תביעה בגין סירוב לשלם הוצאות דיור חלופי לאחר שריפה

נטען, כי ביום 1.9.2019 התלוננו השוכרים על נזילה בחדר המקלחת, הודיעו כי בכוונתם להזמין מאתר נזילות ודרשו כי התובעים יספקו להם דיור חלופי עד לתיקון הנזילה.

לטענתם, הם נמלטו מהבית הקודם ששכרו עקב בעיות רטיבות וחשמל, כאשר עקב העידר הארקה באותו מושכר פרצה בו שריפה, ועל כן הבהירו למשכירים את חשיבות תקינותו של המושכר שהם מבקשים לשכור מידיהם, במיוחד בנושא הרטיבות והחשמל.

נוכח סירובם לעשות כן (כפי שהם מאשרים בסעיף 10 לכתב התביעה), נאלצו השוכרים לעשות כן ולשאת בעלות המאתר.

] כאשר התובע עדכן את שחר כי השכנים מתלוננים על מוזיקה מרעישה מחצר המושכר בשעות בוקר מוקדמות ובקש כי הדבר ייפסק (23-22.9.2019) כתב שחר: "קפוץ לי. אני נהנה מהחיים ואל תשלם לי, אני כבר מכין תביעה ואז תשלם [...] יש דוח ויש מחלוקת על הרבה דברים. חכה, זה יבוא וזה יכאב, חכה חכה, כל מה שמגיע לי תקבל [...] אתה תשלם לי את כל השכירויות פה, מחכה לגשמים." כאשר הודיע התובע לשחר ביום 3.6.2020 כי ההסכם מסתיים בסוף חודש יולי, משלא הודיעו כי הם מבקשים להאריכו, טען שחר כי כל עוד לא הודיעו התובעים על סיום החוזה, הוא ממשיך לארבע שנים נוספות; כאשר התובע העמידו על טעותו כתב שחר: "בקיצר, אני לא מתכנן לעזוב." ובהמשך - "אני לא יוצא, תעשה מה בא לך [...] לך חפש, לא עברתי לפה לשנה [...] יוציאו אותי מפה מישטרה אם צריך, התיכנון היה לארבע שנים." כאשר התובע ניסה לתאם עם שחר הגעת חשמלאי לבדיקת הנורות, עליהן הלין שחר, כתב האחרון (7.6.2020): "אני לא יוציא פה אגורה מעבר לחשמל ואתה תשלם את זה כמו ילד טוב ולא תשלם את זה לא תקבל את הכסף של השכירות ואז תטבע אותי. את הפרצוף שלך הייתי רוצה לראות מול שופט, לראות איך שהוא נמעך אחרי שאתה שומע את הגזר דין שמה, אנחנו נתראה, אל תידאג." למחרת (8.6.2020) כתב שחר: "כדאי שתקווה מאוד שאני אמצא דירה לשביעות רצוני אחרת לא אצא. לפי מה שהבנתי אני יכול למשוך לפחות חצי שנה בלי לשלם." וביום 7.7.2020 כתב: "אני יעזוב ב - 1.8 כאשר אמצא דירה, תחכה בסבלנות כמו ילד טוב ואל תעשה בעיות הבנת? בנוגע לערֵבים שזה הצעד הבא שלך הם הונחו שאתה מנסה לגנוב כסף ממני ולכן לא ישתפו פעולה עד לתוצאות בית משפט." רק לאחר שהתובע הבהיר לו את משמעות ביטול השיק, לשיטתו, שינה שחר את סיגנונו (24.7.2020): "בוקר טוב, אני יודע שרבנו והסתכסכנו, יש חוב לכאורה של 5,500 והעוד שזה 6,000 פלוס, ואני יש לי שבוע לעזוב, אנחנו לא מוצאים דירה, אין לי לאן לעבור, כנראה שגם לא יהיה לפי ההגיון [...] אני מבקש ממך להיתחשב, אני ישלם את ההוצאה לפועל, ישלם לך על חודש שמיני, ברגע שאמצא אעזוב, אחזיר בית מסודר כולל תיקונים שלא אני קשור אליהם, בסוף היום שנינו רוצים שקט, אני מצטער על היתנהגותי ולא משנה מי אשם, אתה צריך להבין שעברנו מבית עם באלגן של רטיבויות לפני [...] יש לי אישה שצריכה ללדת כל יום ואנחנו בבעיה גדולה, אני מבקש ממך עוד חודש שאמצא, אז בטוח אלך [...] אני ממש לא רוצה להילחם איתך ולהיות מסוכסך איתך, אחרי הכל אתה עובר לפה ואני גר פה, לא יהיה נעים להפגש ברחוב. תודה מראש." ואולם עד מיהרה שב שחר לסגנונו הקודם, כאשר ביום 28.7.2020 כתב לתובע: "יום ששי אני יגיש לך ת'דירה סביבות 2 בצהרים, תביא צ'קים שנשאר וכל מה ששייך לי מהחוזה. איזה באסה, נכון? אין 300 שקל ליום, והלך הדירה, באסה, יום טוב חחח." אלא שכבר למחרת הודיע שחר לתובע כי לא יפנה את הדירה כמובטח.

