תביעה בגין ליקויים ברכב ואי פתיחת כריות אוויר בתאונה

ביום 19/12/14 עת נהג התובע ברכבו והאט לצורך פניה, היה מעורב בתאונת דרכים בה היתנגש רכב אחר ברכבו של התובע מאחורה וגרם לטלטולו של התובע.

לא ניפתחו כריות אוויר כתוצאה מהתאונה.

בית הדין הכיר בטינטון כפגיעה בעבודה עקב התאונה מושא התביעה, ודחה התביעה להכיר בסחרחורות כפגיעה בעבודה עקב תאונה זו. בית הדין הארצי קיבל בחלקו את העירעור שהגיש התובע, והורה על מינוי מומחה רפואי נוסף לבחינת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין ליקוי השמיעה.

...

התובע הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 67462-09-19), אשר קבע בפסק דינו מיום 7.7.2020, כי בכל הנוגע לסחרחורות – דין הערעור להידחות; ובנוגע לליקוי השמיעה – יש למנות מומחה רפואי נוסף לבחינת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין ליקוי השמיעה.

לאחר שבית הדין בחן את החומר שבתיק ואת טענות הצדדים, מסקנתו היא כי יש לדחות את התביעה.

על כן, אין מנוס מדחיית התביעה בנוגע לליקוי השמיעה.

כללו של דבר – התביעה נדחית.

השאלות המרכזיות השנויות במחלוקת בתביעה הנדונה בכל הקשור לתובע הנן: מהי הנכות התפקודית שיש לייחס לתובע בגין התאונה.

תחת 'סיבת הפניה' נכתב: "לפני 10 ימים היה מעורב בתאונת דרכים- רכב ניכנס ברכב שלו מאחור. לא ניפתחו כריות אויר. מבחינת מנגנון פגיעה- היה עם יד ישרה על ההגה וקיבל מכה בשורש כף יד וכתף ימין. נבדק במיון [שם בית החולים]- הדמיית שורש כף יד ימין וכתף ימין- ללא עדות לשבר/פריקה. עדיין כאבים בכף יד ימין באיזור הסנפ-בוקס. כתף ימין- כאבים באבדוקציה". הרופאה מצאה "רגישות מעל סנפ-בוקס ביד ימין, ללא הגבלה בתנועת מפרק כף היד, ללא כיחלון, ללא חסר נורולוגי. כתף ימין - כאב באבדוקציה מעל 9 מעלות. כעת ברוטציה פנימית של הכתף". הומלץ לבצע לכתף פיזיותראפיה, ונטילת נוגדי כאב, לפי הצורך.

ועל כן, אני קובע כי הנכות הרפואית שנגרמה לתובע בתאונה עומדת על 10% - בגין "השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות" לפי הוראת סעיף ליקוי מותאם 35(1)א-ב לתקנות המל"ל. הפגיעה התפקודית אזכיר כי התאונה אירעה ביום 25.5.2018.

...

אשר על כן, דין התביעה מטעם התובעת להתקבל, כך שישולמו לתובעת פיצויים בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: תביעת התובעים מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 310,000 ₪, ולנתבעת - סך של 5,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעים - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 47,912 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה בסך של 712 ₪, בלוויית ריבית והצמדה מיום 17.4.19.

העובדות התובעת ילידת 1963, טוענת כי ביום 2.12.2019 בסביבות השעה 15:00, נפגעה בתאונת דרכים עת נהגה בדרכה חזרה מעבודתה מטבריה לעפולה, כאשר רכב צד ג', שלא ציית לתמרור עצור, פגע בחוזקה ברכבה מצד שמאל ובעקבות כך ניפתחו כריות האויר (להלן, "התאונה" ר' תצהיר התובעת מיום 5.12.2022).

לטענת התובעת בעקבות התאונה היא נאלצה לעבור ניתוח להסרת שתלים בשד והתקנת חדשים שכן התאונה גרמה לעיוות בשתלים.

