תביעה בגין נזקים מנזילות עקב ליקויים בצנרת דירה אחרת

זאת, לאחר שנקבע על בסיס חוות דעת של מומחה בית המשפט, כי המשיב הצליח להוכיח תביעתו בגין נזקים שנגרמו לדירתו, עקב נזילת מים שמקורה בדירתו של המבקש.

טענת המערער הייתה כי אין כל נזילה מדירתו ולפיכך, ככל שיש ניזקי רטיבות, מקורם אחר.

חוות דעת מטעם המשיב, אשר הוגשה ביום 3.12.20, קבעה שיש ניזקי רטיבות בדירתו, וצוין כי ככלל, כאשר קיימת רטיבות בתיקרת דירה "סביר כי מקור הרטיבות בדירה מעליה". רטיבות, היכולה לנבוע מתקלה בצנרת או איטום חסר בין הדירות.

הנמקת פסק הדין במחלוקת המרכזית, היינו בשאלת מקור הנזק, מתבטאת בשני משפטים "מחוות דעת המומחה, אשר הוגשה ביום 26.5.2021, ומהבהרת המומחה, אשר הוגשה ביום 27.6.2021, עולה כי הליקויים בדירת התובע מקורם בדירת הנתבע, על אף שהליקויים בחדר הרחצה בדירת הנתבע תוקנו". כן נאמר כי "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאשר צורף ונוכח חוות דעת המומחה המכריע, מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח אחריות הנתבע באשר לנזקים שנגרמו לדירתו". אם כן, פסק הדין אינו כולל היתייחסות ישירה לטענות המהותיות של המערער, או להשגותיו המפורטות ביחס לחוות דעת המומחה ומסקנתו.

...

נוכח כל האמור, אין מנוס מביטול פסק הדין והחזרת התיק לבית משפט קמא, על מנת להשלים את מלאכת המומחה, ולבדוק את מכלול הטענות של שני הצדדים, כראוי.

הערעור מתקבל.

המשיב ישלם את הוצאות המערער בסך 2600 ₪.

בפניי תביעה כספית על סך של 34,600 ₪, בגדרה עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בעבור נזקים הנוגעים להתנהלותה וטיפולה בנזקי רטיבות שהתגלו בדירתם.

הפוליסה כוללת ביטוח בגין ניזקי מים וצנרת באמצעות שרברב שבהסדר עם חברת הביטוח.

בשל הפרה זו נגרמו לתובעים נזקים, ובין היתר, נזקים לדירה עצמה, נזקים בדמי השכירות שהופחתו על ידם לבקשת השוכרים בשל הנזילה, נזקים לדירת השכן ותשלום עבור בדיקות השרברבים מטעם הנתבעת ומטעם ועד הבית.

הדיירת, אשר נכחה בדירה בעת ביקורי השרברבים מטעם הנתבעת, תארה את מסקנותיהם פעם אחר פעם לפיהן אין נזילה מצנרת הדירה, ואת היתנגדותה למסקנות אלו בזמן אמת.

על יסוד המסמכים והעדויות שהובאו בפניי, ובפרט עדותו של מר תמם ועדותה של גברת זק, שהעידו הן על מה שראו עיניהן (צנרת נוזלת בדירה) והן על תוצאות התיקון (הפסקת כתמי הרטיבות לחלוטין לאחר התיקון), אני קובעת כי מקור הליקוי היה בצנרת דירת התובעים, והוא מהוה אירוע בטוחי בהתאם לתנאי הפוליסה.

...

הנתבעת טוענת כי לא הוכח במקרה דנן מקרה ביטוחי כהגדרתו בפוליסה, ועל כן דינה של התביעה להידחות מחמת היעדר עילה.

לפיכך, אני קובעת כי בנסיבות העניין, לא ניתן היה לתקן את הנזילה אלא על ידי החלפת הצנרת כולה.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 34,600 ₪, מתוכם 34,000 עבור תיקון הנזילה ונזקיה בהתאם לחשבונית מיום 12.4.20.

