תביעה בגין פיצוי כספי בשל ביטול טיסה שבוטלה בשל תקלה טכנית

לטענת המבקש אי קיום חובות היידוע והגילוי על ידי המשיבה גרמו נזק למבקש, אם מפני שלא תבע את הפצוי כבר ביום ביטול הטיסה, ואם מפני שלפי גישת המשיבה, כאשר פנה במכתבו מיום 27.7.2016 ביקש לקבל מידע ולא פיצוי.

סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה אשר חל גם במקרה של טיסות פנים, קובע כי נוסע לא יהיה זכאי לפצוי כספי "אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי היתקיים אחד מאלה (1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". החריג האמור פוטר ממתן פיצוי כספי כשהביטול היה בנסיבות שלא בשליטת מפעיל הטיסה חל בעיניינו שכן הטיסה בוטלה בשל תקלה טכנית בלתי צפויה שלא הייתה בשליטת המשיבה.

במסגרת מכתבו מיום 19.7.2016 למשיבה, בטרם הוגשה בקשת האישור, ציין המבקש בסעיף 9 למכתבו כי "... אני מודע לעובדה שאני זכאי לקבל מכם פיצוי כספי בסך של 250 ₪...". עוד ראו לעניין זה האמור בסעיף 49 לבקשת האישור שם נטען כי "אי תשלום הפצוי הסטאטוטורי בגין טיסת פנים שבוטלה, בהתאם לתקנות שירותי תעופה, מהוה הפרת חוזה, והיא מזכה את המבקש כמו גם את יתר חברי הקבוצה בפיצויים, בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים תרופות, בגובה הפצוי הסטאטוטורי...". כך גם בסעיף 52 לבקשת האישור נטען כי "המשיבה הפרה את חובתה, בהתאם לתקנות שירותי תעופה, לשלם לנוסעיה שטיסת הפנים שלהם בוטלה, את הפצוי הסטאטוטורי. תקנות אלו, לפי פירושן הנכון, נועדו לטובתם או להגנתם של הנוסעים, שטיסת הפנים שלהם בוטלה, והפרתן גרמה להם נזק שאליו התכוונו תקנות אלו, דהיינו "שלילת הפצוי בגין טיסת פנים שבוטלה". עולה אם כן כי הנזק היחיד שהמבקש טען לו הוא הפצוי הסטאטוטורי הקבוע בתקנות שירותי תעופה מכוח חוק שירותי תעופה.

...

לאור הקבוע בסעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות לא יאושר ניהול תובענה ייצוגית בגין פיצוי ללא הוכחת נזק ומשכך דין בקשת האישור להידחות.

בהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את בקשת המבקש לאישור התובענה כייצוגית.

המבקש ישלם למשיבה בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 30,000 ₪.

בכתב התביעה, פורטו פרטי ומועדי כל אחת מהטיסות של המשיבים ולשיטתם, בכל אחד מאותם מקרים, לאחר שהונפקו להם כרטיסי העלייה למטוס, הודיעו להם נציגי המערערת כי הטיסה מבוטלת בשל תקלה טכנית.

לפיכך, עתרו המשיבים לפיצויים מהמערערת הן בגין הפצוי הכספי הסטאטוטורי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, (בסך של 3,050 ₪ לכל תובע (משיב), לפי המרחק בין נקודת המוצא לנקודת היעד, העולה על 4,500 ק"מ, בהתאם להוראות סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה והתוספת הראשונה לחוק) והן פיצוי בגין עוגמת נפש ונזקים ממוניים שנגרמו להם כתוצאה מהעיכוב בטיסה (היינו פיצוי לדוגמא, בגין אי הענקת הפצוי הכספי הקבוע באותו חוק בסך של של 10,350 ₪ לכל תובע (משיב), בהתאם להוראות סעיף 11(1)(ב) לחוק שירותי תעופה).

(ב) בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שניגרם לנוסע עקב ביטול הטיסה או השינוי במועד המראתה או בתנאיה: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עדוד הנוסע למימוש זכויותיו; (3) היות ההפרה הפרה חוזרת; (4) חומרת ההפרה ונסיבותיה; (5) שווייה הכספי של העסקה בקשר אליה בוצעה ההפרה.

...

ביום 10.9.2019 הודיעו המשיבים בכתב, כי הימנעותם מהגשת תצהירי עדות ראשית הייתה מדעת "ומתוך שיקולים לניהול ההליך". מאחר והמערערת טענה (בדיון ביום 11.9.2019) כי בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות וכן טענה (במסגרת השלמת טיעון בכתב) כי, בהיעדר פרשת תביעה, התשתית הדיונית הראייתית הנדרשת כתנאי מוקדם להבאת ראיותיה לא התגבשה, היה על בית משפט קמא לסלק את התביעה בהיעדר פרשת תביעה ולפיכך, דין החלטתו מיום 14.1.2020 להתבטל, תוך קבלת טענות המערערת ומאליו ביטולו גם של פסק הדין.

אני סבור, כי המקרה דנן אינו המקרה בו יש ליישם מטרה זו, בהינתן שכאמור, טרם הנקיטה בהליך המשפטי, הציעה המערערת פיצוי למשיבים שלשיטתה "הולם את הנסיבות" (כאמור בסעיף 17 לכתב ההגנה), מאחר והיא סברה שמדובר במחלוקת כנה ואמיתית לגבי תחולת הפטור על נסיבות המקרה ולא הוכח כי מדובר במקרה הקלאסי בו המערערת נדרשת להרתעה, מאחר והתעלמה לחלוטין מדרישת המשיבים והפרה ביודעין את הוראות חוק שירותי תעופה, תוך התנערות גורפת מהוראותיו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בכל הנוגע לפיצוי לדוגמא.

קביעות בית משפט קמא בפסק הדין ביחס לפיצויים לדוגמא – בטלות ותביעת התובעים ביחס לאותו פיצוי - נדחית.

לפני תביעה קטנה בסך של 26,837 ₪ בהתאם לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה").

התובעים טוענים כי ביום 13.8.22 פנו אל הנתבעת בדרישה לפצוי כספי בעקבות ביטול הטיסה.

הפרשנות לעניין סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה מצומצמת ודווקנית ולא כל תקלה טכנית נופלת בגדר הסעיף.

הסכומים האמורים עולים על הסכום הנתבע ולכן בנסיבות אלו, אין מנוס מלפסוק את סכום התביעה המאקסימאלי.

...

לו תשמע דעתי, סבורני כי הגיעה העת שהמחוקק יגדיל את גובה הפיצויים לדוגמא.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 26,837 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

הכוונה היא בעיקר להכחשתה של ארקיע כי היא נוקטת במדיניות גורפת של אי-פיצוי נוסעים במקרה של ביטול טיסות בשל תקלה טכנית; לטענתה כי היא מקיימת את חובות הגילוי והיידוע לפי חוק שירותי תעופה; וכן לטענתה של ארקיע כי במקרים ספציפיים היא שילמה לנוסעים פיצוי כספי בגין ביטול טיסתם; ולגירסתה כי חוק שירותי תעופה מחייב אותה לפצות רק נוסעים שפנו אליה במכתב דרישה.

בית המשפט נעתר למבוקש בעקרו, אולם הגביל את תקופת הגילוי ל-18 חודשים בלבד קודם להגשת בקשת האישור – זאת על מנת לאזן בין אינטרס הגילוי של המשיבים ובין ההכבדה הכרוכה בכך מבחינתה של ארקיע, ובהתאם להלכה שלפיה הזכות לגילוי מסמכים בשלב האישור מצומצמת ביחס להליך אזרחי "רגיל". אשר למענה על השאלון – הגם שנימצא ממש בטענת ארקיע כי השאלון חופף במידה רבה את גילוי המסמכים המבוקש, מטעמי זהירות ובהיותן רלוואנטיות לדיון בבקשת האישור, נקבע כי ארקיע תשיב לשאלות שבהן מבוקש מידע ביחס למספר הטיסות שבוטלו בשל תקלה טכנית; מספר הטיסות מתוכן שבהן ניתן לנוסעים מיסמך בכתב בדבר זכאות לפצוי; מספר הנוסעים בטיסות אלה שפנו לארקיע בדרישה לפצוי; ומספר נוסעי הטיסות ששולם להם פיצוי בשל ביטול הטיסה, בין אם פנו לארקיע לשם כך בין אם לאו.

מדובר במידע שעל פני הדברים נוגע לשאלות רלוואנטיות לדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית; ובפרט בכל הנוגע למדיניות הנטענת של אי-פיצוי נוסעים בגין ביטול טיסה, שהיא העומדת במוקד בקשת האישור, ולליבון טענת ההגנה שלפיה תקלה טכנית מהוה נסיבה מיוחדת הפוטרת את ארקיע מחובת הפצוי.

...

מסקנה זו מתחייבת מתכליתו של ההליך הייצוגי ככלי שמאפשר בין היתר מימוש מיטבי של זכות הגישה לערכאות וניהול יעיל וממצה של תביעות (סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות).

לא שוכנעתי כי העול שיוטל על ארקיע בשל כך הוא בלתי סביר.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

הנתבעת טוענת כי במקרה זה הטיסה בוטלה בשל נסיבות שלא היו בשליטתה ולא היו חלופות שניתן היה לנקוט בהן וחל החריג בסעיף 6(ה)(1) הפוטר אותה מהחובה למתן פיצוי כספי לנוסעים בגין ביטול הטיסה.

כך, נפסק כי במקרים מסוימים מצבו הרפואי של טייס, תקלה טכנית חמורה, ואפילו מכת ברק אינן בגדר אותן נסיבות מיוחדות שלא נימצאות בשליטת מפעיל הטיסה (וראו בהתאמה: ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 25426-02-13 שור נ' ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ (08.09.2013); (ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 30834-02-16 הונדרט נ' טורקיש איירליינס, פס' 6.5 (30.01.2017); ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 32765-06-16 ברגר נ' קרואטיה איירליינס (30.08.2016) (להלן: עניין ברגר)); ומפעיל הטיסה נידרש להוכיח שעשה "כל שביכולתו" למניעת את ביטול הטיסה, על מנת לפטור אותו מחובת הפצוי (עניין מושקטל פסקה 10).

...

בנסיבות דנן אני סבורה כי הפרת החובה לספק שירותי לינה, מצדיקה פסיקת פיצוי מכוח סעיף 11 לחוק שירותי תעופה המסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי שאינו תלוי בנזק מקום בו מפעיל הטיסה לא נתן לנוסע את ההטבות הקבועות בחוק (ראו: ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 16313-05-18 כהן נ' אוקריאנה אינטרנשיונל איירליינס, פסקה 8 (26.7.2019)).

עובדות המקרה מובילות למסקנה כי התובעים ביקשו לממש את חופשתם ולטוס ביום המחרת ואיני מוצאת ממש בטענה זו שנטענה באופן כללי ולא בוססה.

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת בחלקה – התובעים זכאים לפיצוי ללא הוכחת נזק בגובה של 4,500 ₪.