במסגרת אותה החלטה נקבע כי התובעת סובלת, בין היתר, מהנכויות הבאות: רדיקולופתיה ע"ש מותני בשיעור 10% החל מיום 1.05.2010, ליקוי ראיה בשיעור 10% החל מיום 1.02.2011, כתף יד ימין בשיעור 10%, החל מיום 1.09.2020 כתף ימין בשיעור 15% החל מיום 1.10.2010, שבר באמה ימין בשיעור 10% החל מיום 26.04.2019, אנמיה בשיעור 10%, PTSD בשיעור 10% החל מתאריך 31.05.2011, שיתוק בעצב הפנים בשיעור 10% החל משנת 2008, סכרת בשיעור 10% החל משנת 2008 ומפיברומיאלגיה בשיעור 10% החל מיום 1.07.2019 (ר' נ/1) הניתוחים והטיפולים שבמחלוקת: הצדדים חלוקים בשאלה האם הניתוחים והטיפולים הבאים הם כתוצאה מהתאונה: החלפת קוצב.

באותו מיסמך אליו הפניתה התובעת מיום 18.12.2019 נרשם: "לאחרונה הפסיק הקוצב לתפקד, ככל הנראה התכלה". מהמסמך עולה כי לאחר מכן נעשה שינוי בכתב יד באופן שנמחקה המילה "לאחרונה" ובמקומה נרשם בכתב יד "ת.ד", על כן, לא ניתן לקבוע באם הקוצב הפסיק לעבוד בעקבות התאונה ולא התכלה במיוחד כשמדובר בקוצב שהושתל לפני שנים רבות - בשנת 2011 (ר' מיסמך בעמ' 23 לכתב התביעה) בפרט שלא זומן אותו רופא להבהיר האם שינוי זה נעשה על ידו ומדוע.

...

בהקשר זה וברוח הדברים שנפסקו בע"א 3901/15 אביב תעשיות מתכת נ' ח'אלד בשאראת (פורסם בנבו) לא שוכנעתי כי התובעת הייתה מחויבת להעדיף או לבחור גמלת נכות מנפגעי עבודה על פני הגמלה שקבלה במסגרת הנכות הכללית, בפרט שאין מדובר בהפרש גבוה.

לאור כל האמור אני דוחה את הטענה לניכוי רעיוני.

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 48,971 ₪ - פיצויים ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 7,450 ₪ וכן אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

" ביום 23.10.2022 הוגשה חוות דעתו של ד"ר ארז בנדט, במסגרתה צוין, בין היתר, לאמור: "מדובר באשה שנפגעה בתאונת דרכים, במנגנון פגיעה אחורי שמלינה על טינטון שהופיע, על פניו, לאחר התאונה. לא ברור האם ניפתחו כריות אויר בתאונה. באנמנזה במכון פיזיותראפיה, 5 ימים לאחר התאונה, מצוין שלא ניפתחו כריות אויר. במרכז שמיעה רמת אביב, כשנתיים לאחר התאונה, טענה שניפתחו כריות אויר. פתיחת כרית אויר יכולה לגרום לחבלה אקוסטית – עוצמת הרעש בפתיחת כרית אויר יכולה להגיע עד כדי dBSPK 160-170. בית הדין יכול לוודא זאת אם ע"י תצהיר ברור מהתובעת או דו"ח שמאי של הנזק לרכב/תצלומי התאונה. מצד אחד נטען לתאונה בעוצמה ניכרת עם נזק ניכר לרכב וניפוץ זגוגיות ורעש חזק. מצד שני, נראה שלא נפגעה משמעותית ולא נזקקה לפינוי לחדר מיון. טינטון לאחר חבלת צליפת שוט הוא תלונה שכיחה ומוכרת. ההסבר הפתופיזיולוגי לא ברור לחלוטין אך נראה שטראומה ומקרוטראומה לשרירים, ליגמנטים, חוליות ודיסקים בצואר, מתיחה של פגיעה ברצפטורים בחוליות ושרירי הצואר, ופגיעת מתיחה ופגיעה באספקת הדם של חוט השידרה הצוארי עלולים לגרום למשוב עיצבי לגרעיני ומרכזי השמיעה שבגזע המוח ובמרכזי השמיעה ולהוביל לתחושת ה"פאנטום" של טינטון.

