תביעה בגין פיצוי נזק פסיכולוגי מסוג PTSD שנגרם לילד בתאונת דרכים

מלבד זהירות יתר בכביש המצופה מילדה חירשת אלמת, כך מציין המומחה, "ההתרשמות מהמבחנים והבדיקה היא שמ' [התובעת מ.א] אינה סובלת היום מפוסט טראומה, שרמת תיפקודה אינה מתאימה למי שסובל מקשיי למידה אלא מפיגור קל". בפרק "סיכום ודיון" שבחוות הדעת, מציין המומחה כי אין עדות לפגיעה מוחית כתוצאה מן התאונה, וכי לא ידוע על הפרעות תפקודיות מלפני התאונה, זולת חירשות מלידה וקושי להשתמש במכשיר שמיעה ואולם, לנוכח הגיל הצעיר שבו התובעת נפגעה (גיל 4), קשה להעריך את רמת התיפקוד מלפני התאונה.

אקדים את מסקנתי ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין זה מסוג המקרים החריגים המצדיקים לסטות מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט או למנות מומחה אחר או נוסף.

התובעת טוענת כי טעה המומחה בכך שהשתית את חוות דעתו על הבדיקה הפסיכולוגית של ד"ר מסאלחה, היות ואיבחון של פגור צריך להעשות לפי חוק הסעד, על ידי ועדת איבחון, שאמנם כוללת פסיכולוג אך כוללת גם מומחים בתחומים נוספים.

העידר מכשיר שמיעה וסוגיית ריחוק הנזק המומחה קבע בחוות דעתו כי העובדה שמאז קרות התאונה בשנת 2003 ועד לאחר הבדיקה הראשונה שערך לתובעת, בשנת 2010, בתקופה חשובה מאוד להתפתחות הילד, לא נרכש מכשיר שמיעה חדש במקום זה שהתקלקל בתאונה, גרמה אף היא, לנכות שנקבעה לתובעת.

א. ריבלין מיפרט בספרו הנ"ל כי הקפו של עקרון ייחוד העילה ייקבע בהתאם לגבולות של הקשר הסיבתי המשפטי הקושר בין השמוש ברכב ובין הנזקים הנתבעים ואולם, בעוד שהנזק הראשוני נקשר לארוע התאונתי כי הוא מצוי במיתחם הסיכון שבגינו בא חוק הפיצויים לפצות, נזקים עוקבים שבאו בעקבות הנזק הראשון, יישארו בגדר העילה ויקנו זכות תביעה לפי חוק הפיצויים רק אם לא יוגדרו כנזק רחוק (שם עמ' 397).

על מנת להכריע בשאלה האם המזיק שגרם לתאונת הדרכים אחראי גם לנזק השני המאוחר, יש לבחון תחילה האם אכן בפנינו נזק שני, ארוע מובחן, או שמא מדובר בנזקים המהוים שני רכיבים ביחידת נזק אחת כשבמקרה האחרון יחוב המזיק בכולה.

נזק לא ממוני התובעת זכאית לפצוי על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו – 1976, על בסיס נכות בשיעור 13.6% ,בתוספת שני ימי אישפוז, ובצרוף ריבית מיום התאונה.

...

בנוסף וכאן העיקר, המומחה אינו קובע כי הרקע הסביבתי והכלכלי הוא הגורם לנכות שממנו סובלת התובעת אלא שהוא הקשה עליה להתמודד עם הקשיים שהיו לה מלידה ומהעדר מכשיר שמיעה, ולא מצאתי להתערב במסקנה הגיונית זו. טרם סיום אציין כי התובעת חולקת על קביעת המומחה לפיה הפוסט טראומה חלפה ומכל מקום אף אם יונח כי היא חלפה לאחר שלוש וחצי שנים כטענת המומחה, מדובר בשנים קריטיות לחייה, מגיל 4 עד גיל 8 בעת כניסתה למסגרות חינוכיות דבר שהשפיע עליה גם בהמשך, ולכן יש לייחס את מצבה לפוסט טראומה שהייתה לה לאחר התאונה.

לנוכח כל האמור מצאתי לפצות את התובעת בסכום גלובלי בסך של 10,000 ₪.

סיכום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל.

עניינה של התביעה הוא עתירה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בעטיה של תאונת דרכים אשר ארעה לתובעת בהיותה נוסעת ברכב, ביום 14.1.2012 (להלן: "התאונה").

הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי אמנם נגרמו לתובעת נכויות רפואיות אך הנכות התפקודית נמוכה בהרבה משעור הנכויות הללו, זאת לצד העובדה לפיה היא סובלת מנכויות רפואיות נוספות שאינן קשורות לתאונה.

המומחה העריך, כי נכון למועד בדיקתה ומתן חוות דעתו (בחודש דצמבר 2017), התובעת תהיה כבר מסוגלת לשוב לעבודה מסוג שיעבדה, כמנהלת חדר אוכל זה או אחר, לפיכך, חַזָרה לעבודה, לצד טפול פסיכולוגי CBT, יכולים להפחית את תסמיני מחלתה ולטייב את נכותה.

אני דרך אגב, פעם ראשונה שומע על זה, יכול להיות שזה היה בתקופה שהחליפו לה כדורים עד שהיא אוזנה" אשר לאפשרות של שיפור במצב הנפשי של התובעת, ואולי אף שהמגבלה הנפשית תיחלוף, או כלשון המומחה "פוסט טראומה הולכת" (שורה 17, עמוד 9), לא מצאתי לה עגון של ממש בחומר הרפואי שהונח לפניי זולת עדותו הכללית של המומחה בסוגיה זו, ובכל מקרה, אינני מקבל תֵזה זו. ראשית - המומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה לא העידה במשפט, ולכן הנכות שקבעה, חזקה שהיא צמיתה.

תני דוגמא? מתחת לכתף ימין, כואב לי כל הגוף, אני לא יודעת איפה נקודות הטריגר שלהם, העכוזים ירכיים" (ההדגשות אינן במקור) בנוסף, בפרק דיון וסיכום בחוות הדעת הפסיכיאטרית, ציינה המומחית, כי התובעת הפסיקה לעבוד ולתפקד בביתה, הפסיקה לנהוג, ממעטת לצאת, למעט לצורך טיפוליה הרפואיים, ולעתים רחוקות, לצורך ביקורים אצל ילדיה.

סיכום הנתבעת תפצה את התובעת עקב התאונה בסכומים הבאים: · כאב וסבל: 57,700 ₪ · הפסד שכר בעבר: 160,900 ₪ · גריעה מכושר ההישתכרות: 230,000 ₪ · עזרת הזולת: 88,200 ₪ · הוצאות רפואיות וניידות: 7,500 ₪ · אובדן זכויות סוציאליות: 48,900 ₪ ___________________________ · סך אומדן הנזק: 593,200 ₪ · ניכוי תקבולי המל"ל: (269,500 ₪) ___________________________ · סך-הכל: 323,700 ₪ לסכום האמור יתוספו הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין בשיעור 13% בצרוף מע"מ כדין.

...

לפיכך, ולאחר שבחנתי את עתירות הצדדים בנדון, לדידי ניתן לקבוע, כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הולם באופן מלא את שיעור הנכות התפקודית, ואף הוא עומד על שיעור 36%.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, סבורני כי טענת התובעת לפיה שכרה צפוי היה לעלות - יש בה טעם רב. העלאה כאמור, בהסתברות גבוה הייתה מתרחשת, למצער, עם העלאת השכר הממוצע במשק וצבירת ותק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות, אזכיר, כי ראש נזק זה בעיקרו הוא נזק מיוחד שמתייחס לעבר ולכן הוא טעון הוכחה באמצעות ראיות ממשיות.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

בהתייחס לתאונה הוסיפה המומחית וקבעה שהתאונה הוסיפה נדבך נוסף על ההפרעות הנפשיות שצוינו - של הפרעה נפשית פוסט טראומטית עם קווים כפייתיים - בשיעור של 15% נכות לצמיתות.

בתשובה לשאלות הבהרה הסכימה המומחית שהתובע זקוק לטפול נפשי או פסיכולוגי, והוסיפה וציינה כי מקום הטיפול הטוב ביותר עבורו הוא מרפאה ציבורית לבריאות הנפש, כמו מב"ן בית שמש, בה היה בטיפול, שם יוכל לקבל טיפולים ע"י צוות רב מקצועי.

לענין זה לקחתי בחשבון גם את השיקול, שתאונה כזו עשויה להשפיע על צעיר מסוגו של התובע, על קשייו כפי שפורטו לעיל וכפי שעוד יפורטו להלן, ביתר שאת, מאשר על צעיר אחר בגילו.

יחד עם זאת, לנוכח שיעור נכויותיו של התובע, כמו גם האפשרות שאלה ישפיעו בעתיד על מידת תרומתו בעבודות הבית ובטיפול בילדיו, או כי חלוף השנים ישפיע על מידת נזקקותו של התובע לעזרת הזולת, אני פוסקת לתובע בגין עזרה בעתיד סכום גלובאלי בסך 50,000 ₪.

...

בהתחשב בכלל הנתונים בעניינו, אני סבורה שיש לקבוע את בסיס השכר בעניינו לסך 7,500 ₪ נטו.

הנתבעות ישלמו לתובע גם את חלק האגרה ששולם על ידו.

כלל חב' לביטוח בע"מ (ניתן פסק דין חלקי) פסק דין משלים תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעים- אם ובנה- כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 22.6.2002.

" ד"ר רון פלד, נורולוג, הפנה את התובעת לבדיקה נוירוקוגניטיבית ובחוות דעתו מיום 6.5.12 העריך: "בהיתחשב באופי הפגיעה הגופנית הקלה, בתאונה הנדונה, ללא חבלת ראש, במיחושיה, בתמונה הקלינית, בצילומים, בבדיקה הפסיכולוגית ובבדיקות הנוירוקוגניטיביות, הנני בספק עם קיימת אצל גב' ספייה אבו טארוס, פגיעה נוירולוגית כלשהיא ובוודאי שאין פגיעה נוירולוגית הקשורה לתאונה הנדונה" ד"ר שינקמן השלימה חוות דעתה באשר לשאלה האם הנכות שקבעה לתובעת היא נכות צמיתה, או שמא לתקופה קצובה – 2002-2003.

טענות התובעת – התובעת טוענת כי עיון בחומר הרפואי מעלה כי כל ההתדרדרות במצבה הנפשי של התובעת נובע מהתאונה ומתסמונת הפוסט טראומה ממנה סבלה בעקבות התאונה ולא כפי שקבעה המומחית בחוות דעתה ובחקירתה הנגדית.

במקרה זה, יפים לענייננו דברי בית משפט העליון בע"א 9344/08 פלוני נ. סהר חברה לביטוח (26.8.12) שם נקבע: "הטעם לכך, שמדובר, כזכור, במקרה שבו אכן קיימת 'עמימות סיבתית', בנוגע לשאלת שיעור התרומה של התאונה לנזק (כלומר – ויש להדגיש זאת – נקבע מעבר למאזן ההסתברויות שהתאונה היתה גורם אחר שתרם לנזק, ואולם יש אי – וודאות בנוגע לשעור התרומה). במקרים שכאלה, לא יהיה זה ראוי – רק מאחר שהשיעור המדויק של התרומה לא הוכח – להשית על המזיק חובה של פיצוי מלא של הניזוק, או לחילופין לפטור אותו לחלוטין מפיצוי. על כן שימוש באומדן מסוים הוא יעיל ואפשרי במקרים אלה...תוצאה זו מתיישבת אף עם פסיקת בית משפט זה במקרים דומים של 'עמימות סיבתית' מאותו הסוג, ונראה שהגיונה בצידה." נוכח כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנכות כתוצאה מהתאונה ממשיכה להתקיים ולגרום לנזק ופגיעה בכושר ההישתכרות, בגובה שיעור הנכות הרפואית ומאמצת מסקנות המומחית, ד"ר שינקמן.

לטענת הנתבעים - אין לפסוק כל פיצוי בגין רכיב זה. קודם לפרוץ המחלה בשנת 2004 לא נזקקה התובעת כלל לעזרה או טפול ולראיה, היא עבדה כסייעת ילדים וכמלווה של ילדה נכה בעריית חיפה.

...

1.4 הכרעה – לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים ולאחר עיון בתשובות המומחית מטעם ביהמ"ש ובפסיקה הרלוונטית, הנני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור של 20% וכך גם נכותה התפקודית.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 229,428 ₪, לפי הפירוט: - הפסד השתכרות לעבר – 150,430 ₪ הפסד השתכרות לעתיד – 140,657 ₪ הפסדי פנסיה – 0 כאב וסבל – 45,500 ₪ עזרת הזולת – 25,000 ₪ הוצאות טיפולים ונסיעה – 0 סה"כ – 361,587 ₪ נכויי מל"ל – 141,067 ₪ סה"כ לאחר ניכויי מל"ל – 220,520 ₪ תביעת התובע כאמור, התובע נפגע בתאונה בראשו וברגליו.

יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בחומר הרפואי ושקלתי טענות הצדדים, הנני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין כאב וסבל על סך של 7,000 ₪.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 220,520 ₪ ולתובע סך של 7,000 ₪.

תביעה כספית לפצוי על פי חוק הפלת"ד של התובעת ילידת שנת 1975 שנפגעה בתאונת דרכים מיום 8.2.2018 בנתניה.

משכך קבע: " 10% ...צרידות בצורה ניכרת . נכות זו סיבתה בחלקה פסיכולוגית ותהיה כלולה בנכות פוסט טראומטית שתיקבע ע"י מומחה בפסיכיאטריה." בחקירתו לבקשת ב"כ הנתבעת , שטען גם בסיכומיו כי התובעת לא הפגינה צרידות בחקירתה אלא לחישה ,המומחה הסביר כי לחישה וצרידות הם היינו הך מבחינה אנטומית ופתולוגית ואת שניהם אפשר "לשחק" לאורך זמן .

המומחה הדגיש כי מקרה שבו נגרמת צרידות מחבלה ,מוכר רפואית וניתן להסבירו פתולוגית, אולם התופעה כמו אצל התובעת בדבר צרידות על פי שינוי תנוחה של הראש היא יוצאת דופן ,ולכן ביקש לבדוק אם הנכות קשורה למצב פסיכולוגי.

ב"כ התובעת מסתמך על קביעות המומחה בדבר קיומו של ממצא אורגאני ועל כך שלא בדק את התובעת בדיקה פסיכיאטרית ולכן לשיטתו גם לא יכול היה להשיב על בעיה מסוג האחרון.

לאחר סיום תקופת האבטלה הופנתה ע"י לישכת התעסוקה לעבודות במרכול וגן ילדים, אולם לא התקבלה בשל הבעיה במיתרי הקול .

הנזק הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההישתכרות התובעת העידה כי עובר לתאונה עבדה בבתי לקוחות קבועים בכל ימות השבוע במשך 5 שעות יומיות והשתכרה 50 ₪ לשעת עבודה.

...

לבסופו של דבר החלה לעבוד בטיפול בקשישים .

בהתחשב באופי המגבלה שנותרה לתובעת וההשפעה התפקודית כנקבע לעיל , אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת סך של 20,000 ₪.

לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 147,235 ₪ (לאחר שנוכו דמי אבטלה) בתוך 30 יום בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד כולל בסך של 22,380 ₪ .