תביעה בגין מכירת רכב עם מנוע מוחלף שלא גולה

מונחת בפני תביעה כספית, ע"ס 33,900 ₪, לפצוי בגין רכישת רכב עם מנוע לא מקורי וליקויים שהתגלו בו. התובע רכש רכב משומש מנתבעת 1, חברה לעסקי רכב ויזמות (להלן: החברה"), ובדק אותו טרם רכישה במכון בדיקה של נתבעת 2 (להלן: "המכון").

אכן, חובת הזהירות על סוחר הרכבים העוסק במלאכה היא מוגברת, ולשם כך עומד לטובת הקונה גם חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), אולם האם הנתבעת מכרה את הרכב והסתירה את המידע אודות החלפת המנוע או כי באותן נסיבות יכולה הייתה לגלות – משגם אם לא ידעה, הרי שיכול והתרשלה בכך שלא גילתה ובזאת לכאורה מכרה נכס "פגום" בערכו (אם כי קיים קושי לעמוד על שווי הפחת ביחס למנוע החדש משלא ידוע מה היה מצבו של המנוע המקורי מלכתחילה), כאשר גם הבודק מטעמו של התובע שאינו שמאי לא יכול היה לדעת מתי הוחלף המנוע, כך למשל אם בסמיכות זמנים לרכישת הרכב על ידי הנתבעת ממוכר פלוני.

האם מצופה כעת שהקונה יפנה לסוחר הקודם ו/או לבעלים הקודם כדי לקבל היסטורית התיקונים של הרכב ולא מי שרכש את הרכב לצורך מכירה לקונה דנן? אל מול זאת, מדובר ברכב בן 12 שנים, כשההחלפה בוצעה בשנת 2015 כחוק ומס' המנוע החליפי הוכנס לרישיון.

לחוות דעת השמאי מטעם התובעים (נספח ב' לכתב התביעה) צורפו מספר קבלות, מהן עולה כי הרכב טופל במוסך במספר הזדמנויות בין החודשים נובמבר 2015 - ינואר 2016 (הוחלף מצבר, בוצעו עבודות חשמל, הוחלפו גומיות לצירים, הבלמים טופלו, תוקן אלטרנטור וכיו"ב), אולם עד שהרכב לא עבר בדיקת רשוי, עובדת אי ההתאמה של המנוע לרכב לא התגלתה.

...

גם אם המסקנה היא שונה משל בעל מקצוע מיומן אחר, עדיין יש לבחון אם האדם הסביר היה נוקט בדרך פעולה אחרת מזו שבה נקט המזיק, או אז נוכל לומר כי שהמזיק רשלן.

סיכומו של דבר, אני פוסקת כי הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 3000 ₪ וכן הוצאות משפט על סך של 600 ₪.

התובע ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

באותו מעמד, ביום 16.04.21, נחתם הסכם מכר ביחס לרכב עם בעליו הרשום של הרכב (נספח "ב" לכתב התביעה) – (להלן: "ההסכם עם אבוקרט"), לאחר שתוכנו של ההסכם תורגם לו ע"י דניס.

ביום 20.07.21 הביא התובע את הרכב למרכז השרות בטרם ביצוע מבחן רשוי, ובבדיקה נידרש להחליף תפוח פרונט תחתון מצד ימין, ולהוסיף דבש למנוע (כך בסעיף 19 לכתב התביעה).

להלן יובא נוסח סעיף 15 לחוק החוזים : "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעייה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה "הטעייה" לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי הדין, לפי הנוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

"נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". סעיף 16 לחוק המכר קובע עוד: "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". בעניינינו, עסקת מכר משומש, קיימת חקיקה ספציפית וייעודית חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח – 2008 (להלן: " חוק מכירת רכב משומש") המורה כי יש לגלות לרוכש הרכב מידע מהותי.

יחד עם זאת הקונה לא ידע מה משמעות התקלה ומה עומד מאחוריה שכן מדובר בנורית חיווי כללית שמפנה את המשתמש ברכב לבדוק את המנוע, כשמה כן היא "check engine". המוכר לעומתו, יכול היה לבדוק עם בעליו הרשום של הרכב, אבוקרט, מה מצבו המכאני, היכן בוצעו הטיפולים האחרונים, ואולי אף לגשת למוסך בו בוצע הטיפול האחרון ולאפשר לאותו מוסך לבדוק התקלה שהופיעה.

...

לסיכום, טוען התובע כי המוכר הסתיר ממנו פרטים אודות מצבו המכני של הרכב בחוסר תום לב, ולשיטתו מדובר בהטעיה, ומכאן התביעה שבפני.

