תביעה בגין פגיעה בפרטיות בשימוש מסחרי בתמונות

בפניי תביעה כספית על סך של 70,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיותה של התובעת בשל שימוש מסחרי אותו עשו הנתבעים בתמונותיה, בנגוד לחוק הגנת הפרטיות וכן על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט.

כבר נקבע, כי "חשיבותה של הזכות לפרטיות, הכוללת גם את הזכות לכך שתמונתו של אדם לא תפורסם באופן נרחב כל כך במסגרת מסע פירסום מסחרי, מחייבת הקפדה על כך שככל שהפגיעה בפרטיות נעשית בהסכמת הנפגע – הגדרת הקף מסע הפירסום תיעשה באופן ברור ומוגדר כך שהאדם המסכים לפירסום יידע באופן ברור לאיזה פירסום הוא מסכים ומהם האמצעים שבהם תופץ תמונתו". (ראו, ת"א (י"ם) 20901/08 מינקין נ' קואופ ישראל (20.2.11).

...

בעוד ששאמא, באמצעות בא כוחו, נעתר לפניה והודיע כי הוא מסיר תמונות התובעת ובכלל זאת תמונותיה על שלטי חוצות, הנתבעים התעלמו מהפניות ועל כן נאלצה התובעת להגיש תביעתה זו. תחילה, התביעה הוגשה כתביעה קטנה.

בנסיבות אלו, אני מחייב את הנתבע מספר 1 בפיצוי התובעת בסכום של 6,000 ₪.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע מספר 2 בפיצוי התובעת בסכום של 18,000 ₪.

בשים לב לקביעתי לעיל, כי הצדדים השלישיים העבירו לנתבע מספר 2 לכל הפחות שתי תמונות וכי דין ההודעה לצדדים שלישיים שהוגשה על ידי נתבע מספר 2 להתקבל חלקית, אני קובע, כי על הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבע מספר 2 בסכום של 5,000 ₪ מתוך הסכום שחויב בו. בנוסף לכך, ניתן בזאת צו האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש בתמונותיה של התובעת.

אחזקה לקויה וכן אספקת שירותים שונים הלוקים בחסר כתב התביעה עוסק במספר ראשי נזק המלמדים כי, לטענת התובעים, לא בוצעו פעולות החזקה ראויות במשרד, ובשל כך נפגעה זכותם של התובעים לשימוש ראוי ומקובל בו. יצוין כי אין מדובר בקפוח זכותם של התובעים בצורה יזומה (כעולה מראשי נזק אחרים אשר יפורטו בהמשך ועניינם מניעת גישה למושכר, שימוש בחדר הישיבות, האזנת סתר ופגיעה בפרטיות ועוד).

מאידך, דוקא התמונות אשר צולמו על ידי מצלמת האבטחה שהתקין הנתבע (ושוב יודגש, עניינן של מצלמות וצילומים אלו יידון בהמשך), מלמדות, כאמור על שימוש מסחרי ראוי וסביר בחדר זה, ועל כן ייקבע פיצוי בסך 1,500 ₪ הכולל בתוכו את ההפרה החד פעמית אשר הוכחה וכן את חוסר הנוחות וחוסר האיזון בדבר תליית תמונתו של התובע בחדר ישיבות זה. לסיכום, נוכח כל אלו, הרי שסכום הפצוי בעיניין זה יעמוד על סך של 1,500 ₪.

...

לסיכום, סבור הנתבע כי מעולם, כאמור, לא האזין, ולא הקליט, וככל שצולם "המרחב הציבורי המשרדי" בו השתמש מי מהתובעים, הרי שאין בכך פגיעה בפרטיות או האזנת סתר מאחר והגדרתו של המקום אינה "רשות הרבים". ראשית, נעסוק בשאלה העובדתית.

בעניין זה אציין אף החלטתה של חברתי כב' השופטת מ. בנקי (תא"ח 4177-04-18) אשר בחרה שלא להטיל הוצאות בתביעה לפינוי מושכר אשר עמדה בפניה, תוך שאף היא הייתה מודעת לריבוי ההליכים ולהדדיותם, ולא בכדי עשתה כן. סוף דבר הנתבע ישלם לתובעים סך של 22,140 ₪ , וזאת עד ליום 1.9.21, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית.

כמו כן, ישלם הנתבע את הוצאותיהם של התובעים (שכ"ט עו"ד והוצאות משפט) בסך של 5,500 ₪ אשר ישולמו אף הם עד למועד זה. מזכירות – נא לשלוח פסק דין זה לצדדים.

תביעה על סך 50,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיות ועשיית עושר ולא במשפט.

