תביעה בגין עקיפה מימין שגרמה לנזק לרכב

לטענת התובעת, התאונה אירעה עת פנה רכב התובעת ימינה בנתיבו כדין ולפתע רכב הנתבע 1 בניסיון לעקוף את האוטובוס מצד ימין בחוסר זהירות פגע באוטובוס והסב לו נזקים.

ואם לא די בכל האמור לעיל, יצוין כי על אף שמהתמונות שצורפו לתיק עולה כי לרכב הנתבע נגרמו נזקים בעטייה של התאונה, לא מצא לנכון הנתבע להגיש תביעה שכנגד בגין נזקיו ומשנשאל בחקירתו מדוע מצא החליט שלא להגיש תביעה השיב כי מדובר בנזקים מינוריים שניתן לתקן בעלות של כ-500 ₪.

ולא ברור מדוע בחר שלא לתבוע בגין נזקיו אלו.

...

אשר לטענה הנוספת של הנתבע שהועלתה בכתב ההגנה מטעמו ולפיה דין התביעה להידחות מהטעם שהועלו בכתב התביעה טענות חלופיות הרי שלצד אותן טענות משפטיות חלופיות בסעיף 5 לכתב התביעה מהתוקן הועלתה גרסה אחת פוזיטיבית וברורה לתאונה ועל כן, ועל אף שבסעיפים אחרים בכתב התביעה נטען כי אין לתובעת יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה הרי שאין לייחס לטענות אלו חשיבות או משמעות רבה שעה שבכתב התביעה מצויה גרסה עובדתית אחת לתאונה, היא הגרסה אשר צוינה אף בדוח תאונת הדרכים שמילא נהג התובעת יום לאחר התאונה.

משכך אין בידי לקבל אף טענות אלו של הנתבע.

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת.

מונחת לפניי תביעה לפצוי התובע בגין נזק שניגרם לרכבו מסוג אופנוע עקב היתנגשות עם רכב הנתבעים.

בעדותו מסר התובע כי הוא היתקדם לאיטו בפקק תנועה ונסע בנתיב הימני, "יש קו מקווקו מפריד בין שני הנתיבים האלה. התחלתי להתקרב לקו המפריד בין שני הנתיבים אבל נשארתי בתחום של הנתיב הימני. פיתאום מגיח אופנוע ואף פגע בי בצד שמאל. איבדתי בשליטה ואז הוא פגע ברכב שלי וגרם נזק לדלת ולצד השמאלי. מההלם לחצתי על הדוושה של הבלם וסטיתי לצד שמאל. הנסיעה הייתה בין 2 הנתיבים" (עמ' 2, ש' 7-11).

טענת התובע כי נהג בחלקו הימני של הנתיב השמאלי (גם אם נישאר בגירסה זו) איננה ברורה משאופנוע אמור לנסוע בנתיב ככל רכב אחר ולא במקביל לרכב אחר הגם שבפרקטיקה נהוג כי הוא נוסע בין נתיבים או לצד רכב ולא תופס נתיב שלם ככל רכב אחר כאשר לפי תקנות התעבורה אופנוע חייב לנוע בכביש בלבד ואסור לרוכב אופנוע לרכוב בצד רכב אחר למעט עקיפה או מעבר על פניו כדין (חולף על פניו של רכב אחר משמאל בלבד, ראו תקנה 122 לתקנות התעבורה).

...

סיכומו של דבר, קיים קושי לקבוע כי רכב התובע או הנתבעים לבדם גרם לתאונה, ולכאורה לשניהם תרומת אחריות מסתברת לאירוע הנזק (ראו והשוו: ע"א 96/77 זיזה נ' אורטל, פ"ד לג (1) 393).

על כן, אני קובעת כי הנתבעים יישאו ב-50% מעלות הנזק שנגרם לתובע כאשר לדברי התובע הוא ביצע את העבודות בעצמו ורכש רק חלקים מהאינטרנט משיכול ויותר מוזלים משאחרת היה רוכש בארץ בסך של 2800 ₪ ולכך יש להוסיף את רכיב המע"מ לו היה רוכש בארץ, ועל כן, עת גם אם הוא תיקן באופן עצמאי יש להכיר בכך ולגלם את העבודה אולם בוודאי שאין לשלם את רכיב המע"מ וכן יש לבצע אומדנא לערך העבודות בפועל.

מכל מקום, כאשר תוקן הרכב בפועל לא ניתן עוד לתבוע פיצוי על בסיס חוות דעת השמאי שהוצאה (רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (10/9/17)) ולכן אני מורה לתובע לצרף חשבוניות ולאחר מכן ייקבע הסכום.

שמאי מטעם התובעת (השמאי אלי עבוד, ו.ר.ד. שמאים בע"מ) העריך בחוות דעתו מיום 22.7.2020 את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב התובעת (חלק אחורי ימני) בסכום של 5,447.52 ₪.

לעניין אופן ארוע התאונה העיד הנהג ברכב התובעת כדלקמן: "נסעתי לכיוון חיפה, בין מדרך עוז למשמר העמק, רכב שנסע מאחורי התחיל להבהב עם אורות גבוהים, לא הבנתי למה, אחר כך הבנתי שהוא רוצה שאני אסע יותר מהר, שם מותר לנסוע 80 וככה נסעתי. בצד ימין היה מפרץ, הוא עקף אותי מימין. אין הרבה מרווח, הוא לא הספיק לעבור, אז התחיל לחזור לנתיב, זה חד סיטרי, הוא פגע בי בדלת הקדמית, שתי הדלתות, ראשונה ושנייה" (ע' 2, ש' 2-5; ש' 21-23) מנגד, העיד הנהג ברכב הנתבעות כדלקמן: "בשעות בוקר מוקדמות, נסעתי ממגידו ליוקנעם .... אני חושב ליד היוגב או קבוץ מגידו, הגיע רכב במהירות, מצד שמאל, פיתאום הרגשתי שהרכב בתנודות ... המשיך לטוס קדימה, הוא לא עצר ...." (ע' 3, ש' 12-17).

