תביעה בגין נזקי גוף נגד עיריית קרית מלאכי

כן טענו המבקשים כי אין מענה בתשובה לכך שהמצג בכותרת הדוח המיידי מ-16.6.2021 בדבר "חתימת חוזה לקידום פרויקט פינוי בינוי עם עריית קריית מלאכי" וכן המצג בגוף הדיווח כי "נחתם סיכום בין החברה לבין עריית קרית מלאכי" הוא מצג מטעה, שכן אין מדובר בחוזה או בסיכום חתום עם הערייה אלא במכתב מראש העיר, שלפי סעיף 203 לפקודת העיריות אין לו כל תוקף משפטי מחייב.

בע"א 345/03 רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל, פס' 82 (7.6.2007; להלן: "עניין רייכרט ב'") נקבע כי מאחר שהנזק בגין פרט מטעה הוא הפער בין התמורה ששולמה עבור נייר הערך לבין השווי המוערך של נייר הערך אילו לא היה פרט מטעה אזי "השיטה הראויה לחישוב הנזק בתביעה זו היא שיטת חיסרון הכיס" (out-of-pocket).

כמו כן באותם דוחות שבה ונשנתה האמירה שהופיעה בדוח המיוחד לפיה ביום 15.6.2021 "נחתם סיכום בין החברה לבין עריית קריית מלאכי לקידום תב"ע לפרויקט פינוי ובינוי במיתחם 'קבוץ גלויות'...". אדרבא, כאמור, בדוח הצעת המדף אף הופיעה אמירה ברורה לפיה במסגרת המסמך מיוני 2021 "הערייה התחייבה לעשות כל שלאל ידה לקדם את הליכי התיכנון במהירות האפשרית תוך כדי הסרת חסמים ככל הניתן...". רק בדוח המיידי מ-26.12.21, בו דווח על מכתב הערייה מ-29.6.21 נכללה לראשונה אמירה (שצוטטה ממכתב אחרון זה) לפיה "הערייה לא חתמה עם חברת לוינסקי עופר בע"מ או כל יזם אחר על שום הסכם או התחייבות בעיניין". גם בטענות הנוספות שהעלו המשיבים והמומחה מטעמם לגבי הטעויות בנתונים ובחישובים שערך ד"ר רוטמן בחוות דעתו אין כדי לשלול קיומו של נזק לכאורה, אלא רק להקטין את סכום הנזק הנטען בחוות דעתו של ד"ר רוטמן: (א) כך לגבי הטענה שבניגוד למה שכתב בחוות דעתו בפועל ד"ר רוטמן חישב את הנזק המצרפי לפי כלל הון המניות של החברה (כולל זה של בעלי השליטה) ולא רק לפי שיעור החזקות הציבור שהיה 30.45% בלבד מהון המניות של החברה כפי שמתחייב מהגדרת הקבוצה בבקשת האישור; ו-(ב) כך לגבי הטענה שלא היתה הצדקה לחישוב שער המניה לפי מחירו שעה לאחר פתיחת המסחר ביום 28.12.2021, ולא לפי שער הנעילה ביום 27.12.2021, וכי מדובר בירידה של 17.6 אגורות ולא 21.1 אגורות.

כאמור, לעניין זה אין די באחריות של החברה בגין פרט מטעה ובטענה סתמית בדבר הפרת חובת זהירות, אלא היה על המבקשים לפרט ולהניח תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של עילת תביעה בגין הפרת חובת זהירות כנגד כל אחד מהמשיבים 6-2 (ר' עניין אפריקה ישראל לעיל).

...

ח.3 הגדרת הקבוצה בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה ככוללת "כל מי שהחזיק ביום 27.12.2021 ניירות ערך של המשיבה 1... ובכלל זאת מניות, ואגרות חוב מסדרות ב', ג', ד', למעט המשיבים". אני סבור שצודקים המשיבים בטענתם כי בחוות דעת המומחה מטעם המבקשים חושב הנזק למי שהחזיק בניירות הערך של החברה ביום 26.12.2021 לאחר סיום המסחר, ולא למי שהחזיקו בניירות הערך של החברה בסוף יום המסחר של יום 27.12.2021.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את בקשת האישור כתביעה ייצוגית נגד המשיבים בתנאים המפורטים להלן: הקבוצה תכלול את כל מי שרכשו מניות של המשיבה 1 וכן אגרות חוב מסדרות ג' ו-ד' של המשיבה 1 (להלן ביחד: "ניירות הערך") החל ממועד פרסום הדוח המיידי מ-16.6.21 ועד למועד פרסום הדוח המיידי מ-26.12.21, למעט מי מהם שמכרו את כל ניירות הערך שבידם עוד לפני פרסום הדוח המיידי מ-26.12.21, והכל למעט המשיבים.

