תביעה בגין לשון הרע נגד YNET

ביום 15.7.15 פירסמה התובעת בקבוצה פוסט בו שתפה כתבה מתוך אתר YNET שתיארה מצוקת הדור הצעיר בעיר בית שאן.

הנתבע מפנה לתגובות ופוסטים שונים של התובעת כולל פוסטים בגינם הגיש הנתבע נגדה תביעה בגין לשון הרע ותביעתו התקבלה (ת.א. 41724-08-16 בית משפט השלום נצרת, כבוד השופט קירס).

...

לסיכום, במישור העובדתי, כלל לא השתכנעתי בעדות הנתבע והעדה מטעמו בכל הקשור לחילופי הדברים שאירע תוך דקות ספורות(3 דקות לפי העדה במהלכם הספיקו לכתוב דברים פוגעניים מאוד, העדה מחקה את תגובותיה, כאשר לא העדה ולא הנתבע ידעו לספר מה תוכנן של התגובות של העדה שגרמו להתלקחות וכתיבת התגובות מושא התביעה).

תשובה זו אין בידי לקבל.

על כן, ועל מנת לשמור על פרטיות העדה , החלטתי לא לפרסם את שמה של העדה .

מונחת בפני תביעה בגין לשון הרע.

 הנתבעת ידיעות אינטרנט, מפעילה את אתר Ynet, בו מיתנהל פורום רפואת מישפחה להלן: "פורום הרפואה".  התובע היה, בזמנים הרלבאנטיים לתביעה, מישתתף פעיל בפורום הרפואה .

אוסיף ואומר כי, הדרישה להסרה ממנוע חפוש אינה דורשת זמן של ימים בודדים, ניתן ללמוד מפניית התובע עצמו, ואשר בסופו של יום מלמדת כי הזמן שארך עד להסרה, ייחשב כזמן סביר לצורך ביצוע ההסרה, הדברים מקבלים ביטוי מעצם פניית התובע ודרישתו לבצוע ההסרה אשר מגלמת בתוכה כי הליך ההסרה ו/או איתור הפרסומים אינו מלאכה פשוטה ואף התובע בהודעתו ביקש להכנס למנוע החיפוש בפורום, ולא להקיש את שמו של התובע אלא להקיש את המילה OLO2 אשר היא כינוי לאותו עופר איטח אשר התובע ניהל נגדו תביעת לשון הרע.

...

לאור האמור לעיל, אני סבור כי הזמן שחלף עד להסרת התוכן הפוגע מהאתר עצמו הוא זמן סביר בהחלט; הזמן שארך ממועד הדרישה להסרה ממנוע החיפוש ועד להסרתו בנסיבות תיק זה הוא זמן סביר ומשכך ולאור העובדה כי הנתבעת פעלה בהתאם למנגנון ההודעה וההסרה, היא פטורה מאחריות.

על כן התביעה , נדחית.

הנני מחייב את התובע בהוצאות מתונות בסך 2,000 ₪ שיושלמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 10972-11-20 גלילי נ' ידיעות אינטרנט תיק חצוני: בפני כבוד השופט אודי הקר תובע דור גלילי ע"י ב"כ עו"ד שרון גלילי נתבעת מערכת YNET - ידיעות אינטרנט ע"ד ב"כ ירון חנין פסק דין

הפסיקה התוויתה את השלבים לבחינת תביעות לפצוי בגין לשון הרע ,כדלקמן (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' אילון (לוני) הרציקוביץ, פ"ד נח(3) 558 (2004): "ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת... בשלב השני יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק... בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים". מעשה של פירסום "לשון הרע" מהוה עוולה אזרחית בהתקיים שני תנאים: האחד – שעסקינן ב"פירסום"; השני – שהפירסום מהוה "לשון הרע". במקרה זה אין חולק, כי פירסום כתבה באתר הנתבעת מהוה "פירסום" ועל כן לא ארחיב בסוגיה זו. הצדדים חלוקים האם תוכן הכתבה מהוה "לשון הרע", כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"), ואם כן - האם עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק.

גם התובע וגם עדי הנתבעת הבהירו כי מעשה של אלימות מצד שחקן נגד מאמן הוא חמור ביותר וכך הוא אף נתפס במועדוני הכדורגל.

...

אני מקבל את טענת הנתבעת, כי יתכנו מקרים בהם כתב המצטט גורם כלשהו באופן מדויק וכשמובן מהכתבה שהציטוט אינו משקף בהכרח את האמת או את דעתו של הכתב הוא יחסה תחת הגנת ה"אמת בפרסום", גם אם תוכנם של הדברים אינו אמת.

לאור כל האמור לעיל, בנסיבותיו של מקרה זה, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת השיקולים הנדרשים לכך, ובכלל זה: הנזק שנגרם לתובע; מהות הפרסום ותפוצתו; פוטנציאל הפגיעה בשמו הטוב של התובע; הפרסומים הנוספים; והשיקולים הנוספים שפורטו לעיל, מצאתי להעמיד את גובה הפיצוי על סך של 15,000 ש"ח. סוף דבר: התביעה אפוא מתקבלת באופן חלקי (לעניין סכום התביעה).

