בהמשך לשיחת הפיטורים הוציאה הנתבעת מכתב פיטורים ובו ציינה כי התובע פוטר עקב גניבה (נספח 2 לכתב התביעה).
ביום 28.2.19 הגיש התובע תביעה לתשלום זכויותיו: שכר עבודה לחודש אוקטובר 2018 (8,320 ₪), פיצוי בגין אי קבלת תלוש שכר לחודש זה (8,320 ₪), פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע כדין (33,280 ₪), חלף הודעה מוקדמת (8,320 ₪), פצויי פיטורים (124,800 ₪), הפרישי הפרשות לפנסיה (9,429 ₪), גמול שעות נוספות (413,969 ₪), החזר קזוזם שלא כדין (3,950 ₪), פיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת עבודה (8,320 ₪).
וכן:
"מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה" (ראו דב"ע לו/3-1 הלמן - וישנגרד, לא פורסם; הובא בפרשת שלפי, בעמ' 56; ראו גם ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986)).
שכר חודש אוקטובר 2018
לטענת התובע, לאחר פיטוריו לא שילמה הנתבעת את שכר עבודתו בעבור חודש אוקטובר 2018 ועל כן זכאי הוא לתשלום על סך של 8,320 ₪ בתוספת פצויי הלנה וכן לפצוי בגין אי קבלת תלוש שכר לחודש זה אשר התובע העמידו על הסך של 8,320 ₪.
...
משלא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח, באופן מבוסס ומכומת, את הסכומים שלטענתה נטל התובע שלא כדין, אין כל יסוד לטענתה לקיזוז, ודין טענה זו להידחות.
אחרית דבר
על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:
א. פיצויי פיטורים בסך של 124,800 ₪.
תביעות התובע לחלף הודעה מוקדמת, לפיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת עבודה ולפיצויי הלנת שכר - נדחות.