בנוסף, טענו התובעים, כי בכפוף לרכישת הרכב קיבלו תעודת אחריות כללית (נספח ב לתביעה) ובמסגרתה נכתב כי כל ליקוי במרכב למשך שנה או עד 20,000 ק"מ, יחסה תחת האחריות.
הנתבעת טוענת מנגד, כי ביום 6.6.16 רכשו התובעים רכב יד שניה ממאגר רכבי יד שניה של הנתבעת במסגרת עסקת טרייד אין.
כן אבהיר, כי הגם שבית המשפט ביקש מהמומחה הסבר בנוגע לדרך הגילוי הנאות במקרים של פגיעות במרכב הרכב, הרי שטענות בעיניין זה לא עלו בכתב התביעה ולכן אינן מקבלות היתייחסות בפסק הדין.
...
לטענת התובעים, הגם שסוכם כי תוספת התשלום תעמוד על סך 58,000 ₪, בפועל, שילמו התובעים 1,000 ₪ כמקדמה בעת הזמנת הרכב ולאחר מכן, שולם סך נוסף של 58,000 ₪, כך שבסופו של דבר התובעים שילמו 59,000 ₪ - קרי, 1,000 ₪ עודפים.
נוכח האמור, אני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין אי גילוי פוזיטיבי זה, הכולל אף את הטעות שבטופס הגילוי הנאות, בסך של 2,000 ₪.
בנוסף, בנסיבות המקרה הנדון אני סבורה כי על הנתבעת להשיב לתובעים את התשלום ששולם למומחה בית המשפט בסך 3,042 ₪.
סיכום
לנוכח המפורט לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים סך כולל של 6,542 ₪.