תביעה בגין פוליסה לביטוח רכב מסחרי מעל 4 טונות תאונת דרכים

המשיב-התובע הגיש תביעה נגד המבקשת ושני המשיבים האחרים לפצוי בגין נזק שניגרם לרכבו מסוג יונדאי בעקבות תאונת דרכים מיום 4.10.18, במעורבות רכב איסוזו שבבעלות משיבה/נתבעת מס' 2, הנהוג בידי משיב/נתבע מס' 3, ואשר נטען לגביו כי השמוש בו בוטח על ידי המבקשת.

מעיון בפוליסה הרלוואנטית לתובענה, אשר צורפה לבקשה, עולה כי המדובר בפוליסה לביטוח כלי רכב למעט כלי רכב פרטי ומסחרי עד 3.5 טון.

סעיף 4 לפרק ג', הדן בהישתתפות העצמית ביחס לביטוח אחריות כלפי צד שלישי, קובע כי - "בקרות מקרה הביטוח המכוסה לפי פרק זה ולאחר התשלום לצד שלישי, המבטח יגבה מהמבוטח את סכום ההישתתפות העצמית בהתאם למפורט בסעיף 14 "הישתתפות עצמית" של התנאים הכלליים לכל פרקי הפוליסה.

על פי רשימת הפוליסה שצורפה לבקשה, ההישתתפות העצמית החלה על פי הפוליסה בגין נזק לצד שלישי היא 5,516 ₪, דהיינו, מעל לסכום התביעה, העומד, כאמור, על 3,791 ₪.

...

בכתב ההגנה מטעמה הכחישה המבקשת את כל טענות המשיב, ובין השאר טענה כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף, שכן שיעור ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה הרלוונטית, 5,516 ₪, גבוה מסכום התביעה, כפי שגם הודיעה למשיב בכתב בטרם הגיש את התביעה נגדה, וזאת בעקבות דרישה ששלח אליה לפיצוי בגין נזקיו.

סבורני, כי המקרה הזה נכלל בין אותם מקרים חריגים.

התביעה נגד המבקשת נדחית.

בתאריך 23.1.2012 העביר עובד הנתבעת 2, מר עבד עאלם, לתובעת מיסמך שכותרתו "הצעה לביטוח כלי-רכב שאינו כלי-רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון" החל מיום 19.1.2012 ועד ליום 31.12.12 במסגרתו נרשם בפרק "פרטים על הנוהגים ברכב" רשאים לנהוג – כל נהג (מסומן בתיבת סימון) ובטבלה משמאל לסימון נכתב ב"שמות הנהגים הנקובים בשם" הרישום – מעיל גיל 24 – שנה ללא נהג חדש.

בנוסף לכך, השמאי שלח אל משרד התחבורה הודעה בדבר הכרזה על רכב אשר ניזוק בתאונת דרכים ואשר הוכרז כ"אובדן כללי" שאינו ניתן לתיקון וככזה מיועד לפירוק בלבד.

ודוק, בנגוד לטענת נציג התובעת ולפיה נציג הנתבעת 2 שגה בכך שהתאים למשאית פוליסת ביטוח המיועדת לנהגים שגילם מעל גיל 24 וזאת למרות שהתובעת העסיקה כ – 15 נהגים מתוך 50 נהגים שגילם מתחת לגיל 24 שנה, הרי שמעבר לכך שמדובר בטענה בעל פה כנגד מיסמך בכתב (מוצג נ/1), גם לא עלה בידי נציג התובעת להסביר מדוע טענה כה מהותית לא הועלתה במסגרת כתב התביעה (ראה : עדות מר עודתאללה בעמוד 9 שורות 10 – 14 לפרוטוקול).

