לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע ב" תאונת שרשרת " שאירעה ביום 6.4.17 בכביש איילון ת"א .
...
לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, החלטתי להורות על קבלת התביעה כנגד נתבעים 2, ו3 ולקבוע כי התאונה נגרמה בשל הדיפת רכב הב.מ.ו. את רכב הסקודה על רכב התובעים ולא כתוצאה מהצטרפות לתאונה קיימת ; להלן הנימוקים אשר הביאו אותו למסקנה כאמור:
עדותו של נהג הסקודה ברגמן נפתלי ציינה בוודאות העדר כל מגע בין רכבו לרכב התובע עד לרגע הדיפתו על ידי הב.מ.ו. של נתבע 2 , זאת לעומת עדותו של נהג הב.מ.ו. שבהגינותו הרבה נמנע מלהעיד על ידיעתו הוודאית אודות מצב הרכבים שלפניו , מלבד פגיעתו ברכב שלפניו בפתאומיות , בעדותו לפניי היה ברור שלא רק שהנתבע משתמש במלים של "נדמה וחשבתי " .אלא שהוא נזהר מלהעיד באותה וודאות כחברו נהג הסקודה על הגרסה הסותרת ובדבריו של נתבע 2 :
" נסעתי. מיהרתי לפגישה. פתאום ראיתי רכב מולי, לחצתי קצת על הברקס ולפתע היה בום. שהלחיץ אותי מאוד. אני כנראה מאיזו סיבה לא הסתכלתי קדימה ולפתע ראיתי רכב מולי. היה נדמה לי לחלוטין שזה רכב עומד. אני חשבתי ש"הצטרפתי" לתאונה.
מסקנתי היא כי גם עדות התובעת עולה בקנה אחד עם גרסת נתבע 1 .
על כן, אני מחייב את הנתבעים 2,3 ביחד ולחוד לשלם לתובעים יחד באמצעות תשלום לתובעת 1 בעלת הרכב הרשומה , בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, סך כולל של 16,863 ₪, בצירוף אגרת משפט כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 700 ₪ .
נוסף לאמור ,בנסיבות בהן לא הייתה יכולה התובעת לדעת כיצד במדויק נגרמה התאונה, וביחס לעדותו של נתבע 2 כפי שהובעה בפניי , התביעה כנגד נתבעים 1,4 נדחית ללא צו להוצאות .