...

כן אין בידי לקבל את טענתו, לפיה מעשיהם ומחדליהם של השוכרים נעשו בכוונת זדון מתוך כוונה להטריד את התובעים ולפגוע בהם.

רף ההוכחה בעניין זה גבוה, זאת לאור הגוון הפלילי של המעשה הנטען (ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט 414 [1965]; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253 [1984]), ואינני מוצאת כי התובעים עמדו בו. בשקילת כל האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני ועגמת הנפש בסך של 3,000 ₪.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים, יחד ולחוד, את הסך של 27,314 ₪, ובצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 4,426 ₪ - סכום כולל של 31,740 ₪.

סך התביעה כולל רשימת דרישות כספיות לפצוי ולהחזר ובהן עלויות תיקון ליקויי בנייה בסך של 307,151 ₪, החזר הוצאות ששולמו לחינם בסך של 10,000 ₪, פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 190,811 ₪, עלויות איחסון והובלה בסך של 17,061 ₪, דיור חלופי בתקופת השפוץ בסך של 25,000 ₪, עגמת נפש בסך של 30,000 ₪ והוצאות מומחים בסך של 15,000 ₪.

גג הבניין מעל לדירת התובעת נשרף כליל בשנת 2011 ותוקן באמצעות חברת הביטוח "איילון". לפיכך טענות הקשורות בשיפועי הגג, בתעלות הנקוז ובאיטום צריכות להיות מופנות לחברת הביטוח.

סיכום פרק ג' - חישוב הפצוי לתובעת בגין ליקויי בנייה לאור האמור לעיל, להלן חישוב סך הפצוי המגיע לתובעת: סך עלויות התיקון לפי חוות דעת המומחה 59,800 ₪ הפחתת עלויות עבודות החשמל (ג'1) (8,500) ₪ הוצאות איטום תעלות נקוז גג רעפים (ג'2) 17,896 ₪ הוצאות העבודות בחדר המקלחת (ג'3) 8,800 ₪ הפחתת עלויות תיקון הרטיבות (ג'4) (5,000) ₪ עלות תיקון החלונות (ג'5) 12,000 ₪ 84,996 ₪ הפחתת 33% בגין אי מתן היזדמנות לתקן (28,049 ₪) 56,947 ₪ מע"מ 9,681 ₪ 66,628 ₪ תשלום למשרד יועצי אינסטלאציה (ס' 71(ב)) 4,408 ₪ סה"כ 71,036 ₪ פרק ד' - פיצוי עבור עיכוב במסירת החזקה בדירה בסעיף ב' להסכם שירותי הבנייה מיום 14/7/08 (נספח 3 למוצגי התובעת), הנתבעת 1 התחייבה כלפי התובעת כך: "על אף האמור בהסכם הבצוע, מתחייב הקבלן למסור את הדירות תוך 18 חודשים מיום חתימת הסכם זה. שאר תנאי הסכם הבצוע הנוגעים למועדי המסירה, איחורים במסירה ותנאי המסירה ימשיכו לחול כמבואר בהסכם הבצוע". בסעיף 25 להסכם הבצוע (נספח 4 למוצגי התובעת) נקבע כך: "איחור בהשלמת בניית הדירה ע"י הקבלן, מכל סיבה שהיא, שאינו עולה על 45 יום, לא ייחשב להפרת הסכם זה ולא יזכה את המזמין בכל סעד ו/או פיצוי שהוא. איחר הקבלן מעבר ל- 45 הימים הנ"ל, יהא עליו לשלם למזמין דמי שכירות ראויים בסך 3,000 $ לחודש בגין כל חודש של איחור. נמשכה תקופת האיחור למעלה מ- 60 יום, ייחשב הדבר כהפרה יסודית של ההסכם". המועד שעד אליו היה על הנתבעת 1 למסור את הדירה לתובעת הוא 14/1/10 (18 חודשים לאחר יום חתימת ההסכם 14/7/08).

עה/1 מנחם דואני אישר שספקים שלא קיבלו את שכרם בזמן מנציג הקבוצה סירבו לחתום על טופס 4 עד לקבלת התשלום, אך לא ידע לנקוב בתקופת העיכוב שנגרמה כתוצאה מכך וכלל אותה בתקופת העיכוב הכללית, שהוערכה על ידו ב- 10 חודשים (עמ' 19, ש' 34 - עמ' 20, ש' 5).

...

טענת התובעת לפיצוי המגיע לה עבור דיור חלופי בתקופת שיפוץ ליקויי הבנייה (ס' 3.19 לתצהירה) נדחית לאור קביעת המומחה מטעם בית המשפט, שמשך ביצוע התיקונים לא אמור לעלות על 10 ימי עבודה, שבמהלכם ניתן להתגורר בדירה.

לשיהוי הניכר בהגשת התביעה, הצטרפה המסקנה שסמוך לאחר מסירת הדירה, התובעת מנעה מהנתבעים את האפשרות לתקן את ליקויי הבנייה שנמצאו בה. עם זאת, אין באמור כדי לאיין את זכותה של התובעת לפיצוי בגין ליקויי הבנייה שנמצאו בדירה ובגין תקופת האיחור במסירה.

התביעה האישית שהוגשה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

לפני תביעה בגין ליקויים בעבודות שקום שבוצעו בדירת התובעת לאחר ארוע שריפה.

גם מסירה באמצעות שליח נתקלה בסרוב לקבלת המכתב ע"י הקבלן.

על כן, אני מחייבת את הקבלן בעלות החלפת הריצוף בסך 11,950 ₪ + מע"מ, בהתאם לאומדן שבחוו"ד המומחה בתוספת עלות הדיור החלופי בדירה כדוגמת דירת התובעת למשך 30 יום בסך 5,000 ₪ בהתאם להערכת השמאי.

לסיכום: בגין עבודות חסרות או לקויות הקבלן ישלם לתובעת 45,030 ₪ (כולל עלות חוו"ד מהנדס מטעמה) בגין איחור של כחודשיים בהשלמת העבודות ביחס למוסכם, ובהיעדר ראיות להוצאה בעין ע"י התובעת, ישלם הקבלן לתובעת סך של 6,000 ₪.

...

לפיכך, אני קובעת כי התובעת חבה לקבלן את סך ה-14,921 ₪.

לגבי הטענה לעבודות שסוכמו בע"פ, אני קובעת כי העניין לא הוכח ע"פ מאזן ההסתברויות ע"י הקבלן.

לסיכום: בגין עבודות חסרות או לקויות הקבלן ישלם לתובעת 45,030 ₪ (כולל עלות חוו"ד מהנדס מטעמה) בגין איחור של כחודשיים בהשלמת העבודות ביחס למוסכם, ובהעדר ראיות להוצאה בעין ע"י התובעת, ישלם הקבלן לתובעת סך של 6,000 ₪.

הארוע נשוא התביעה: ביום 11.7.17 בסמוך לשעה 08:30 וכשנה וחצי לאחר רכישתו והתקנתו של המזגן, פרצה שריפה בחדר בנם של התובעים, שהתפשטה לבית וגרמה לכל הבית לניזקי עשן ופיח כתוצאה מהשריפה.

היא הצהירה כי שכרו דיור חלופי לארבעה חודשים בסכום של 36,000 ₪, נטלו הלוואה ע"ס 200,000 ₪ בעקבות השריפה וכי ביצעה רכישות נוספות בסך 35,000 ש"ח עבור מוצרי חשמל, ביגוד, כלי מיטה, הנעלה ושרותי מכבסה אולם אין ברשותה קבלות עבור רכישות אלו.