ברע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ, פסקה 36 (3.6.2015)) פסק בית המשפט העליון כי "כאשר בית המשפט לתביעות קטנות, המיועד, בין השאר, להקל במידת מה על צרכנים להתגבר על הקושי המובנה הכרוך בהתדיינות מול תאגידים גדולים, מוצא כי תביעה צרכנית היא מוצדקת, מן הראוי שייתן ביטוי לניסיונותיהם של הנתבעים להערים בפני התובע קשיים במימוש זכותו, ככל שהיו ניסיונות כאלה... במקרה דנן מתיר החוק פסיקת פיצויים לדוגמה..." ועוד הוסיף בית המשפט וקבע: "באופן כללי יותר, דומה שבפסיקתן של הוצאות משפט במקרים מסוג זה ראוי להביא בחשבון את הטרחה המיוחדת הנגרמת לעתים לצרכנים בהתמודדותם עם תאגידים גדולים, נוכח פערי הכוחות בין הצדדים". לאור התנהלות הנתבעת במקרה דנן, סבורני כי התובעים זכאים להוצאות משפט בשיעור ניכר יחסית לסוג זה של הליכים, וראיתי להעמידו על סך של 3,000 ₪.

כך גם לא הוצג בפני הסכם שכירות או ראיה אחרת להוכחת הסכום ששולם ע"י התובעת בפועל עבור שכירות דיור חלופי בתקופה זו ולכן איני פוסק פיצוי לתובעת עבור ראש נזק זה. ההשבה עבור אחסנת חפציה של התובעת התובעת עותרת להשבה בגין העלות הכוללת של אסחנת הציוד בסך של 7,710 ₪ בתקופת העבודות והתיקונים (נספח ט').

טענה זו, כאמור, מוצאת תימוכין בחשבוניות שצורפו במסגרת נספח ט' ובהתאם לתקופת הזכאות עבור חודשים ינואר עד פברואר 2019 (כולל) בסך של 1,652 ₪ ואני פוסק לתובעת סכום זה. הליקוי בצנרת הנפט התובעת טוענת כי על הנתבעת לפצותה בגין הליקוי הנוסף בצנרת הנפט שהתגלה בבית לאחר הגשת התביעה ובהתבסס על חוות דעת המומחים מטעמה.

המהנדס קרבצ'יק לא היתייחס בחוות דעתו לליקוי זה וכשנשאל בחקירתו האם במהלך הביקורים בדירה הועלתה טענה על נזילת נפט או הורגש ריח כלשהוא שעשוי להעיד על כך השיב לכך בשלילה (עמ' 10, שורות 2-6 לפרוטוקול).

בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 9.2.20 הועלתה טענת התובעת לקיומו של ליקוי שהתגלה לאחר הגשת התביעה ובהתייחס לכך הבהרתי לב"כ התובעת "לגבי הטענה החדשה של התובעת בדבר הדליפות מתחת לרצפה, אין צורך להגיש כתב תביעה מתוקן כל עוד מדובר בעבודות הכלולות בהסכם שבין הצדדים ובמפרט. היה ומדובר בעבודות שלא מצויות בהסכם ובמפרט, הרי שעל התובעת להתכבד ולהגיש בקשה לתיקון כתב תביעה ולהסביר את הקשר הסיבתי בין ליקוי זה, הקיים לכאורה, לבין הנתבעת". בישיבת קדם המשפט הנוספת מיום 27.5.21 ב"כ התובעת ציין לפרוטוקול כי "אם המומחה היה מתייחס לנזק הזה כחלק מההסכם של מיפרט ובצוע עבודות הכל היה טוב ויפה אך המומחה לא היתייחס לכך מסיבה מאוד פשוטה, למרות שזה כן חלק מהמפרט והמכלול. הוא אמר שאין לו יכולת להתייחס לנושא של דליפת נפט שהראה כל הפרמטרים המיוחדים מבלי שהוא יחזיק ביד חוו"ד של מומחה". בהמשך לדברים אלו הוריתי לב"כ התובעת להודיע האם בכוונתה לבקש תיקון התביעה ובעקבות הודעה זו, תנתן החלטה בהתאם.

...

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סכום של 93,517 ₪.

לאחר שנתתי הדעת לכלל הנסיבות, הסכום שנפסק מול סכום התביעה, התנהלות הצדדים, מורכבות ההליך ואופן ניהולו ובהתאם לתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של התובעת בסכום כולל של 15,000 ₪.

