תביעה בגין לשון הרע, מרמה, הונאה וסחיטה באיומים

הפירסום מיום 20/9/20: "יש איזה פח אשפה אנושי בשם יניב עמר. הוא עבריין שהורשע במגוון עבירות: פגיעה בפרטיות, *הטרדה מינית*, הפרת הוראה חוקית, מידע כוזב במחשבים ואיך לא – איומים וסחיטה באיומים. מה שנקרא: "מלח הארץ". על כל זה ביחד, שימו לב, הוא קיבל עונש 18 חודש בלבד.

עוד נקבע בפסק הדין: "לשיטתי, אתר המתהדר באיכויותיו והצלחתו, תוך שימוש בממליצים פקטביים, הרי שבכך נוטע הוא מידע שקרי בלב הגולש – הקורא שהוא מבקש עבודה ... ... ... פעילות זו מצד התובעת, מגבשת לדעתי את יסוד התרמית". עינינו הרואות שהפלוגתא שנדונה בהתדיינות הקודמת נסובה סביב יסוד התרמית והטעיה המיוחסים לאתר "אפטיל וורקס" שהנה זהה, הלכה למעשה, ללשון הרע המיוחסת לו בשני הפרסומים נשוא תביעה זו. ובמה הדברים אמורים? גם לשיטת התובע, תביעה זו עוסקת בטענות של התובע אשר ייחסו לתובע כוונה לבצוע מירמה תוך זיקה לאדם שהוגדר על ידו כ"נוכל" וזאת במטרה להונות.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי במקרה שלפניי מתקיימים כל התנאים להחלת הכלל של מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא ביחס לפרסומים מושא התביעה דנא: הפלוגתאות – במובנן הרחב - זהות; ההליך הראשון הסתיים בהכרעה שבה נקבע ממצא פוזיטיבי באותן פלוגתאות; אותה הכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בהתדיינות הראשונה.

המשמעות היא שהתובע מנוע הלכה למעשה, לטעון כל טענה ביחס לפרסומים אלו, לאחר שנקבע כי המדובר בפרסומים שמתקיים לגביהם מספר הגנות הקבועות בחוק ועל כן, אין לאפשר התדיינות נוספת בעניין זה. על כן, דין התביעה להידחות על הסף וכך אני מורה.

אשר לשאלת ההוצאות, בנסיבות תביעה זו, לאחר שנתתי דעתי לסכומה ולאופן ושלב סיומה ולאחר שהובאה בחשבון התנהלות הנתבע אשר הרבה בהגשת בקשות שבחלקן הגדול נדחו ללא חיוב בהוצאות, הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבע סך של 3,000 ₪.

טענות התביעה: לטענת התובע הוא מתעסק בשיווק באנטרנט כעצמאי מזה 9 שנים, ואילו הנתבע מנהל דף פייסבוק מזה 5 שנים של קבוצה המונה 15,000 חברים ונקראת "הקבוצה של עוצרים את הנוכלות של הפירמידות" כשהוא מציג עצמו כלוחם צדק נגד הונאות פינאנסיות (להלן: "דף הפייסבוק").

עוד טוען הנתבע כי קשה לטעון שבמשך תשע השנים האחרונות עסק הנתבע בתחום השיווק באנטרנט, כיוון שבמשך תקופה העולה על שנה ריצה התובע תקופת מאסר בפועל נוכח מעשים בהם הורשע, מה שמעיד כי התובע בעיקר: נוכל, מטריד מינית, מקבל דבר במירמה, זייפן, עושה שימוש במסמך מזויף וכן עבירות נוספות אותן ביצע אותם יפרט במסגרת הגנתו.

); "לשון הרע" (כי קראתי לו נוכל) "פגיעה בפרטיות" (ורק אלוהים יודע על מה הוא מדבר) ו- "פגיעה בשם הטוב" (של עבריין שהורשע ב-5 אישומים של הטרדה מינית , הפצת מידע כוזב, סחיטה באיומים ועוד).

אשר לפירסום השני שהגיע אל העולם לאחר שנודע לנתבע כי התובע הגיש נגדו כתב תביעה, לא הובאו פרטים משמעותיים מתוך ההליך, אלא באופן כללי ונכתב כי התובע טוען להטרדה קיצונית, לשון הרע, פגיעה בפרטיות, ופגיעה בשם הטוב.

בקביעת הקף הפיצויים, יש להיתחשב במספר נתונים אשר נקבעו על ידי הנשיא ברק בפרשת רע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, נה(5) 510, 525 (2001) ("פרשת אמר"): "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיוידואלית. אין לקבוע " תעריפים".

...

בפני תביעה לפיצוי כספי בסך 29,000 ₪ בהתאם לחוק איסור לשון הרע (להלן: החוק"), לה מצאתי להיעתר בחלקה, ואסביר.

נוכח האמור הנני דוחה את טענת הנתבע בדבר "אמת בפרסום" ביחס לאירוע השלישי.

סוף דבר: מאחר שחלק מטענות ההגנה התקבלו אין מקום לקבל את מלוא התביעה.

התביעה מתקבלת בחלקה כפי שהוסבר לעיל.

לפניי תביעה כספית בסך 34,000 ₪ בעילות של לשון הרע, מירמה, הונאה וסחיטה באיומים.

העד מסר שהכיר את הנתבע דרך דוד גוטמן והוא סמך על מר גוטמן והנתבע ולכן הכיר להם את התובע.

...

אשר לרכיב של סחיטה באיומים, אני סבורה שעלה בידי התובע להוכיח, כי דרישת הנתבע לשלם לו סך של 5,000 ₪ בגין הגעת התובע לבית כלתו של הנתבע אינה דרישה לגיטימית, אך מנגד זו אינה עולה כדי סחיטה באיומים ולכן דין התביעה ברכיב זה להידחות.

משכך, דרישתו של הנתבע, כי התובע ישלם לו סך של 5,000 ₪ לא הייתה לגיטימית ויש צדק בטענות התובע, כי מדובר "בקנס" שהטיל עליו הנתבע, כמעשה הנעשה על ידי אנשים הבוחרים שלא לפעול על פי חוק.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבע להשיב לתוך סך של 12,000 ₪, בצירוף אגרות בית משפט בסך 795 ₪, שכר העדים בגין הישיבה מיום 15.2.24 בסך כולל של 1,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 2,500 ₪.

בשנת 2014 החלה בעיניינם של התובעים חקירת מישטרה בגין חשד לעבירות על פי חוק איסור הלבנת הון, פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק האזנות סתר, עבירות שונות לפי חוק העונשין (בהן זיוף, קשירת קשר לעשות פשע, סחיטה באיומים ועוד) וכן חוק הפיקוח על עסקי ביטוח.

עוד טען הנתבע, כי במהלך עשר השנים האחרונות, הוגשו נגד התובעים אין ספור תביעות מצד לקוחות, בגין מעשי תרמית, הונאה ורשלנות (כגון: ת"א 56777-03-11 (של' חי') פוקסמן נ' יושר (2.5.2014); ת"ק (ראשל"צ) 28927-03-16 דיינדנורג נ' יושר (25.11.2016) וכן פסק הדין בעתירה המנהלית).

אשר להליכים המשפטיים שאליהם הפנה הנתבע, התובעים הפנו, כמשקל נגד, לשני תיקים שבהם זכו: הסכם פשרה בתביעת לשון הרע (ת"א 42142-09-11 יושר נ' חלמסקי (26.6.2014), שבמסגרתו שולם לתובעים סך של 75,000 ש"ח; וכן תא"מ 52434-11-17 גלושקוב נ' פישמן (20.3.2019) שבמסגרתו נדחו טענות מירמה שהועלו כלפי התובעים.

הגנת אמת בפירסום סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו: "הגנת אמת הפירסום", קובע: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." הגנת האמת בפירסום כוללת שני תנאים מצטברים לצורך התקיימותה: הראשון, כי הפירסום המהוה לשון הרע היה אמת והשני כי היה בפירסום עניין צבורי.

...

אין חולק כי בסופו של דבר הוחלט שלא להעמיד את התובעים לדין, בעילה של העדר ראיות מספיקות (ר' ת/5).

סוף דבר לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעים סך כולל של 10,000 ש"ח. הסכום ישולם בתוך שלושים ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

לעניין הוצאות ושכר טרחת עורך דין, ובשים לב לפער שבין סכום התביעה שעמד על סך 192,890 ש"ח לבין סכום הפיצוי שנפסק לטובת התובעים על סך 10,000 ש"ח, אני קובעת, כי הנתבע ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ש"ח. המזכירות תסגור את התיק.

במסגרת אותה תביעה ביקשה העולם החופשי צו עשה להעברת למעלה ממיליון מניות, אופציות והטבות נוספות בהקף משמעותי שנגזלו ממנה לטענתה במירמה, כמו גם סעד כספי לתשלום כ – 7 מיליון ₪ (להלן – "ההליך במחוזי").

במסגרת תגובת הנתבעת שפורסמה באותה כתבה, ייחסה הנתבעת לספקטור כינויים כגון: "סחטן סדרתי"; האשימה אותו ב"מסכת איומים" וב"סחיטה באיומים"; טענה כי ההיתקשרות מולו הופסקה "בשל פגמים שפגעו באמון כלפיו" וכיו"ב ביטויים אשר לטענת ספקטור מהוים פירסומי לשון הרע המחייבים את הנתבעת לפצותו בגינם (להלן – "הפירסום").

הנתבעת הכחישה את טענות התובעים וטענה כי הכתבה סקרה באריכות את כתב התביעה בהליך במחוזי תוך שימוש בציטוטים מכתב התביעה שייחסו לנתבעת ניסיונות הונאה, חוסר תום לב, היתנהלות בדרכי תחבולה וכיו"ב. אלו לטענתה חייבו אותה להגן על שמה הטוב ועל המוניטין שלה, ובתגובתה מסרה לכָּתַב את תמצית טענותיה כפי שנכללו במכתבים שנשלחו על ידה לתובעים עוד קודם להליך המשפטי ובהמשך נכללו גם בכתב ההגנה.

ממילא גם הראציונאל שביסוד הילכות פיצול הדיון בתביעות לשון הרע אינו רלוואנטי לתביעה זו. שלישית, מאחר שהתביעה הוגשה גם בעילה של הפרת חוק הגנת הפרטיות במסגרתה ממילא מוטל הנטל על התובעים להוכיח את כל רכיבי עילת תביעתם, אני סבורה כי די גם בכך כדי למנוע פיצול הדיון בעניינינו, וכדי לשלול כל אפשרות להיפוך סדר חקירת העדים (וממילא סדר הבאת הראיות).

...

הבקשה למחיקת סעיפים מתע"ר הנתבעת נדחית בחלקה הארי למעט בכל הנוגע לרישת סעיף 62.

הבקשה לחיוב הנתבעת בגילוי מסמכים ספציפי בעקבות הגשת התע"ר מטעמה (בקשה מס' 44) – נדחית במלואה.

אני קובעת קדם משפט מסכם ליום 4.11.24 בשעה 10:00 בהיכל שוקן תל-אביב.