לדבריו (בהודעתו לתובעת ובעדותו), סירב הנהג ברכב הנתבעות למסור לו את פרטיו, ולפיכך צילם את מספר הרשוי של הרכב הנתבעות (עדותו בע' 2, ש' 32-33); הנהג ברכב הנתבעות לא מסר לנתבעת 2 הודעה על ארוע התאונה בזמן אמת, לא הגיש ראיות המעידות על הנזק שניגרם לרכב הנתבעות ואף לא הגיש תביעה בגין נזקים אלה.

...

לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (נצ') 3512-08-12‏ ‏ י.ש.ר.ש. תחנות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל (13.7.2017): "הכלל הוא שהימנעות מהבאת ראיה רלבנטית הנמצאת בידיו של בעל דין ואין לכך הסבר סביר, מקימה לחובת אותו בעל דין חזקה שבעובדה שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לרעתו. הלכה זו חלה הן במשפט פלילי והן במשפט אזרחי. הטעם לכך הוא 'שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו' והימנעות מהצגת אותה ראיה ללא הסבר מניח את הדעת מעוררת את החשד שהוא חושש מהגשתה. (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1889 – 1911; ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד מה(1) 736; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית נ' פרץ רוזנבר, פ"ד מז(2) 605; ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל [22/9/14]). המשקל שיש לתת לאותה הימנעות מהצגת הראיה ומידת ההסתמכות עליה תלויה בנסיבות העניין, במרכזיותה של הראיה והטעם להימנעות מהצגתה. ככל שמדובר בראיה מרכזית שנמצאת בהישג ידו של בעל דין וניתן לאתרה ולהגישה ללא מאמץ מיוחד, כך ייתן בית המשפט משקל גדול יותר להימנעותו של בעל הדין מהצגת הראיה. המשקל שניתן לתת להימנעות כאמור, יכול להיות שקול כנגד התנהגות מפלילה במשפט פלילי, והיא אף יכולה להוות סיוע או חיזוק ממשי לעמדת בעל הדין שכנגד (ע"פ 2098/08 אוסאמה פרעוני נ' מדינת ישראל [28/12/11])." אשר על כן, אני קובעת כי הנהג ברכב הנתבעות נושא באחריות לאירוע התאונה.

כן ראו עדותו בעמוד 10, ש' 2-4: "זה רכב שעבד במסגרת המסיע מספר שנים. הנהג הוא נהג שלנו. כל הניירת היא דרכנו. זה שהרכב רשום על שם אסיה והייתה התחשבנות שלא הסתיימה זה העובדות." משאין מחלוקת בין אסיה לבין המסיע כי המסיע היא שמחזיקה ברכב מזה שנים רבות, מפעילה באמצעותו שירות הסעות, וכי האדם שנהג ברכב במועד התאונה פעל בשירותה, אני קובעת כי המסיע (הנתבעת 3), באמצעות הנתבעת 2, חבה בשיפוי התובעת בגין נזקיה.

בשים לב לכך שלא היה לנתבעת 3 ייצוג נפרד ולא ניתנה לה אפשרות להתייחס לבקשת ב"כ הנתבעת 2, לא מצאתי ליתן צו כמבוקש – מעבר לאמור ברישא לסעיף זה. התביעה נגד הנתבעת 1 (אסיה) נדחית.

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.1.2022 בירושלים.

והרכב שברח, שפגע בך וברח, אני מניח אם אתה נסעת בנתיב השמאלי, אז הוא עקף אותך מימין ת: נכון.

...

להלן הנימוקים אשר הביאו אותו למסקנה כאמור: אקדים ואומר, כי לאחר ששמעתי את גרסאות שני הצדדים, לא מצאתי להעדיף גרסה אחרת על פני השנייה, ולא מצאתי להטיל ספק במהימנות של מי מהעדים שהעידו בפני.

מאחר והנטל על התובעת, הרי שמקום בו לא עמדה בנטל דין התביעה להידחות.

על כן, התביעה נדחית.

התובע ציין כי על הנתבעת לזמנה למתן עדות בדיון שיתקיים בעיניין תובענה זו. התובע טוען, כי נסיבות התאונה הינן כדלקמן: ביום 2.10.21 בשעה 14:45 או בסמוך לכך, עשה דרכו, רכב התובעת בנסיעה ישרה ובטוחה בנתיב הימני בכביש 6, סמוך לעין הוד.

לפתע, רכב הנתבעת, אשר נסע בשול הדרך, ביצע עקיפה חסרת זהירות מימין, פגע ברכב התובע וגרם לנזקים המפורטים בדו"ח השמאי.

...

מנגד, הנתבעת טוענת שיש לדחות את התביעה.

בפסק הדין נאמר כדלקמן: "השעה כעת 11:59 ואין התייצבות מטעם הנתבעת 1 והיא גם לא הגישה כתב הגנה. לאחר שהנתבעת 1 זומנה כדין ולא התייצב אף אחד מטעמה כמו כן גם לא הגישה כתב הגנה, על יסוד כתב התביעה, ולאחר שהתובע הצהיר בפני על אמיתות האמור בכתב תביעתו, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סכום של 6,984 ₪.

אני סבור שחברת הביטוח לא הוכיחה כי נקטה אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לה, או כדי לזכות בשיתוף הפעולה של המבוטח.

מכל המקובץ דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,984 ₪ וכן סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.