עם זאת, סבורני שהנתבעת לא מילאה אחר הוראת סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש, ולא מסרה בידי התובע טופס גילוי, אשר תכליתו היתה להעמיד את התובע בפני כלל נתוניו של הרכב.

מכאן, סבורני כי בפיצוי בגובה עלות התיקון, דבר שהתחייבה הנתבעת לבצע, ימצא מזור לתובע.

סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 3,910 ₪, בצרוף הוצאות משפט בסך 500 ₪ ובסה"כ 4,410 ₪.

ואולם, איני סבור כי הנתבעת עמדה בהתאם לסעיף 14(ג) לחוק הנ"ל. כעולה מטענות התביעה הנתמכות בדו"ח מטעם משרד התחבורה, הנתבעת החליפה מנוע והאמור נתגלה לתובעת עת ביצעה טסט שנתי לרכב.

לא מספיק שהרכב נמכר לתובעת עם ליקויים במנוע והעובדה שהנתבעת בחרה להחליף את המנוע משמשת אינדיקאציה לכך כי מדובר בליקויים מהותיים שאין חולק כי לו היו נמסרים לתובעת עובר לחתימה על הסכם המכר, לא הייתה מתקשרת בהסכם האמור, אלא שהנתבעת מחליטה, על דעת עצמה, להחליף מנוע מבלי לעדכן את התובעת בטרם ביצוע הפעולה וחמור מכך בחרה שלא לעדכן את התובעת גם לאחר החלפת המנוע.

כפי שצוין לעיל, הנתבעת לא גילתה לתובעת על החלפת המנוע וסביר להניח כי אילו הנתבעת הייתה עומדת בחובת הגילוי, התובעת הייתה מבקשת את ביטול העסקה במועד מוקדם יותר ופועל יוצא מכך היה ניתן לצמצם את משך השמוש ברכב.

התובעת לא הוכיחה עוגמת נפש ולכל הפחות היה ראוי לצרף תלושי משכורת על מנת להעריך את סכום הנזק הנתבע בגין רכיב זה. הדברים האמורים נכונים גם באשר להוצאות מכתב התראה.

...

לפיכך, התביעה מתקבלת ברובה.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 62,000 ₪.

לטענת המשיב היה על המבקש לדעת על מצבו האמיתי של הרכב ולגלות לו קודם למכירה כי הוחלף המנוע ברכב.

אי גילוי זה מהוה הטעייה חמורה שכן אם היה יודע על כך לא היה רוכש את הרכב.

כך נפסק, כי כאשר היתנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי היתעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זילזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות, אפילו הראה סכויי הצלחה, שכן "תובע הבא לפני בית המשפט מקבל עמו חובות מסויימות כלפי בית המשפט וכלפי יריבו, ואם הוא מזלזל במילויין, עליו לשאלת בתוצאות" (ר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 773).

...

שנית, ביום 6.3.2023 הגיש המבקש בקשה לביטול החלטתי מיום 22.2.2023 במסגרתה ביקש לקבוע כי ההוצאות ישולמו בסיום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

במסגרת החלטתי מיום 8.3.2023 הופנה המבקש להחלטה מיום 27.2.2023, בה נקבע מועד דיון ההוכחות.

סוף דבר בשל כל הנימוקים שהובאו לעיל, אני דוחה את בקשת הביטול ומותירה את פסק הדין על כנו.

רקע וטענות הצדדים בתמצית ביום 14.06.2017 רכשה התובעת רכב מסוג קאיה פורטה LX, מאת הנתבע 1, אשר במועדים הרלוואנטיים לתביעה היה הבעלים של בית עסק בשם "טופ קאר" שעיסוקו במכירת כלי רכב משומשים.

בעקבות אי ההתאמה סירבה הנתבעת 2 לחדש את רישיון הרכב וזאת עד להמצאת המסמכים הנדרשים לשם עידכון מספר המנוע הנכון ברשות הרשוי והנפקת רישיון רכב עם מספר מנוע נכון.

אלא שלטענת התובעת, דבר החלפת המנוע ברכב לא גולה לה בנגוד לדין.

יחד עם זאת, כן שוכנעתי מחומר הראיות שלפניי ומעדויות הצדדים, כי הנתבע לא מילא אחר תכלית חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), עת לא גילה לתובעת אודות החלפת המנועים.

...

בכל הכבוד, לא שוכנעתי מכך, ניכר מהתכתובת בין הצדדים כי הנתבע התאמץ בניסיון להטיב עם הלקוחה זאת נוכח החלפת המנועים ברכב שרכשה ממנו.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 8,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.