רקע
התובעת היא הבעלים של מיתחם הצימרים "אחוזת לב הכרמל" בישוב כרם מהר"ל.
בתאריך 1.11.15 רכשה התובעת אצל הנתבע אוהל מתנפח לשם קירוי הבריכה המחוממת המשמשת את אורחי הצימרים במיתחם (להלן: "האוהל").
טענות התובעת וראיותיה
בעדותה בפני, כמו גם בכתב תביעתה, חזרה התובעת וטענה כי כבר בחלוף כשבועיים מיום התקנתו על ידי הנתבע, נתגלו באוהל הפגמים והליקויים הבאים: "הרוכסנים התעקמו, שיניים במסילות נישברו ונהרסו, אבזמי הסגירה נישברו, נקודות ההתחלה ברוכסנים נפרמו כך שלא ניתן היה לפתוח ולסגור את הפתחים לכניסה לאוהל ולאוורור". לתמיכת טענה זו צירפה התובעת תצלומים של הרוכסנים השבורים והמעוקמים והוסיפה: "...כל פעם זה נופל...וברגע שזה נופל, כל החימום של הבריכה הולך לאבוד. זה המון חשמל... כשיש רוחות, היריעות מתחילות להרעיש... כשיורד גשם בשתיים לפנות בוקר הבנות שלי ואני עומדות ומחזיקות ומנסות לסגור. אם לא אחמם את הבריכה, לא יהיה לי ממה להיתפרנס...". לגירסתה, פנייתה הראשונה אל הנתבע נעשתה מיד עם גילוי הפגם אלא שהוא הגיע אליה רק כעבור כחודש ואז אמר לה שלא יוכל לתקן את האוהל כשהוא מנופח, אלא רק לאחר שיפורק.
· גם בהמשך חזרה התובעת ובקשה מהנתבע שייקח את האוהל משום שהוא לא תקין, הודיעה לו כי היא איננה מעוניינת ברכישת קירוי נוסף ובקשה שיחזיר לה את האוהל שקנתה עם ריצ'רץ' מתוקן ש"עובד כמו שצריך".
...
גל, בתה של התובעת, סיפרה על הלילות בהם היא ואחיותיה נאלצו לקום משנתן ולסייע לתובעת בייצוב האוהל, וגם ידידה מר דן כהנוב סיפר: "... יצא לי אישית להיאבק בריצ'רצ'ים בגשם וברוח וזה לא סימפטי..." והעיר: "...לדעתי הבחור פשוט טעה בהתאמת סוג הריצ'רצ'ים למשימה...". אשר לנזק שהתובעת טוענת כי נגרם לה כתוצאה מהתקררות מי הבריכה, אמר מר כהנוב: "...קשה לחשב את הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה ממה שקורה במקום אבל ההערכה שלי לכל התקופה של החורף, הערכה שלי, זה לפחות 50 אחוז (מעלות החשמל בפועל – ר.ס.מ) אם לא יותר...".
טענות הנתבע
הנתבע, הטוען כאמור כי כל הנזקים שנגרמו לתובעת היו נעוצים באופן התנהלותה עם לקוחותיה ובעובדה שהעובד שלה מר חאלד "הרכיב את האוהל הפוך", אמר: "...כשהיא שלחה לי בפעם הראשונה תמונה שהרוכסן נפתח אז באתי לתקן ואמרתי לה שכשתיגמר העונה אבוא לתקן את הריצ'רץ'. אי אפשר היה לתקן את זה במקום כי לא היה לי את המכשור...הייתי צריך להביא מכונה לתקן את זה שם. זה פורק בקיץ ואז בחורף העובד שלה התקין את האוהל מחדש והרכיב אותו הפוך... בחורף באתי לתקן ועשיתי סקוצ'ים במקום הריצ'רצ'ים. אי אפשר היה לתקן את הריצ'רצ'ים ולכן פירקתי אותם והתקנתי סקוצ'ים. הגעתי למסקנה שצריך להלחים את הכל ובסוף הבאתי לשם מלחם והלחמתי את כל החלון למעט חלק של מטר וחצי. .... עבדתי שם קרוב לחמש שעות. המטרה היתה לעשות לה משהו טוב ולא משהו לא טוב ובסוף נשאר עוד חלק אחד שאמרתי שיישאר לאוורור, אבל אם לא אז גם אותו הייתי מוכן להלחים. היא רצתה שאני אחליף לה ריצ'רצ'ים אבל אני לא יכולתי ולכן הלחמתי את הכל...".
הנתבע גם דחה את טענת התובעת בדבר הפגיעה בחימום הבריכה ואמר: "הקירוי הזה, כל האוויר כלוא בתוך צינורות אוויר ואם יש פתח קטנצ'יק זה לא גורם לכניסת אוויר ולקור..".