כמו כן התרשמתי ממקצועיותו והשתכנעתי מהסבריו ונימוקיו של המהנדס מטעם התובעים ועל כן אני קובע פיצוי בגין ניזקי המבנה בסך 295,526 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

שכ"ט עו"ד: מאחר והנתבעת הודתה באחריותה לפרוץ השריפה ולקרות הנזק, אך סירבה לשלם לתובעים את הפיצויים, ואילצה אותם לנהל הליך ארוך ומתיש, נראה ששכ"ט בסביבות 10% מסכום פסק הדין הנו סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הנה כדלקמן: בתביעה העיקרית: הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 481,544 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (9.8.2017) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות התובעים כמפורט בסעיף 25 לפסק הדין בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טירחת עו"ד בגובה 50,000 ₪ מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

...

סוף דבר: לאור האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 481,544 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (9.8.2017) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות התובעים כמפורט בסעיף 25 לפסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עו"ד בגובה 50,000 ₪ מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בהודעה לצד שלישי: ההודעה לצד שלישי נדחית.

הנתבעת תשלם לצד השלישי את הסכומים הבאים: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עו"ד בגובה 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בשנות ה- 90 מצב הדירה החמיר והיה צורך בתיקון ושפוץ דחוף, וכן בדיור חלופי לבן דוד ולילדיהם, אולם עמיגור נימנעה מתיקון ושפוץ הדירה.

לאחר 20% הפחתה שיש לבצע לפי פסק הדין בתביעת 2010, על עמיגור לשלם לבן דוד סך כולל של 225,440 ₪, בצרוף הוצאות משפט וריבית מיום הגשת התביעה עד למועד התשלום בפועל.

חוב הנתבעת בדיון קד"מ הראשון מיום 14.5.19, לאחר שבית המשפט ביקש מעמיגור הסבר באשר לפירוט החוב, העידה אחראית הגביה בעמיגור שנכחה בדיון, לאחר שהוזהרה כדין, כדלקמן: "הנוהל הממודרגת מבחן הכנסות זה לפי הכנסות של הדיירת מטראג' של הדירה ומספר נפשות. נונה [הנתבעת – ר.ס.] נכון להיום מתקיימת מהבטחת הכנסה ואישורים שהביאה לנו ובת חיילת והיא ממודרגת לפי שכר דירה בסך 180 ₪ לחודש. לפני כן מאוקטובר 2017 הייתה ממודרגת בסכום טיפה יותר גבוה של 300 ₪ בגלל שהיא עבדה. נונה לא משלמת את שכר הדירה שלה, היא בעייתית מתאריך האיכלוס שלה. בתביעה הזאת היא חייבת לשנת 2019 סך של 921 ₪;

טענות עמיגור בקשר לכך מיתמקדות בארבעה היבטים מרכזיים: קיומו של מעשה בית דין לאור תביעת 2009 ותביעת 2010; סירובם של בן דוד לאפשר לעמיגור להכנס ולבצע תיקונים בדירה במשך השנים; הסתמכות בן דוד על חוות דעת ישנות שנערכו לפני שבוצע בדירה שפוץ עמוק בשנת 2016; ואי חובתה של עמיגור לבצע תיקונים כאשר הדייר אינו משלם לה את דמי השכירות.

בפסק הדין שניתן ביום 10.8.16 בתביעת 2010 קבע בית המשפט כי התמונה העולה ממקבץ ראיות שהוגשו תומכת בטענת עמיגור שעובדיה טיפלו בתקלות עליהן הלינו בן דוד, וכי "שוכנעתי כי לאורך כל התקופה הביעה הנתבעת [עמיגור-ר.ס.] נכונות לבצע את התיקונים הנדרשים בדירה המושכרת אך הם לא צלחו מחמת סירובם של הצדדים השלישיים [בן דוד –ר.ס.] לשיתוף פעולה" (סעיף 25 לפסה"ד).

בן דוד עתרו לפצוי בסך 52,800 ₪ בגין "הוצאות שוטפות ביתר, בגין ניזקי הדירה, המוערכות בשימוש יתר של חשמל ושריפה מהירה של מנורות חשמל וצרכים נוספים משנת 1983 ועד היום" (סע' 73 בכתב התביעה שכנגד).

...

כפי שהעידה גב' סוטיל, דמי השכירות נקבעים על ידי משרד הבינוי והשיכון, בין היתר, לפי מצב כלכלי ולפיכך דינה של טענה זו להידחות (ראו בהקשר זה: אפריאט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בירושלים (פורסם בנבו, 11.11.07)).

תביעת עמיגור נגד הנתבע נדחית.

התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד עמיגור נדחית.