ביום 19.3.2023 השיב פרופ' בוסקילה לשאלות הבהרה כדלקמן: "א. על פי המסמכים שעמדו בפני אני סבור ללא ספק שחלה החמרה במצב הפיברומיאלגיה בה לוקה גברת שירזי עובר לתאונה מיום 15/7/20. מהות ההחמרה היא הן בחומרת התסמינים והן בפגיעה בתיפקוד...כך שעולה מהרישומים הרפואיים הן שתסמיני הפיברומיאלגיה החמירו וכי תיפקודה נפגע מאד בעקבות זאת לאחר התאונה.

במהלך הבדיקות שנערכו במסגרת בירור התביעה דיווחה הנבדקת שבתאונה נחשפה לרעש פצוץ כריות האויר.

המומחה הרפואי הסתמך על העובדה כי התובעת איבדה את כושרה לעבוד, אך יש לזכור כי התובעת סבלה ממספר רב של ליקויים עקב הארוע, כך שאובדן הכושר לא נבע בהכרח מהחמרת הפיברומיאלגיה.

...

טענות הצדדים לטענת התובעת דין התביעה להתקבל.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

ואכן, בית הדין נעתר לבקשה ומינה את ד"ר ניר.

לסיכום- לא מצאנו טעם מבורר בסיכומי הצדדים לסטות מחוות דעתם של המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית הדין, המצדיקים קביעה הפוכה מזו המופיעה במסקנות חוות דעתם.

אשר על כן, התביעה בכל הנוגע לפיברומיאלגיה מתקבלת והתביעה בכל הנוגע לטנטון, סחרחורת וכאבי ראש נדחית.

כן ביקש כי יוכרו ליקוייו בגב ובצואר בגין תאונה זו. הנתבע טען כי לתובע תאונות דרכים רבות הקודמות לתאונה זו, בהן היה מעורב ואשר הפגימות הנובעות מהן וכי בתאונה הספציפית הזאת לא נגרם כל נזק, זאת לאור מיסמך סיכום שיחרור מבית החולים שערי צדק, הממצאים ובדיקות המעבדה.

לטענתו גם בגין התאונה מיום 4.4.19 הגיש תביעה לחב' ביטוח "כן, הגשתי". (עמ' 13 שו' 14) ואחר כך אומר שלא הגיש "לא יודע בדיוק, עורך הדין שלי מטפל בזה". (עמ' 13 שו' 17), עוד עולה כי הייתה תאונה נוספת במרץ 2018 "כן. ש. איזה חלקים בגוף נפגעו ב-2018. ת. לא זוכר". מידע זה לא נפרש במסגרת כתב התביעה או התצהיר ועלה רק בחקירה הנגדית, מיסמך אודות התאונות הוגש כנספח לתיק המוצגים של הנתבע (נ/21).

למשל במסמך שיחרור משערי צדק לפיו היתקבל למחלקה ביום 1/7/17 ובתלונות מציין "תאונת דרכים רכב ניכנס בצד, לא ניפתחו כריות אויר, מתלונן על כאבי גב, צואר ובטן". הוכח כי במשך 3 חודשים מיום התאונה לא פנה התובע לעזרה רפואית כלשהיא וכי מיסמכי השיחרור של בית החולים לא מראים פגיעה כלשהיא.

בגין תביעה זו גם קיבל תשלום.

...

נוכח הפסיקה וגם נוכח היות גרסת התובע גרסת יחיד לא קוהרנטית ושאינה עולה בקנה אחד עם המסמכים מטעמו, ומכל הנימוקים לחוד ובמצטבר התביעה נדחית.

לאחר ששקלנו את כל ההליך, המידע שגולה והמידע שלא גולה על ידי התובע והובא על ידי הנתבע מצאנו כי יש לחייב את התובע בהוצאות.

התובע ישלם הוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום.