מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה בגין משלוח הודעות פרסומת לא חוקיות בדואר אלקטרוני

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

מונחת לפניי תביעה על סך של 27,000 ₪ שעילתה פיצוי ללא הוכחת נזק בגין משלוח "דבר פירסומת" בדמות דואר אלקטרוני שנשלחה לתיבת המייל של התובע.
כן הדגיש כי הוא סרב ללחוץ על כפתור הסר מחשש לפעולות הנתבעת 3 בתחום הסייבר "לאור טבעו והתמחותו של בית הספר מתחום "שיווק גרילה", אשר מרמז על פעולות חשאיות, ייתכן ולא חוקיות ושעשויות להפתיע את הצד השני".
ואולם, לא ניתן להיתעלם מהפסיקה לפיה אין די בציון כתובת דוא"ל "NOREPLY" כמענה על דרישת המחוקק בסעיף 30א(ד)(1) וסעיף 30א(ה)(1)(ג)(1) שצירופם מחייב את המדוור לספק באופן בולט ובורר כתובת תקפה לשם משלוח הודעת סרוב (ראו ע"א 2207-10-18 שופמיינד בע"מ נ' סינטיה אברהם (23.1.2019)) - "כאשר הודעות הפרסומת מתקבלות מכתובת מייל מסוימת wshops, ובהודעת הפרסומת צוין מפורשות כי כתובת דואר אלקטרוני זו אינה נבדקת וגם כי אין אפשרות להגיב על תשובות שנשלחות לכתובת דואר אלקטרוני זאת, ובכל זאת כאשר  עושים השבה משתנה המייל לכתובת אחרת noreply שהיא מסתבר תיבה פעילה (לגירסת שופמיינד עצמה), ברור כי אין מדובר בפרט שמצוין בהודעה באופן בולט וברור שאין לומר כי אין בו להטעות. נהפוך הוא – יש בכך כדי להטעות. אין לראות בכתובת noreply שמתגלה כאשר משיבים למייל, כעונה על דרישת ..החוק" (פסקה 11ב לפסק הדין).
...
האם אישור תקנון בעסקה קודמת לקבל דברי פרסומת מהווה הסכמה (והאם בכלל הייתה תנייה כזו בתקנון)? עוד הדגישה הנתבעת כי התובע הצטרף ופתח חשבון בחברתWP (החברה שאף היא הייתה בבעלותה, תחת אותו עוסק מורשה), ולדבריה "בשביל לפתוח חשבון בחברה ולהיות לקוח הוא צריך לאשר את תקנו(ן) החברה באינטרנט. בלי ללחוץ "אני מאשר" הוא לא יכול לפתוח חשבון, להתקדם או לשלם לנו.
לא שוכנעתי כי יש להחיל את החזקה במישור האזרחי בכל הנוגע לנתבע 1.
בעניין שופמיינד נפסק כי "מלשון סעיף 30א(י)(1)  עולה ברורות כי המחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפיצוי אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים מתאימים בימ"ש רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפיצוי כמבוקש", וכי רשאי בית המשפט להקטין את סכום הפיצוי בשל פנייה מאוחרת למדוור וצבירת הודעות, גם אם תובע פעל בתום לב. מכל מקום, נקבע, כי ככלל, אין חובה לקבוע סכום עבור על הודעה בנפרד ואין חובה  לערוך חישוב אריתמטי מדויק של סכום "פיצוי" עבור כל הודעה בנפרד לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין בהתאם למתווה שהוצג, ובחנתי את ההודעות, ונתתי דעתי לשיקול ההרתעה בשים לב לכך שאין המטרה לגרום לקריסת עסק קטן בהגדרתו ויחד עם זאת כן להוביל להתרעה יעילה שבית המשפט משוכנע כי די בסכום שייפסק כדי שהעוסק יפנים את תוצאות מעשהו, גם אם נעשו במעשה מכוון וגם אם על דרך המחדל; ובשים לב לכך שהנתבעת לא סתרה את טענת התובע בדבר "שינוי" התקנון לצורך ההליך משלא צירפה גם את המסמך כפי שטענה לו בדיון; וכן לא סתרה כי עלות קורס היא כ-7000 ש"ח ואל מול זאת הביעה רצון לתקן את דרכיה בדרך של מתן קורסים לנזקקים (בעניין גלסברג, קבע כבוד השופט רובינשטיין כי כל עוד המנגנון אינו בנמצא, החוק קובע כי יש לשלם את סכום הפיצויים לנפגע הקונקרטי, מגיש התובענה.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2023 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

המבקש טען כי המשיב הפר לכאורה את הוראות חוק התיקשורת בין היתר בכך ששיגר דברי פירסומת ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען כנדרש בהוראת סעיף 30א(ב) לחוק התיקשורת; לא נתן לנמענים אפשרות הסרה כנדרש בהוראות סעיף 30א(ד)(1) לחוק התיקשורת; ונמנע מלציין דרכי יצירת הקשר לצורך מתן הודעת סרוב, וזאת בנגוד להוראות סעיף 30א(ה)(2) לחוק התיקשורת.
המבקש הוסיף וטען, כי מתקיימים כל התנאים לאישור תביעתו כתביעה ייצוגית, בהתקיים קבוצה של נמענים שדבר הפרסומת נשלח אליהם ובכך נפגעו זכויותיהם החוקיות ונגרם להם נזק, שלגביהם מעוררת התובענה שאלות מהותיות משותפות של עובדה או משפט, אשר קיימת אפשרות סבירה כי יוכרעו לטובת הקבוצה, כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בתום לב ובדרך הולמת.
בהקשר זה יוזכר, כי הוראות סעיף 30א(ג) לחוק, המאפשר הכרה במסירת פרטים כהסכמה העומדת בדרישות החוק לקבלת דברי פירסומת, מחייב, בין השאר, כי הפרטים שנמסרו היו בקשר למוצר או שירות הדומים לזה שבגינו נשלח דבר הפרסומת, כי המפרסם הודיע ללקוח כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דברי פירסומת, וכי המפרסם נתן לנמען היזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבלת דברי פירסומת.
כך, בכל הנוגע לטענת המשיב כי נמעני הקבוצה יכולים היו ליצור קשר טלפוני או בדואר אלקטרוני ולבקש הסרתם מהקבוצה, נראה כי הצדק עם המבקש, ולמצער קיימת אפשרות סבירה שייקבע, כי אין די בכך כדי לעמוד בדרישות סעיף 30א(ה)(2), המחייב את המפרסם לציין בדבר הפרסומת עצמו, את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סרוב (השוו: עניין לפיד, פסקות 34-36 לפסק הדין; עניין בליט, פסקה 29 לפסק הדין).
...
ואולם, מקום שבו נמנע המשיב מהצגת ראיות רלוונטיות להוכחת טענותיו כי הפגיעה שתיגרם לו בלתי מידתית או כי אין זה יעיל והוגן לברר את המחלוקת ולהכריעה בהליך ייצוגי, הרי שיהיה זה בלתי צודק לדחות את בקשת האישור מטעם זה. לאור האמור אני קובעת כי הוכח כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת.
לאור האמור אני סבורה כי לא הונח כל בסיס לחשש כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בתום לב ובדרך הולמת.
סוף דבר העולה מן המקובץ, כי המבקש הוכיח במידה הנדרשת בשלב זה התקיימותם של כל התנאים הנדרשים לצורך אישור תביעתו כתביעה ייצוגית, ולפיכך מצאתי לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל אדם אשר קיבל מן המשיב, בשבע השנים האחרונות, דבר פרסומת, מבלי שנתן הסכמתו המפורשת לכך, ו/או ללא אפשרות הסרה על פי החוק ו/או ללא ציון דרכי יצירת קשר עם המשיב לצורך מתן הודעת סירוב.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2016 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

היא מבהירה כי היא עושה שימוש במערכות החוקיות והנפוצות בארץ להנגשת תוכן והסרה אוטומאטית מרשימת לקוחות הנתבעת (ס' 21 לכתב ההגנה); וכן - כי מדובר בהתפתחות הטבעית של החברה, כך שכתובות משתנות של הנתבעת ומענה, הן תוצר טבעי של התפתחותה – מאז 2012 (ס' 22 לכתב ההגנה).
עוד אעיר, כי לא נעלמו מעיני טענות התובע ב"בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה והוספת פירסומות חדשות", כי הנתבעת לא חסמה את מסירת ההודעות למייל התובע אחרי הגשת התביעה - עד למועד בו הגישה כתב הגנה בפועל ב-10.4.16; ובכך לא עצרה משלוח של עוד כ-15 הודעות, אל הדואר האלקטרוני של התובע לאחר מועד הגשת התביעה; הודעות - שאינני רואה אותן חלק מתביעה זו. עם זאת, מדובר בהתנהגות, שיהיה נכון לזכור אותה בעת קביעת שיעור הפצוי בעניינינו.
לשם כך, על בית המשפט בבואו לפסוק בתביעה בגין סעד, כאמור, לשקול שני סוגי שיקולים: הסוג הראשון - מיתמקד בנסיבות ביצוע ההפרה, וכולל, בין היתר, את תוכן הפירסום (אם הוא פוגעני אם לאו); את היתנהגות הנתבע; את הרווח הצפוי לו מן הפירסום (ככל שניתן להעריכו); את מספר דברי הפרסומת ששלח לתובע, וכמה הודעות נשלחו לכל כתובת (אם מדובר במשלוח בודד לכל כתובת או בהפרה חוזרת ונשנית).
...
אינני מקבל כי מבנה הסכמה נטען זה מקבל גיבוי מלשון החוק וממטרתו.
סוף דבר על רקע דברים אלה, אני מוצא לקבל את התביעה בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע בגין פיצויים לדוגמה, כהגדרתם בחוק, סך של 9,000 ש"ח. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע - בסך כולל של 500 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2021 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה כספית ע"ס 37,000 ₪ בסדר דין מהיר, שבה נתבעת הנתבעת לשלם לתובע פיצוי עפ"י סעיף 30א(י) לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 בגין משלוח ספם (דואר זבל אלקטרוני) ע"י הנתבעת לתובע – 37 דברי פירסומת בדואר אלקטרוני.
תום לב וחובת הקטנת הנזק: על נמען של דבר פירסומת לא מוטלת חובת הקטנת נזק, ולכן לא חלה על הנמען חובה לעשות שימוש באמצעי הסרה זמין ופשוט ששלח לו המפרסם לצורך משלוח הודעה על הסרתו מרשימת תפוצה (כפתור הסרה).
יוער כי נראה שגם במקרה שנידון שם למפרסם אסור היה מלכתחילה לשלוח דברי פירסומת ולכן לכן לא נבחנה באותו מקרה שאלת חוקיות מנגנון ההסרה או משלוח הודעת סרוב.
יצוין כי בפסה"ד בתביעה הקטנה שאושרר [ת"ק (קטנות פ"ת) 30336-12-15 קליין נ' ידיעות אינטרנט (פורסם בנבו, 13.11.16)] נפסק כי הבחירה שסעיף 30(ד)(1) לחוק מקנה לנמען באשר לאופן משלוח הודעת הסרוב, נוגעת לשיטת המשלוח (משמע הודעת מסר קצר או דואר אלקטרוני) ואין בכך כדי לאפשר לנתבע לבחור בדרך של "השב" בדיוק לאותה כתובת דוא"ל ממנה נשלחה אליו הודעת הפרסומת.
...
באשר להודעות הסירוב אפנה לדבריי מעלה, התומכים גם הם במסקנה בדבר חוסר תום לבו המתמשך של התובע.
סיכום התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 12,000 ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2019 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

מונחת לפניי תביעה על סך של 27,000 ₪ שעילתה פיצוי ללא הוכחת נזק בגין משלוח "דבר פירסומת" בדמות דואר אלקטרוני שנשלחה לתיבת המייל של התובע.
כן הדגיש כי הוא סרב ללחוץ על כפתור הסר מחשש לפעולות הנתבעת 3 בתחום הסייבר "לאור טבעו והתמחותו של בית הספר מתחום "שיווק גרילה", אשר מרמז על פעולות חשאיות, ייתכן ולא חוקיות ושעשויות להפתיע את הצד השני".
ואולם, לא ניתן להיתעלם מהפסיקה לפיה אין די בציון כתובת דוא"ל "NOREPLY" כמענה על דרישת המחוקק בסעיף 30א(ד)(1) וסעיף 30א(ה)(1)(ג)(1) שצירופם מחייב את המדוור לספק באופן בולט ובורר כתובת תקפה לשם משלוח הודעת סרוב (ראו ע"א 2207-10-18 שופמיינד בע"מ נ' סינטיה אברהם (23.1.2019)) - "כאשר הודעות הפרסומת מתקבלות מכתובת מייל מסוימת wshops, ובהודעת הפרסומת צוין מפורשות כי כתובת דואר אלקטרוני זו אינה נבדקת וגם כי אין אפשרות להגיב על תשובות שנשלחות לכתובת דואר אלקטרוני זאת, ובכל זאת כאשר  עושים השבה משתנה המייל לכתובת אחרת noreply שהיא מסתבר תיבה פעילה (לגירסת שופמיינד עצמה), ברור כי אין מדובר בפרט שמצוין בהודעה באופן בולט וברור שאין לומר כי אין בו להטעות. נהפוך הוא – יש בכך כדי להטעות. אין לראות בכתובת noreply שמתגלה כאשר משיבים למייל, כעונה על דרישת ..החוק" (פסקה 11ב לפסק הדין).
...
האם אישור תקנון בעסקה קודמת לקבל דברי פרסומת מהווה הסכמה (והאם בכלל הייתה תנייה כזו בתקנון)? עוד הדגישה הנתבעת כי התובע הצטרף ופתח חשבון בחברתWP (החברה שאף היא הייתה בבעלותה, תחת אותו עוסק מורשה), ולדבריה "בשביל לפתוח חשבון בחברה ולהיות לקוח הוא צריך לאשר את תקנו(ן) החברה באינטרנט. בלי ללחוץ "אני מאשר" הוא לא יכול לפתוח חשבון, להתקדם או לשלם לנו.
לא שוכנעתי כי יש להחיל את החזקה במישור האזרחי בכל הנוגע לנתבע 1.
בעניין שופמיינד נפסק כי "מלשון סעיף 30א(י)(1)  עולה ברורות כי המחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפיצוי אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים מתאימים בימ"ש רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפיצוי כמבוקש", וכי רשאי בית המשפט להקטין את סכום הפיצוי בשל פנייה מאוחרת למדוור וצבירת הודעות, גם אם תובע פעל בתום לב. מכל מקום, נקבע, כי ככלל, אין חובה לקבוע סכום עבור על הודעה בנפרד ואין חובה  לערוך חישוב אריתמטי מדויק של סכום "פיצוי" עבור כל הודעה בנפרד לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין בהתאם למתווה שהוצג, ובחנתי את ההודעות, ונתתי דעתי לשיקול ההרתעה בשים לב לכך שאין המטרה לגרום לקריסת עסק קטן בהגדרתו ויחד עם זאת כן להוביל להתרעה יעילה שבית המשפט משוכנע כי די בסכום שייפסק כדי שהעוסק יפנים את תוצאות מעשהו, גם אם נעשו במעשה מכוון וגם אם על דרך המחדל; ובשים לב לכך שהנתבעת לא סתרה את טענת התובע בדבר "שינוי" התקנון לצורך ההליך משלא צירפה גם את המסמך כפי שטענה לו בדיון; וכן לא סתרה כי עלות קורס היא כ-7000 ש"ח ואל מול זאת הביעה רצון לתקן את דרכיה בדרך של מתן קורסים לנזקקים (בעניין גלסברג, קבע כבוד השופט רובינשטיין כי כל עוד המנגנון אינו בנמצא, החוק קובע כי יש לשלם את סכום הפיצויים לנפגע הקונקרטי, מגיש התובענה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו