר ארגון העובדים את קיומו של ועד עובדים במקום העבודה - תביעת התובע 2 להחזר הניכויים משכרו לטובת ועד העובדים – נדחית.

סוף דבר: בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובע 1: הפרשי שכר (עבור זמן התדריך היומי) בסכום של 7,187 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 01/04/2011 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבע מכחיש את טענות התובע, וטוען בכתב ההגנה מטעמו, כי במהלך אוגוסט 2019 פנה אליו התובע על מנת לברר אפשרות למתן שירותים משפטיים בדבר הגשת תביעה כנגד מנהל מקרקעי ישראל, עריית תל אביב ועוד נתבעים בגין פיצויים על הפינוי מהמתחם המכונה "גבעת עמל" בעיר תל אביב (להלן: "גבעת עמל"); זאת - באשר לגירסת התובע משפחתו פונתה בזמנו מבית שבו התגוררו שנים ארוכות במיתחם, אף שבמועד הפינוי היו כבר תושבי חוץ.

כעולה בעדותו: "לשאלת בית המשפט, היה לוח זמנים מוסכם מתי הוא מוציא מכתב, אני משיב שאני לא רואה את זה בחוזה שלו. אבל אני חושב שבחוזה כזה צריך להיות לוח זמנים. לשאלת בית המשפט, למה כתבת 4 ימים שהוא מתחייב, אני משיב שהוא אמר לי שבתוך 5 ימים הוא מגיש כתב תביעה, והוא לא הגיש כתב תביעה וגם לא הכין כתב תביעה. לפי מה שאני מבין שולחים קודם מכתב דרישה ואז רואים אם צריך להגיש תביעה. אחרי כמה זמן, הוא אמר לי תוך 5 ימים יגיש כתב תביעה ושום דבר לא נעשה והזמן חולף" [עמ' 2-3 לפרו'].

...

בנסיבות אלה, אני קובע כי התובע זכאי להשבת הסכום ששילם, בכפוף - לקיזוז שכר ראוי לנתבע, שהוא בעצם בבחינת השבה לה הוא זכאי, לרבות בשל שיקולים של צדק מחלק [ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל פ"ד נט(5) 337, ס' 11 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה].

אשר על כן, אני מורה כי מתוך הסך של 3,510 ₪ ששולמו לנתבע על ידי התובע, ישיב הנתבע לתובע סך של 2,340 ₪.

אם כן, אני פוסק כי לסילוק התביעה הנדונה וכל טענות התובע נגד הנתבע בגין התקשרותו עמו בהסכם למתן שירותים משפטיים, כאמור, ישלם הנתבע לתובע סך כולל של 3,178 ₪.

בפני בית הדין תביעת התובע, עורך דין, שהועסק על ידי הנתבע עו"ד אף הוא, לגמול שעות נוספות, פיצוי פיטורים, הפרשות לפנסיה, הלנת שכר, אי מתן הודעה לעובד, ופצוי בגין אי תקינות תלושי שכר.

" (עמ' 15 שו' 7-23; דגש ש.ש.) לטענת התובע ההודעה לעובד הוכנה לאחר הגשת כתב התביעה, לא הייתה בזמן האותנטי וכי מההודעה עצמה עולה שלא יעבדו בערבי חגים כדי שלא לחייב את הנתבע בתשלום דמי חגים שנתבעו בתביעה על ידי התובע.

העברת אישור מחלה בדיעבד אינו פוגע בחזקת התקינות החלה על מיסמך רפואי ואף לא פוגעת במהימנותו של התובע בדבר עצם מחלתו, קל וחומר משהועבר המסמך הרפואי למעסיק תוך זמן סביר.

בנוסף הוכח כי נתנה המחאה על סך 6789 ₪, שהנתבע עצמו לא ידע להסביר מה כלול בה, ואיך משתקפת בתלוש הרלוואנטי , נוכח פער ביניהם לפיכך, אף שהוכח שהתובע קיבל את הסכום שנכתב בתלוש, נפלו פגמים בתלושים המצדיקים פיצוי אם כי לא בשיעור שתבע התובע .

...

הנתבע ישלם לתובע סך של 7,246 ₪ עבור פיצוי פיטורין.