התביעה שבפניי היא תביעה לתשלום סך של 34,360 בגין נזקים שנגרמו לדירתו של התובע כתוצאה מנזילת מים, המופנית כלפי חברת הביטוח שביטחה את דירתו של התובע בביטוח מבנה.

על-פי המתואר בכתב התביעה, ביום 5.1.2023 (יום ה' בשבוע) פנה התובע אל הנתבעת בעקבות נזילה, אשר לדברי בעל מיקצוע שבדק את הדירה מקורה ככל הנראה מאחד מצנורות האינסטלציה של השכנים ששקועים בחלקם לצד הדירה ועל הגג שלה.

לפיכך, לא היה בסיס לדרישתו העיקשת של התובע כי הנתבעת תאתר את מקור הנזילה בפועל ותטפל בה. ניכר, כי התובע סבר בטעות כי משעה שרכש ביטוח מבנה, אזי הכסוי כולל אחריות מלאה של הנתבעת לטפול כולל ולתיקון כל התיקונים והליקויים, ללא איבחנה, אולם זו אינה לשון הפוליסה.

לפיכך על הנתבעת לפצות את התובע בגין רכיב זה, בסך 1,755 ₪ כולל מע"מ. לאור העובדה שהפוליסה אינה כוללת כסוי בגין איתור מקור הנזילה, תיקון הצנרת שאינה שייכת לדירה ואיטום הגג, אני מקבלת את הטענה כי על התובע היה לפנות בנוגע לכך אל צדדים אחרים, וכי אין עילה לחיובה של הנתבעת בגין רכיבים אלה.

...

בנסיבות אלה, ובהתחשב בעובדה שנטל ההוכחה מוטל על התובע, והוא עמד בנטל זה באופן חלקי, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין מחצית הסכום ששולם עבור רכיב זה, בסך של 2,340 ₪ כולל מע"מ. על-פי תנאי הפוליסה, על התובע לשאת בתשלום דמי השתתפות עצמית, ויש לקבל את טענת הנתבעת כי יש לנכות סכום זה מדמי הפיצוי.

לאור העובדה שבהודעת דואר אלקטרונית מיום 25.1.2023 טענה מנהלת צוות התביעות כי התובע מחויב ביתרת דמי ההשתתפות העצמית (לאחר שהתובע נשא בעלות הביקור), התוצאה היא שיש להפחית מסכום הפיצוי סך של 560 ₪.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל בחלקה.

כן היתעלמה הנתבעת מדוח המאתר מיום 4.11.2019 אשר קבע כי הנזילה נובעת מדליפה בברז האמבטיה ובצנור השרשורי, וכן מאיטום לקוי, ראו גם חוות שמאי מיום 18.12.19 אשר העריך את הנזקים בגין הנזילה האמורה (דוח המאתר וחוות דעת השמאי צורפו כנספחים 8-9 לכתב ההגנה).

מדובר במים שנמלטו מדירת הנתבעת, כאשר היה על הנתבעת לפעול להקטנת הנזקים ולטפל בצנרת הישנה ובבעיית האיטום בדירתה, אולם למרות שהבעיה שבה וחזרה, הרי רק לאחר הגשת התביעה בחודש פברואר 2020, ביצעה הנתבעת תיקונים של נזילות ודליפות בחדר האמבטיה.

5.2 כסוי לניזקי איטום בעת בחירת שרברב מטעם המבטח 5.2.1 אם נרשם במפורש במיפרט כי נוסף לסכוני מים ונוזלים אחרים כסוי לניזקי איטום, יכלול הכסוי טפול בנזקי רטיבות, כתוצאה ממים ונוזלים אחרים, שנגרמו לדירת המבוטח כהגדרתה בפוליסת הביטוח, כתוצאה מאיטום לקוי או מאיטום חסר בדירה, באזורים הבאים בלבד:.

...

ביהמ"ש קיבל את דעתה של שופטת בית המשפט המחוזי הדן בעניין, לפיה: "אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים..." לאחר בחינת מכלול הנסיבות אני מקבלת את דרישת התובעת לפסיקת פיצויים בגין עגמת הנפש והטרחה שנגרמו לה בסך 7,000 ₪, שהינו פיצוי סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 21,350 ₪.