מן הכלל אל הפרט, בנסיבות הללו שבהן נרכש כסוי בטוחי בעבור חברה המחזיקה בבעלותה מספר רב של כלי רכב לצרכים מסחריים ובהנתן מודעותו של המערער לכך שהמבוטחת מעסיקה נהגים בגילאי 24 ומטה (ראה : עמוד 15 שורות 7 – 13 לפרוטוקול), ונוכח פערי הכוחות המובנים שבין הנתבעת 1 לבין התובעת, מן הראוי היה שהפוליסה הייתה מנוסחת ונערכת מבחינה צורנית בצורה ברורה וחד משמעית בהרבה מזו אשר נכתבה במסגרת הפוליסה, ותוך קביעת תנאים מפורשים בנוגע לדרך חידושה של הפוליסה ובכך למנוע את המחלוקת העיקרית אשר התגלעה בין הצדדים בנוגע לחוסר הבהירות של השמוש בדיבור "כל נהג". חרף הקושי הפרשני בהבנת משמעות הדיבור "כל נהג" מבחינת הגיל המינימלי הנקוב בפוליסה לצורך עשיית שימוש ברכב, הרי שלדעת הנתבעים עובדה זו מתייתרת מאליה למקרא שני המסמכים אשר צורפו במהלך דיון ההוכחות מיום 8.9.2019 וסומנו כמוצגים נ/1 ו/2.

...

מן המקובץ לעיל עולה שאנשי התובעת הבינו היטב את משמעות תוכנו של מסמך הצעת הביטוח, ובפרט את מגבלת הגיל אשר מפורטת במסגרתו, וזאת בניגוד לטענתו של נציג החברה במהלך עדותו בביהמ"ש, מה גם שלא עלה בידי התובעת לסתור את החזקה האמורה וכן גם את טענת התובעת ולפיה הנתבעת 2 שגתה בכך שלא התאימה בעבור הרכב פוליסת ביטוח אשר מיועדת לכלל הנהגים אשר מועסקים אצלה בלא מגבלת גיל (ראה : עמוד 8 שורה 17 – עמוד 9 שורה 13 לפרוטוקול; סעיף 11 לתצהיר).

בהינתן קביעותיי המפורטות מעלה סבורני כי העובדה שהתובעת הייתה מודעת היטב לכך שבשנת 2012 נרכשה פוליסה המותאמת לנהגים בגילאים של מעל לגיל ,24 ובהינתן העובדה שלא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה כי היא פנתה אל הנתבעת בדרישה להתאים עבור שנת 2013 פוליסת ביטוח אשר מותאמת לכלל נהגי החברה תוך מתן הסכמה לתשלום פרמיה מוגדלת ולכן אין להחיל על מקרה זה את דוקטרינת החמרת הסיכון אשר נקבע בדעת הרוב בעניין פיקאלי.

סוף דבר : התביעה כנגד הנתבעים נדחית.

המבקש טען בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כי הנזק המבוטח בפוליסות לביטוח מקיף לרכב מסחרי או לרכב שמשקלו מעל 3.5 טון ("הפוליסה") שהוציאה המשיבה ("הכשרה") כולל ירידת ערך שנגרמה לכלי הרכב כתוצאה ממקרה הביטוח.

נתונים ביחס לנזק מסוג ירידת ערך בכלי רכב מעל 3.5 טון של צדדי ג', שנטען בתביעות נזיקין שהגישו צדדי ג' שהיו מעורבים בתאונות עם כלי רכב שמבוטחים על ידי הכשרה ("צדדי ג' מסחריים").

היועץ המשפטי לממשלה לא היתנגד, אולם העיר הערות אחדות, שבעקבותיהן הבהירו הצדדים את הפרטים הבאים: איתור המבוטחים: הצדדים הסכימו להצעת היועץ המשפטי לממשלה כי תהיינה שתי פניות לכל חבר קבוצה באחת מן הדרכים שפורטו (טלפונית, דוא"ל, הודעת טקסט או דואר רשום), וכי ככל שפרטי ההיתקשרות לא יהיו עדכניים, תפנה הכשרה לרשם האוכלוסין על מנת לקבל כתובת עדכנית.

מצאתי כי התובענה עומדת לכאורה בתנאים שנקבעו בסעיפים 3, 4, ו-8(א) בחוק תובענות ייצוגיות, וסיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

...

על כן אני סבורה כי בנסיבות הענין הפיצוי שנקבע בהסדר הפשרה, בשיעור כ-70% מן הנזק, משקף באופן ראוי את הסיכון המשפטי כפי שהוצג לעיל.

אני מאשרת את החזר הוצאות המבקש בגין ההליך, לאחר שצרף את חשבונות העסקה של המומחים מטעמו (נספח 6 לבקשה המתוקנת לאישור ההסדר).

סיכום אני מאשרת את הסכם הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

רקע כללי עסקינן בתביעת התובע (להלן – המשיב) לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק).

טענות המבקשת תוקף הפוליסה מותנה בכך כי במועד התאונה היה למשיב/הנהג רישיון נהיגה תקף לנהוג ברכב המעורב בתאונה, וזאת כעולה מהוראות החוק, מהוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 ומהוראות הפוליסה עצמה.

יפים לענייננו, דבריו שלהלן של כב' השופט אור בפרשת קרנית: "...דוגמה להגבלה המתייחסת לממדיו הפיזיים של הרכב היא הגבלה שעניינה משקל הרכב. סעיף 7(3) לחוק יחול במקרה של נהג המחזיק רישיון נהיגה דרגה 2, הרשאי לנהוג ברכב מנועי מסחרי שמשקלו הכולל המותר לפי רישיונו אינו עולה על 4,000 ק"ג (תקנה 178(א)(2) לתקנות), ואשר נפגע בתאונת דרכים שעה שנהג ברכב מנועי מסחרי שמשקלו הכולל המותר על-פי רישיונו עולה על משקל זה, ועל-כן על-פי התקנות הוא נידרש להחזיק לצורך נהיגה בו ברישיון נהיגה דרגה 3 (תקנה 179(א)(1) לתקנות)...". יודגש ויובהר, כי כאשר מוכח כי רישיון הנהיגה לא תאם את ההגבלות או התנאים בכלי הרכב, וכי ההגבלות או התנאים האמורים נוגעים לממדיו הפיזיים האינהרנטיים של כלי הרכב ויש בהם כדי להשליך על סוג הרישיון הנידרש לצורך הנהיגה בו, אין לבית המשפט שיקול דעת בעיניין.

מעיון ברישיון הנהיגה המצורף לכתב התביעה, נראה כי המשיב החזיק ברישיון דרגה B (עם היתר לנהוג במלגזה בעלת כושר נשיאה עד 20 טון).

מעיון בתקנה 271א [תק' (מס' 10) תשס"ח-2008] לתקנות התעבורה, עולה כי בעל רישיון נהיגה דרגה B רשאי לנהוג ברכב מסחרי מסוג N1, קרי, כלי רכב מסחרי שאינו עולה על 3,500 ק"ג. מעיון בנספח ב' לבקשה ומעיון ברישיון הרכב אשר צורף מטעם המשיב, הרכב נשוא התאונה הוא מסוג N2, קרי, כלי רכב מסחרי השוקל מעל 3,500 ק"ג. הנוהג בסוג הרכב האמור, נידרש על פי תקנה 181(א)(1) להחזיק ברישיון נהיגה מדרגה 1C. בעניינינו, השיב נהג ברכב מסחרי מסוג פורד תורכיה (שנת ייצור 2011) השוקל 3,550 ק"ג, שלשם נהיגתו, לפי הוראות תקנה 181(א)(1) ותקנה 271א [תק' (מס' 10) תשס"ח-2008] לתקנות התעבורה, נידרש רישיון נהיגה דרגה 1C. במילים אחרות, ביום התאונה, רישיון הנהיגה של המשיב לא תאם את רישיון הנהיגה הנידרש לצורכי הנהיגה ברכב מסוג הרכב המעורב בתאונה.