הנתבע ישלם לתובע סך של 3000 ₪ בגין רכיב זה. מלוא התביעה שכנגד נדחית גם להודעה מוקדמת, גם לדמי חגים ומחלה וגם להחזר שעות.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות תביעה זו בסך 2000 ₪.

בין התובעים לבין שירביט החלה היתדיינות נוכח תביעת התובעים לפצוי על הנזק שניגרם להם בגין אותן נזילות ועל בסיס פוליסת ביטוח הדירה, ברם לא הושגה הסכמה והתובעים סברו שהצעת שירביט לפצוי איננה מבטאת את הקף הנזק לדירה עקב האירועים.

עליו, למשל, לדעת את החקיקה הרלוואנטית, לעמוד בלוחות הזמנים הרלוואנטיים, להכין כראוי את כתבי הטענות, לפעול לפי סדרי הדין, להופיע כנדרש בבית המשפט, ולנהל כראוי את הדיונים.

נוכח הנטל הרובץ לפתחם של התובעים כאמור, הינה אשר התברר: בכתב התביעה בתביעת שירביט, עתירה לחיוב בפצוי בסך של 200,000 ₪, אך כתב התביעה מתבסס על חוות דעת מומחה של השמאי שלמה פרנקיל ובאותה חוות דעת נאמד הנזק בסך של 143,521 ₪.

...

התובעים הגישו, באמצעות פרקליט אחר, תגובה לבקשה לסילוק תביעת שירביט על הסף מחמת התיישנות, אך בהחלטה מיום 10.9.19 נדחו טענות התובעים, התקבלה טענת שירביט, ונפסק שתביעת שירביט נדחית על הסף מחמת התיישנות.

כך נפסק: "תביעת רשלנות נגד עורך דין בגין שאלות ששאל, או שנמנע לשאול, במסגרת דיון בבית משפט אינה פשוטה עיונית, ובודאי קשה מאוד להוכחה, וכדי שתתקבל טעונה היא מובהקות יתרה. על מנת לקבל את התביעה, על בית המשפט לשים עצמו בנעלי המותב אשר דן בתיק שלגביו נטענת הרשלנות, ולבחון באופן היפותטי כיצד היה מתפתח המשפט אילו נשאלה השאלה שעורך הדין נמנע – כנטען ברשלנות – מהצגתה לעד. קרי, על בית המשפט להכריע כיצד היה העד משיב לשאלה, כיצד היתה משנה תשובה זו את מערך השיקולים, ובסופו של דבר – לשער, כמעט לנחש, כיצד היה מכריע המותב המקורי בתביעה כמכלול" (ע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' עו"ד קמר [פורסם בנבו], 3.5.10).

לסיכום: התובעים שכרו את שירותי הנתבעת בפברואר 2007 להגשת תביעה נגד שירביט לפיצוי בהתבסס על פוליסת ביטוח ואירועי נזילה ונזק שאירעו בסוף 2015 ובתחילת 2016.

ואשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 96,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

לפניי תביעה לחיוב הנתבע בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש-רכב והפסדים על רקע תאונת דרכים.

לימים הסכים הנתבע לשלם את עלות התיקון במוסך מאיזור המרכז אך ביקש שהתובע יחתום על כתב ויתור וסלוק אשר לא היה לטעמו של התובע ולכן האחרון ערך בו שינויים אך הנתבע היתעקש על נוסחו המקורי, ולכן העניין לא נפתר.

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, שכך שהנתבע יישא באחריות לתאונה בשיעור 75% ואילו נהגת רכב התובע תישא באחריות לתאונה בשיעור 25%, וזאת בהפחתת סכומי ראשי הנזק בגין: ירידת ערך, זמן הכנת התביעה ועיון בכתב הוויתור, הפסד שעות עבודה, עגמת נפש ואגרת בית המשפט, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: עדותם של נהגת רכב התובע ושל התובע הינה מסתברת יותר מאשר עדותו של הנתבע.

...

אני מאשר ראש הנזק הוצאות נסיעה לאפרת בסך 500 ₪ מאחר ששוכנעתי כי אכן הנתבע שלח אותו למוסך באפרת כדי למזער את נזקיו, ניסיון שלא עלה יפה בסופו של יום.

אני מאשר ראש הנזק עגמת נפש אך בסך 750 ₪ בלבד.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: 9.1.