הנתבעת תשלם לתובע סך של 15,000 ש"ח. אשר להוצאות: בשים לב לתוצאות ההליך, לסכום התביעה לעומת תוצאות פסק הדין, ולהחלטות שניתנו במהלך ההליך ובכלל זה לצורך בקיום שתי ישיבות הוכחות, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,922 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ש"ח. כן תישא הנתבעת בהוצאות העדים כפי שנפסקו בפרוטוקול הדיון.

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו "הגנת תום לב", קובע כי במשפט אזרחי בשל לשון הרע, תהא זו הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפירסום בתום-לב, באחת הנסיבות החלופיות הקבועות בו. אומר מיד: הסבריו של הנתבע-שכנגד, לפיהם פעל בתום-לב ולא ידע עת עשה את הפרסומים כי טרם הוגשה התביעה, אשר לא נסתרו בחקירתו הנגדית, מקובלים עליי כדברים מהימנים.

החלופה הרלוואנטית לענייננו היא זו הקבועה בסעיף 15(6) לחוק איסור לשון הרע: אני סבורה שהנתבע-שכנגד חוסה בצלה של ההגנה הקבוע בסעיף 15(6) לחוק איסור לשון הרע, אשר קובע: "הפירסום היה בִקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פירסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבִקורת כזאת – הבעת דיעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה." העברת הידיעה החדשותית על-ידי הנתבע-שכנגד לעיתון המקוון באתרים 'וואלה!' ו'ערוץ 7' היה מעשה פומבי, וניתן לו פומבי על-ידי פירסום הידיעה החדשותית בדבר הגשת תביעת דיבה נגד 'ynet'.

...

אדם יכול היה להגיע למסקנה זאת, כפי שניתן היה להגיע למסקנות רבות אחרות: למשל, שהתמונה מתייחסת באופן כללי לתופעת מתנגדי ההתנתקות, ובפרט לאלה שעצורים בעקבות חסימות, ולאו דווקא למתנגדי ההתנתקות הספציפיים אשר ייתכן שהם ששפכו, כביכול, שמן על הכביש; אדם יכול היה לגבש מגוון רחב של דעות שונות, ואף סותרות, על בסיס אותה תשתית עובדתית.

אשר על כן לנתבע-שכנגד עומדת הגנת תום-הלב בהתאם לסעיפים 15(4) ו-15(6) לחוק איסור לשון הרע ודין התביעה שכנגד להידחות.

העולה מכל המקובץ: התביעה העיקרית – נדחית התביעה-שכנגד – נדחית.

תאור פסיקה בענין שאלת תחולת סעיף 11 לחוק איסור הרע על האנטרנט (ללא הכרעה מפורשת), ניתן למצוא גם במסגרת הפסיקה העוסקת בשאלת חשיפת פרטי גולשים לצורך הגשת תביעת לשון הרע כנגדם, ובפרט במסגרת החלטתה הידועה של כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן בבש"א (שלום י-ם) 4995/05 פלונית נ' בזק בנלאומי בע"מ (2006) ("ענין פלונית"), ובמסגרת החלטת כב' השופט י. עמית בבר"ע (מחוזי חי') 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר YNET (22.4.2007) ("ענין רמי מור"), בסע' 25.

לאור האמור אני סבורה כי גם אם היה מקום לראות את הנתבעת כאחראית לפי החוק, גם אם ההתבטאויות נשוא התביעה הן משום לשון הרע וגם אם לא חלה בגינן הגנה, כי אז, בנסיבות המקרה שלפני, אין מקום לחייב את הנתבעת כלפי התובע במקרה דנן בפצוי כספי, או שהיה לחייבה בפצוי סמלי בלבד.

...

בפסק הדין בענין סודרי, מגיעה השופטת רונן למסקנה כי אין להטיל על מפעיל האתר אחריות בגין פרסומים ("כאשר אני שוקלת זה מול זה את הנזק שעשוי להגרם למי שמתפרסמת לגביו ידיעה פוגעת כגון הפרסומים דנן, מול הנזק שבהטלת אחריות על הנתבע כבעל האתר, אני סבורה כי המדיניות המשפטית הנכונה צריכה להיות כי לא תוטל אחריות כזאת.", סע' 36 לפסק הדין).

משחלפו למעלה משנתיים ממועד הגשת התביעה שלפני, וטרם הוגשה תביעה עיקרית כנגד אותו גורם שאת פרטיו מבקש התובע לחשוף (בדרך הנזכרת בהחלטה בענין רמי מור, אליה ידע התובע להפנות בטעוניו), אין אלא להגיע למסקנה כי אין זה המקרה הראוי למתן צו עשה מהסוג שהתבקש.

התביעה נדחית.