אני דוחה את הבקשה ביחס לכל שאר עילות התביעה שבבקשת האישור.

במצב דברים זה, הסוגיות המרכזיות עליהן חלוקים הצדדים והדורשות הכרעה בתובענה זו הנן כדלקמן: מה חלקו של הנתבע 2 באחריות לקרות התאונה, אם בכלל, וכפועל יוצא משאלה זו נגזרת מטבע הדברים גם סוגיית חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם קרי: הנתבע 1 בכובעו כמעסיק של התובע והנתבע 2 כמזמין עבודה שהינו גם בעל המקרקעין אשר בשטחו אירעה התאונה מהו בסיס השכר של התובע, פלשתיני תושב שכם, אשר צריך לשמש כנתון בסיס לצרכי חישוב ראשי הנזק של הפסדי הישתכרות נושאים אלו ידונו להלך על פי סדרם; רקע כללי, הצגת הצדדים וההשתלשלות הדיונית עסקינן בתביעת ניזקי גוף שהוגשה מכוח פקודת הנזיקין בגין תאונת עבודה מיום 1/4/2014 במסגרתה נפגע התובע, יליד 23/4/1981, כיום בן 42 המתגורר ב"כפר סאלם" בתחומי הרשות הפלסטינאית.

אשר לסוגיית הנזק טוען נתבע 1, כי התביעה נבלעת בגימלאות המל"ל במלואה ומאחר ושימש כמעסיקו של התובע, אזי ככל שייקבע כי תגמולי המל"ל עולים על שיעור הנזק, הרי שדין התביעה כנגדו להדחות.

המשמעות האופרטיבית בקביעה נורמאטיבית זו היא כי מיוחסת למעסיק צפיות טכנית ונורמטיבית ביחס לנזק אשר עלול להגרם לעובדו (ראה ע"א 707/79 וינר נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209; ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו, פ"ד לו(2) 592; ע"א 5425/97 עריית קרית מוצקין נ' נטליה דביר, פ"ד נג(3) 172).

עיקרון זה נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין וביניהם בע"א 103/82, גדיר נ' מ"י, [פורסם בנבו] המאוזכר בספרו של המלומד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שלישית הוצאת תמר), בע"מ 416: "אמת נכון הוא, שכאשר בן מישפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני מישפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן מישפחה אחד למישנהו במהלך חיים היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים". הלכה זו בה נידרש: 'מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני מישפחה' כדי לזכות בפצוי חזרה על עצמה גם בענין פלונית" (רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (6.1.2015).

...

מנסיבות אלו, אין לי אלא להגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל השכנוע ולא בנטל הראיה להוכחת בסיס השכר הנטען על ידו.

לאור כל האמור, ועל פי הפסיקה הנוהגת ובשל צוק העיתים הלאומי מאז פרוץ המלחמה, אשר גרר אחריו איסור כניסת פועלים פלשתינאים בעלי היתר עבודה כדין, לא כל שכן כאלו שמשוללי היתר עבודה דוגמת התובע דנן, מצאתי להעמיד את בסיס השכר לעתיד לפי החזקה של השכר המוצע ברשות כפי שכבר נקבע בפסיקה עניפה בסך של 2,700 ₪.

סוף דבר סכום הפיצוי לתובע לאחר נכויי מל"ל יחולק בין הנתבעים כדלקמן: הנתבע 1- 85% מסך של 21,000= סך 18,000 ₪ (במעוגל) הנתבע 2- התובע זכאי לחלקו של הנתבע 2 (15%) מתוך 25% מהנזק במקרה שהרבע מהנזק הכולל, גדול מהיתרה שנותרת כמו במקרה דנן (406,000 ₪ X 1/4= 101,500 ₪).

הנתבעים הכחישו הפרת חובה חקוקה מצדם וכן כל מעשה או מחדל הנטען כנגדם בכתב התביעה.

ביום 31.1.2022 הגיש התובע את תיק מוצגיו בו נכללו: אישור על הגשת התלונה למשטרת ישראל; אישור על העדרות מהעבודה ותשלום שכר על חשבון ימי מחלה; דו"ח רציפות ביטוח; חוות דעת פסיכיאטריות מטעם מומחה בית המשפט ומטעם התובע; חשבוניות שכר טירחה בגין חוות הדעת הרפואית מטעם התובע; קבלות חלקיות; תעוד רפואי; תלושי שכר לחודשים יולי 2018 עד מרץ 2019; תמונות ממקום הארוע ותמונות הנשיכה; תצלום אויר ממחלקת ההנדסה בעריית קריית מלאכי של בית הנתבעים לרבות גבולות השטח בבעלותם.

דיון והכרעה שאלת החבות סעיפים 41א ו- 41ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובעים כהאי לישנא: "41א. בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים.

...

הנתבעים הוסיפו כי בין אחיו של התובע ובין הנתבע 1 סכסוך שכנים ארוך ומתמשך וכי על רקע האמור נכנס התובע למבוא המוביל לחצרו הפרטית של הנתבע 1, תוך התגרות בכלב ועל מנת להסיג גבול.

פיצוי בגין כאב וסבל אני מקבל את עדותו של התובע כי אירוע נשיכתו על ידי כלבם של הנתבעים היה אירוע טראומטי, קשה ומבהיל.

לא מצאתי מקום לקביעת פיצוי בגין ראש נזק זה. לאור כל האמור לעיל, נפסק לתובע פיצוי כולל בסך של 71,847 ₪ ואני מחייב את הנתבעים לשלם סכום זה לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 12,609 ₪ בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.

התובעת, ילידת 1968, הגישה תובענה זו בגין ניזקי גוף שנגרמו לה ביום 20/7/16.

התובעת הגישה כתב תביעה כנגד חב' עמק איילון-ניהול תשתית ופרויקטים בע"מ וכנגד הראל חברה לביטוח בע"מ שביטחה אותה וכן כנגד עריית קריית מלאכי, כאשר ביום 11/3/18 עתרה למחיקת הנתבעות 1-2 בהסכמה.

...

אני סבור כי גם במצב בו נקבע כי יש מפגע מסוים - לא יתכן להטיל את כל האחריות על הנתבעות ולפטור את האזרח לחלוטין מכל אחריות למעשיו (אלא במקרים קיצוניים לגבי מפגעים מיוחדים).

סוף דבר אשר על כן, התובעת זכאית לסכומים הבאים: הפסדי שכר לעבר 17,502 ₪ הפסדי שכר לעתיד 25,000 ₪ הפסדי פנסיה 3,125 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 4,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 18,000 ₪ _____________________________________________ סה"כ 70,627 ₪ מהסכום האמור, יש לנכות 50% אשם תורם, כך שהפיצוי לתובעת יעמוד בסך- 35,314 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסכום כולל בסך- 6,200 ₪ וכן החזר אגרת בית משפט ומחצית עלות חוות דעת השמאי מטעמה בלבד.

הודעת הנתבעת כנגד צד ג' 1 נדחית.

השתלשלות ההליכים והרקע להגשת הבקשה ההליך שבכותרת הוא בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד לוינסקי-עופר בע"מ, חברה ציבורית שעוסקת בענף יזמות הנדל"ן (להלן: "החברה"), בעלי השליטה בחברה (שהנם גם נושאי משרה בה) וחברי הדירקטוריון של החברה (להלן כולם יחדיו: "המשיבים"), שהגישו המבקשים, בעלי מניות בחברה (להלן: "בקשת האישור").

ביום 13.11.2022, זמן קצר לאחר הדיון, הגישו המשיבים את הבקשה לצרוף ראייה, במסגרתה ביקשו להגיש כראיות שני מסמכים – הראשון, מכתב מעריית קריית מלאכי מיום 14.7.2020 (להלן: "המכתב"), והשני, פרוטוקול ישיבה שהתקיימה בלשכתו של יו"ר הרשות להתחדשות עירונית ובנוכחות ראש עריית קריית מלאכי, ביום 22.3.2021 (להלן: "הפרוטוקול").

ראשית, טענו המשיבים כי יש לדחות את כלל טענות הסף שהועלו בתשובה לבקשה – (א) ביחס לטענה לגבי ציטוט בגוף הבקשה מתוך הראיות שצירופן התבקש, טענו המשיבים כי אין בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה, תוך שהם מפנים למקרים שבהם לא נדחו בקשות על סמך שיקול זה (רע"א 9181/18 רוקח נ' פרטנר תיקשורת בע"מ (נבו, 16.12.2019; להלן: "ההחלטה בעליון בעיניין רוקח"); עניין שיר שרון; תנ"ג (מחוזי ת"א) 14044-05-17 צור נ' לוי (נבו, 8.4.2019; להלן: "עניין צור")); (ב) ביחס לטענה לפיה היה על המשיבים להגיש בקשה לתיקון כתב הטענות בהתאם לתקנות, טענו המשיבים כי אין כל מניעה להגיש בקשה לצרוף ראיה גם בהליך של תובענה ייצוגית, תוך שהם מפנים לפסיקה (רע"א 5531/21 פרימה מלונות ותיירות ישראל 1977 בע"מ נ' סמינדוייב (נבו, 03.10.2021; להלן: "עניין פרימה"); רע"א 918/19 לאומי קארד בע"מ נ' גריינר (נבו, 21.5.2019); ת"צ (מחוזי מרכז) 18188-12-17 נחום נ' ג'יטי גטאקסי סרוויסס ישראל בע"מ (נבו, 3.3.2019).

בית המשפט העליון מפנה שם אף להחלטה בעיניין אינסלר, אליה התייחסו שני הצדדים, וקובע כדלקמן: "אכן, ככלל אין להתיר הגשתן של ראיות שהיה ניתן בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ [פורסם בנבו] (15.4.2007), בפיסקה 8 (להלן: עניין פופיק). אך אין זה כלל בל יעבור ויתכנו מקרים בהם תהא הצדקה להתיר את הגשתן של ראיות נוספות אף שניתן היה לכאורה להשיגן טרם הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית וגם אם כבר הוגשה לה תגובה (שם, עוד ראו, רע"א 806/08 פזגז 1993 בע"מ נ' פופיק [פורסם בנבו] (7.9.2008), בפיסקה 2 (להלן: עניין פז גז)). בבואו להכריע האם להתיר הוספה של ראיות בהליך לאישור תובענה ייצוגית על בית המשפט לתת דעתו למספר שיקולים ובהם: מידת השתהותו של המבקש בהוספת הראיות וההצדקות לה; נחיצותן של הראיות שהוספתן מתבקשת לבירור המחלוקת בין הצדדים; והמידה בה תכביד הגשת הראיות הנוספות על ניהול הדיון בבקשת האישור. כמו כן, על בית המשפט לתת דעתו לשאלה האם הבקשה לצרוף ראיות נוספות היא ניסיון לתקן בדיעבד בקשה בלתי מבוססת לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בחופזה (שם, וכן עניין פופיק, בפסקות 8-7; ורע"א 2417/08 בן בשט נ' קדמי [פורסם בנבו] (5.4.2009), בפיסקה 7; השוו, בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר [פורסם בנבו] (‏22.11.2012), בפסקות 20-12 (להלן: עניין אינסלר), ועל בית המשפט להיתחשב בפגיעה שתגרם לצד שכנגד כתוצאה מהוספת הראיות שצירופן מתבקש ומנגד, באנטרס הצבורי שבניהול התובענה הייצוגית והנזק שייגרם במידה ולא תתאפשר הוספת הראיות (ראו והשוו: עניין אינסלר, בפיסקה 13 ו-18)." ר' גם רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פס' 24-23 (נבו, ‏5.12.2017; להלן: "עניין ר'בקה טכנולוגיות"), שם קיבל בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטה שלא להתיר למבקשים לצרף ראיה במסגרת הליך של בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, אף שהבקשה לצרוף הראיה הוגשה "כפסע לפני הכרעה" בבקשה לפי סעיף 198א (פס' 27 להחלטה); וגם ההחלטה בעליון בעיניין רוקח, פס' 13.