בשלב מסוים של עדותו טען הנתבע כי התובעת היתה הלקוחה הראשונה והיחידה שרכשה אצלו אוהל קירוי עם רוכסנים משום שלאחר מכן הוא חדל ממכירת אוהלים אלה ועבר לייצור של סוכות מתנפחות: "היא הלקוחה הראשונה שעשיתי לה קירוי עם רוכסנים. הרוכסנים שעשיתי לה זה כדי שיהיה קל יותר לפרק את הקומפלקס הזה.... לא עשיתי יותר אוהלים עם רוכסנים אחרי האוהל של התובעת כי לא עשיתי אוהלים בכלל...". דא עקא, שלדיון הנוסף שהתקיים בפני בתיק זה בשל הצורך בשמיעת עדויותיהם של עובד התובעת מר חאמד ובנו של הנתבע – נוף, הופיע גם מר אביאל דמרי – לקוחו של הנתבע, אשר סיפר כי בסמוך למועד בו רכשה התובעת את האוהל הנדון, רכש גם הוא אצל הנתבע 4 אוהלים כאלה ואמר: "הקירוי מבחינת הריצ'רץ' הוא חזק מאוד, יכול להיות שאם משחקים איתו באלימות הוא ייקרע. אצלי הכל בסדר ואני לא יודע איך קורה שהכל נשבר...". לשאלתי כיצד הוא מסביר את דבריו הנ"ל בהקשר זה, אמר הנתבע: "בפעם הקודמת לא זכרתי כמה קירויים עשיתי ורק לאחר מכן נזכרתי שעשיתי עוד קירויים דומים עם ריצ'רצ'ים...".
מר חאמד טען בעדותו כי הבעיות עם רוכסני האוהל החלו כשבועיים לאחר הרכבתו הראשונה, סיפר כי בעקבות כך הוא נאלץ להדביק את יריעת הצד השקופה של האוהל לחלקו העליון (ר' בתמונות) וציין כי הוא עשה זאת בהתאם להנחיות הנתבע ובאמצעות "סלוטייפ". למראה תצלום שהוצג בפניו על ידי הנתבע בו נראתה יריעת הצד השקופה של האוהל כשהיא מודבקת אל חלקו העליון באמצעות "סלוטייפ" באופן שחלקה העליון למטה וחלק התחתון למטה – דהיינו, הפוך, אמר חאמד: "בסדר. אני הרכבתי את זה אבל זה היה תלוי עם הדבק ולא עם הריצ'רצ'ים".
בנו של הנתבע, נוף, הטוען כי היה זה הוא שצילם את התצלום הנ"ל, אמר: "...כשאני באתי עם אבא שלי וצילמתי את התמונה זה היה בשנה השניה שבה האוהל היה אצל התובעת. באותו רגע הבנתי שהריצ'רצ'ים גמורים, ראיתי שניסו לסגור אותם בכוח גם למעלה וגם למטה וגם בצדדים. אי אפשר לעשות משהו בכיוון ההפוך שלו. אני בעצמי נסעתי אל התובעת שלוש פעמים לפחות בלי אבא שלי...ניסינו למצוא פתרון לאותה בעיה, ניסינו לסגור לה את הקירוי כי הריצ'רצ'ים היו הרוסים. לקחנו את זה למתפרה, תפרנו לה סקוצ'ים ואני הדבקתי בעצמי סקוצ'ים ואחר כך תפרנו על האוהל וגם בצד השני ואז פשוט עשו הלחמה.." לשאלת התובעת אם התפירה עזרה השיב : "עזרה לפרק זמן מסוים אבל לא אחר כך ולכן הלחימו לך את זה".
בתום שני הדיונים, חזרו הצדדים על גרסאותיהם, התובעת הגישה את מסמך ריכוז דרישותיה מהנתבע– ת/4, ואילו הוא אשר דחה את מרבית טענותיה כלפיו, אישר כי היא לא קבלה ממנו חשבוניות על מלוא הסכום ששילמה לו, טען כי מדובר היה בטעות והתחייב להמציא לה חשבונית נוספת בגין אותם 4,500 ₪ נותרים שהוא מאשר כי שולמו לו על ידה.
מר כהנוב אשר העיד מטעמה לעניין זה אמנם הסביר את דבריו ואולם אין בידי לקבל הסברים אלה כלשונם שכן לא מדובר בעד מומחה.
סוף דבר
מפני כל האמור לעיל ואף לנוכח נסיונותיו של הנתבע לשכנע את התובעת לרכוש אצלו שני קירויים נוספים במחיר של אחד ובלבד שתסיר את התביעה שהגישה נגדו, החלטתי לקבל את התביעה.
מאחר ששוכנעתי כי המוצר אותו מכר הנתבע לתובעת היה מוצר פגום מלכתחילה, מכיוון שכל נסיונותיו לתקן את הפגמים לא צלחו ואף התובעת הודתה כי היא איננה יודעת כיצד ואצל מי תוכל לתקנו, ומאחר שהתרשמתי כי הדבר אכן הסב לה טרחה ועוגמת נפש גדולות, החלטתי לחייב את הנתבע להשיב לה את מלוא כספה - כנגד החזרת האוהל לידיו, ולפצותה בסכום נוסף של 5,000 ₪.
