לכך השיבו התובעים, כי את התביעה הקודמת הגישו בגין ניזקי רטיבות שנגרמו בדירה עקב נזילה שהנתבעת לא איתרה בזמן, ואילו תביעה זו הוגשה בגין ליקויי הבניה ובגין "הטעיית לקוח". לדבריהם, פסק הדין בתביעה הקודמת ממצה את כל העילות הרשומות שם, ולא את אלו שלא נתבעו על ידם.
...
כמו כן, אני סבורה כי זמן ההמתנה עד להגשת התביעה הראשונה במאי 2020 חורג מתקופה שניתן להגדירה כ"יבלת כואבת" (עניין סויסה לעיל) באופן שאינו סובל דיחוי ומצדיק את הגשת התביעה הראשונה מבלי למצות את כלל הסעדים הנובעים מאותה עילה.
אני סבורה כי כלל הטענות כנגד הנתבעת התגבשו כבר בעת הגשת התביעה הראשונה, באופן שניתן היה לצרפן לתביעה הראשונה.
בטרם סיום, אתייחס לעתירת התובעים מבית המשפט לחייב את הנתבעת להשיב להם באשר למשקל המותר של המרפסת שמעל לביתם, בעניין זה גם אם בקשת הנתבעת לדחייה על הסף לא הייתה מתקבלת, אין בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות לתת צו עשה, ועל כן אין בידי לחייב את הנתבעת לעשות כן. לכן, ככל שהתובעים עומדים על דרישתם זו הם ידרשו לנקוט בהליך נוסף, בערכאה המתאימה, כדי לממש את זכויותיהם בעניין זה.
נוכח האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התובענה בתיק זה. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪.