...

ב.2 תשובת המבקשים לבקשה לצירוף ראייה בתשובה לבקשה, שהוגשה ביום 4.12.2022, טענו המבקשים כי יש לדחות את הבקשה, וזאת משלל טעמים.

ראשית, נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף משני טעמים: (א) בבקשה מצוטטים חלקים מתוך המסמכים שצירופם להליך מתבקש, באופן שנוגד את הכללים שנקבעו בפסיקה, תוך שהם מפנים לסעיף 7(ב)(3) להנחית נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.1.2021 וכן לפסקי דין שונים של בית המשפט העליון, ואף של בתי המשפט המחוזיים (ור' ת"צ (מחוזי מרכז) 8425-09-17 רוקח נ' פרטנר תקשורת בע"מ (נבו, 29.11.2018; להלן: "ההחלטה במחוזי בעניין רוקח"); ת"א (מחוזי ת"א) 41117-06-15 שיר שרון אחזקות בע"מ נ' קרור אחזקות בע"מ (נבו, 23.5.2017; להלן: "עניין שיר שרון") וה"פ (מחוזי ת"א) 31428-04-12 הראל נ' אורן (נבו, 29.7.2013; להלן: "עניין הראל"); (ב) בהתאם לפרשנות שניתנה בפסיקה לתקנות 2(ב) ו-2(ג) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "התקנות") יש לבחון בקשה להוספת ראיה בהליך ייצוגי, לאחר הגשת בקשת האישור והתשובה לבקשת האישור, כבקשה לתיקון כתב טענות, בין אם נטענו טענות חדשות בקשר עם אותה ראיה ובין אם לאו (רע"א 3365/20 יוניליוור ישראל מזון בע"מ נ' בנתאי (נבו, 1.7.2021).

שנית, טענו המבקשים כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, משום שלא מתקיימים טעמים שמצדיקים את צירוף הראיות, אשר כלל אינן רלוונטיות לבירור המחלוקת בין הצדדים – (א) המסמכים הללו לא מוכיחים כי נחתם "הסכם" בין העירייה לבין החברה; (ב) המסמכים מלמדים, לכל היותר, על כוונה עתידית להקצאת קרקע ולא על הקצאה בפועל כפי שדווח על ידי החברה לציבור; (ג) גם אילו היה מדובר בהסכם, הרי שהעירייה כלל אינה יכולה להקצות קרקע שבבעלות רשות מקרקעי ישראל לפי דין; (ד) הודעת העירייה המתנערת מכל הסכם מול החברה, שבאה מיד לאחר דיווח החברה על ההסכם מול העירייה, סותרת ממילא באופן חזיתי את טענות המשיבים בתשובה לבקשת האישור, ואין ביכולתם של המסמכים שצירופם מתבקש להוכיח אחרת.

לאחרונה, בעניין פרימה, קבע בית המשפט העליון (כב' השופטת ע' ברון) כי הכללים שנקבעו בעניין יוניון מוטורוס ובהחלטות אחרות לעניין בקשות לצירוף ראייה שהוגשו על ידי מבקשים בבקשת האישור, יפים גם כאשר בקשה להוספת ראיה מוגשת על ידי המשיבים בבקשת האישור, וכך נקבע שם, בפס' 7 להחלטה: "כללים אלה אמנם נקבעו ביחס למקרים שבהם מגישי הבקשה לאישור תובענה כייצוגית עתרו להוספת ראיות שלא צורפו לבקשת האישור, אולם כוחם יפה גם למקרה שבו הוספת הראיות מתבקשת על ידי המשיב לבקשת האישור." ג.2 מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובשים לב למכלול השיקולים שנקבעו בעניין יוניון מוטורס, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לצירוף ראייה להתקבל, תוך מתן אפשרות למבקשים להגיש התייחסות בכתב לראיות החדשות וחיוב המשיבים בבקשת האישור בהוצאות המבקשים.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה לצירוף המכתב והפרוטוקול כראיות נוספות בהליך.