עוד נטען, כי השמוש בתמונה עולה כדי עשיית עושר על ידי הנתבעת.

מה משמעות הדבר? פירסום תמונה של אדם כחלק מפרסומת מסחרית ללא הסכמתו וכאשר אותו אדם אינו מעוניין בפירסום מסחרי של תמונתו, עולה כדי פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות (ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314, 349-346 (2004)).

...

המסקנה המתחייבת היא כי פרסום תמונת התובעת על ידי הנתבעת במסגרת פרסומת מסחרית של הנתבעת, עולה כדי פגיעה בפרטיותה של התובעת בהתאם לסעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות.

אשר לפיצוי הראוי, הגם שמקובלת עליי טענת התובעת כי הפרסום גרם לה עוגמת נפש, ואין לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בזוטי דברים, הרי שלא הובאו ראיות לנזק של ממש, והתביעה היא לפיצוי ללא הוכחת נזק.

לפיכך, מצאתי לפסוק את הפיצוי על הצד הנמוך, ולהעמיד אותו על סכום של 5,000 ש"ח. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 5,000 ש"ח, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון את הסכום שנפסק ואת היקף הדיון בתיק.

תמצית המחלוקת בין הצדדים בעקבות ולאחר הפרידה בין הצדדים, העלתה התובעת טענות לפגיעה בזכויותיה הקנייניות, בסודות מסחריים, פגיעה בפרטיות ושימוש בשמה ודמותה של התובעת.

בכל הקשור לעילות התביעה הנוספות, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד – יש לדחות התביעות למעט ביחס לטענת הפגיעה בפרטיות בגינה ייקבע פיצוי בסך של 10,000 ש"ח. חלק שני – הסעדים להם עותרים הצדדים וכן תמצית טענות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד הסעדים להם עותרת התובעת התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בסדרה של צוי מניעה וכן בתשלום פיצוי כספי, כמפורט להלן: צו מניעה האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או המועסק על ידם ו/או עבורם במישרין או בעקיפין לעשות שימוש בדמותה של התובעת על גבי כל מדיה, לרבות במסגרת פירסומי המכללה בפלטפורמות החברתיות ( לרבות Facebook ו-YouTube) ובאתר האנטרנט של המכללה ו/או בכל אמצעי אחר מטעמם.

חלק שלישי – הכרעה בתביעה העיקרית הנתבעים אכן הפרו הוראות הסכם הפרידה - היתייחסות להוראות הסכם הפרידה ולהפרתן סעיף 8.1 להסכם הפרידה קובע מנגנון המתיר לכל צד לפעול ללא הגבלה; עוד קובע סעיף 8.1 שהנתבעת 3 לא תעשה כל שימוש בשמה של התובעת, חזותה או תמונות שלה או מטופליה; הוסכם ש"כלל החומרים" אינם שייכים לתובעת אלא לנתבעת 3 ואולם מנגד הוסכם שהתובעת דוקא תוכל לעשות שימוש ב"חומרים המצויים ברשותה", כאשר אלה לא נתחמו ולא הוגבלו.

מכאן יש לומר שהשימוש בדמותה של התובעת נעשה, לכל הפחות בין היתר "לשם רווח". קביעת הקף הפצוי - קביעת הפצוי ללא הוכחת נזק בשל פגיעת הפרטיות, תיעשה לאחר בחינת הנסיבות ובענייננו התייחסתי לגורמים הבאים – ראשית, התייחסתי לכך שבתחילה הופקו תוצרי הפרסומים בהסכמה ולא בכפיה או תוך הפרת הפרטיות.

...

אשר על כן אני קובע כדלקמן: אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/1/2018 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעים התובעים שכנגד, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד הן בגין התביעה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד שנדחתה בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") קובע כי "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח" מהוה פגיעה בפרטיות.

לאור כל זאת סבורים אנו כי אין מקום להכיר בעילת תביעה בגין פגיעה בפרטיותו של ידוען מקום שנעשה בו שימוש מסחרי בשמו אשר הסב לו נזק כלכלי בלבד.

...

לאור האמור לעיל, נוכח הקשיים הרבים העולים מהם, איננו מקבלים את תחשיביה של התובעת.

כאמור, מסקנתנו לפיה אין לקבל את תביעתה של התובעת ברכיב זה מתבססת על הפירוט והחישובים שהגישה התובעת במנותק מאלו של הנתבע, כאשר הגענו למסקנה כי לא ניתן לקבל את חישוביה.

סוף דבר תביעת התובעת נדחית ברובה, להוציא הפיצוי שנפסק כאמור לעיל, כך שהנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד, שישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.