...

תחילה אדגיש, כי מאחר וענייננו בבקשה לסילוק על הסף הרי שלצורך ההכרעה בבקשה אצא מתוך הנחה כי העובדות הנטענות בכתב התביעה במישור החבות והיריבות, נכונות הן. שכן, הלכה פסוקה מקדמת דנן היא שבית בית המשפט ייטה להיעתר לבקשה לסילוק על הסף, כאשר הוא משתכנע כי גם אם התובע היה מוכיח את המסכת העובדתית של כתב תביעתו, עדיין מסכת זו לא הייתה מקימה לו סעד ]ראו: ע"א 154/04 הרב אמנון יצחק שליט"א נ' שרה נוימן, (13.2.2005) (להלן – פרשת שרה נוימן) ו- י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה), עמ' 140].

מהמקובץ לעיל, דומה כי המקרה העומד לנגד עיניי הוא מקרה קלאסי של נהיגה ללא רישיון מתאים, לפי סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד והמשיב אינו זכאי לפיצויים מכוח החוק ואין לו עילת תביעה כנגד הנתבעת.

בנסיבות, דין הבקשה להתקבל.

תביעת מבוטח נגד מבטחת לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק שניגרם לרכב בתאונת דרכים.

ביום 6.10.19 שלחה הנתבעת לתובע מכתב דחייה בו דחתה את דרישתו, ונימקה זאת כדלקמן: "ברכבך נהג בוקובזה הרצל אלי חסר רישיון נהיגה בתוקף ליום הארוע, היות וקיימת לו שלילה מיום 23.1.19 בגין שלילת הניקוד וזאת בהתאם לסעיף 15 לפוליסה לביטוח רכב פרטי ומסחרי עד 3.5 טון.

טענות הנתבעת: בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את התביעה נגדה מהסיבות כדלקמן: בהתאם לסעיף 16 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 נקבע כי אדם שנפסל מלקבל רישיון נהיגה אינו מכוסה על פי הפוליסה; הבדיקה העלתה כי ביום 23.1.19 נכנסה לתוקף שלילת רשוי נהיגה של על פי שיטת הניקוד, כך שבמועד התאונה ביום 1.9.19 נהג התובע תחת שלילה; כאשר אין רישיון בר תוקף, אין כסוי בטוחי; אין כל קשר סיבתי בין שכירת הרכב לבין מקרה הביטוח; התובע הגדיל את נזקיו; לנוכח נסיבות העניין אין לחייבה ברבית מיוחדת.

(א1) נהג שהוטל עליו אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) או (ב) ונעדר מעל 20% משעות הלימוד בקורס, או ניכשל שלוש פעמים במבחן שבסופו, יראו אותו כמי שלא ביצע את אמצעי התיקון.

...

טענות הנתבעת: בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את התביעה נגדה מהסיבות כדלקמן: בהתאם לסעיף 16 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 נקבע כי אדם שנפסל מלקבל רישיון נהיגה אינו מכוסה על פי הפוליסה; הבדיקה העלתה כי ביום 23.1.19 נכנסה לתוקף שלילת רישוי נהיגה של על פי שיטת הניקוד, כך שבמועד התאונה ביום 1.9.19 נהג התובע תחת שלילה; כאשר אין רישיון בר תוקף, אין כיסוי ביטוחי; אין כל קשר סיבתי בין שכירת הרכב לבין מקרה הביטוח; התובע הגדיל את נזקיו; לנוכח נסיבות העניין אין לחייבה ברבית מיוחדת.

העובדה שדבר הדואר נמסר שוללת את המסקנה שהנתבע נמנע מלקבל את המכתב הרשום.

היוצא מכל האמור לעיל הוא שהתובע הוכיח שלפני התאונה הוא לא קיבל את ההודעה על התלית רישיון הנהיגה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 111,537 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (6.11.19) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.