תביעה בגין ליקויים בביצוע ציפוי ואיטום בריכה

הליקויים שפורטו הם: מעקה זכוכית שבור במרפסת, תריסים חשמליים, תקלה בבריכה שעניינה סדק ותקלת חשמל כמו גם בדיקת מערכות הבריכה ודלת הממ"ד. התובעים טענו כי הליקויים אותם התחייבה הנתבעת לתקן ולא עשתה כן התבררו כליקויים לא זניחים שעלות תקונם עמדה על מעל 86,000 ₪ ומכאן התביעה.

התובעים טענו כי נאסר לא הסכים לתת אחריות על עבודתו ואף דודי לא הסכים לתת אחריות על עבודה של מישהו אחר ומסיבה זאת הם לא הסכימו כי דודי יבצע את העבודה של ציפוי הבריכה לצורך איטום הסדק והזמינו את מר כנפו מחברת שירת האביב בע"מ אשר ביצע את העבודה ואף נתן אחריות גם על עבודת תיקון הצנרת של נאסר.

מכל האמור עולה כי אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 15,000 ₪ בהתאם להצעת המחיר של דודי לבצוע ציפוי הבריכה ביריעות פי. וי. סי. ציוד הבריכה על פי ההסכם, הנתבעת הייתה אמור להותיר את ציוד הבריכה לתובעים, אולם לטענת התובעים היא לא עשתה כן. התובעים תובעים סכום של 6,891 ₪ בגין ציוד זה כשעיקר הסכום הוא עלות של רובוט לניקוי הבריכה.

לפי סעיף 4 להסכם היה על הנתבעת לדאוג לחיבור קבע לחשמל עד למסירת החזקה ונראה כי היא אכן לא עשתה כן. אלא שהתובעים בתביעתם, על אף שציינו כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה זו, לא תבעו כל סעד כספי בגין הפרה זו. במסגרת בקשה 5 ביקשו התובעים לתקן את כתב התביעה, להוריד מן התביעה 1,000 ₪ שתבעו בגין מסך האבטחה שהוחזר להם ולהוסיף סכום של 1,416 ₪ בגין התיקון של המפסק של הבריכה אשר נדרשו להחליף כדי לקבל את אישור חברת החשמל.

...

אינני מקבלת את טענת התובעים כי המזנון הוא חלק מן המטבח, מאחר שעלה כי הוא איננו במטבח.

על כן אני סבורה כי על התובעים לפצות את הנתבעת בגין הציוד שהשאירה למעט הטרקטורון, אולם בהיעדר קבלות קשה לקבוע את שוויו המדויק של הציוד (יש להצר על כך שהתובעים לא השיבו לנתבעת את הציוד ללא צורך בניהול הליך זה).

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 20,666 ₪ ואת התובעים לשלם לנתבעת סכום זהה ועל כן לא נדרש תשלום כלשהו של הצדדים זה לזה ובנסיבות אלה אינני עושה צו להוצאות.

לטענת הנתבע 3, נידרש ממנו אך ורק למרוח את חומר הציפוי בבריכת התובע והוא לא בדק את הבריכה טרם ביצוע עבודת המריחה ולא היה עליו לעשות כן. עוד טען הנתבע 3, כי התובעים הסתירו ממנו מידע מהותי וחיוני לגבי אופן שיפוצה של הבריכה, החלפת האריחים המקוריים ונזילות שהיו קיימות בה. הנתבע 3 חזר על טענותיו העובדתיות מכתב הגנתו, לרבות הטענה כי בדיקת מקור הנזילה נעשתה מעבר למוסכם, כעבודה נוספת, והתובעים סירבו לשלם לו עליה.

הנתבע 3, לעומתם, סבור כי אין להטיל עליו אחריות כלל שכן הוא נידרש "אך ורק למרוח", כלשונו, את חומר האיטום ולא לבצע כל בדיקה מקדימה; משום שמומחה בית המשפט אישר שלא בדק את תוקף או זמן המדף של חומר הציפוי; וכן משום שמתשובותיו של מומחה בית המשפט עולה כי הבעיה נעוצה בתקינות חומר הציפוי ו/או באריחי הבריכה עצמה ו/או בחלחול מים מן החוץ אל הבריכה ו/או במילוי מים בבריכה בנגוד להוראותיו של הנתבע 3.

במילים אחרות, אובדן המים היה מתרחש, כך או אחרת, בשל הליקויים הקיימים בצנרת ובבריכה עצמה עוד קודם ליישום חומר הציפוי על ידי הנתבע 3, ולכן התיקונים היו נדרשים כך או אחרת (לרבות אובדן ימי עבודה בגינם).

...

לפיכך, הגם שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2, הגעתי למסקנה כי אין לחייב את התובעים בהוצאותיהם.

סוף דבר – התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה כנגד הנתבע 3 מתקבלת באופן חלקי והנתבע 3 ישלם לתובעים את הסכומים הבאים: 40,950 ₪ בגין תיקון נזקי עבודתו בבריכת התובעים; 5,000 ₪ בגין עגמת נפש על אובדן ההנאה מהשימוש בבריכה; 2,925 ₪ בגין שכ"ט השמאי מטעם התובעים; 3,510 ₪ בגין חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט; 731 ₪ בגין חלקם של התובעים בעלות בדיקת מכון התקנים; 3,071 ₪ בגין חלקם של התובעים בשכ"ט חברת א.ר.י. מרום בניין ואחזקה בע"מ. עוד ישלם הנתבע 3 לתובעים שכ"ט עו"ד יחסי לסכום בו חוייב, קרי – 6,574 ₪ והחזר אגרת משפט יחסית לסכום בו חוייב, קרי – 1,404 ₪.

ת.א. 10844-05-09: תביעה על סך של 1,900,000 ₪ שהוגשה מטעם חב' פוליאוריאה ציפוי כנגד חברת טמבור בע"מ וחברת טמבור הפצות בע"מ. התביעה היא לתשלום תמורה חוזית בגין עבודות שהתובעת ביצעה עבור שתי הנתבעות (שתיקראנה להלן – חב' טמבור) בפרויקט ציפוי בריכות במפעל של חברת אינטל אלקטרוניקה בע"מ בקריית גת (להלן – חב' אינטל) בהתאם להזמנה של חברת ברן תעשיות (91) בע"מ (להלן – חב' ברן).

עם ביטול ההסכם עם חב' פוליאוריאה ציפוי, היתקשרה חב' טמבור עם חברת סלע אחזקה בתעשייה 2006 בע"מ (להלן – חב' סלע) על מנת שתשלים את העבודות בבריכות מסוימות בפרויקט, ואילו ביצוע העבודות ביתר הבריכות הועבר על ידי חב' ברן – מזמינת העבודה - לחברה אחרת בשם מ.מ.ש.ל. בניה אחזקה איטום בשיטות מתקדמות בע"מ (להלן – חב' מימשל) עפ"י הסכם שנחתם עימה בתאריך 10.6.2008 ובו התחייבה חב' מימשל לבצע את העבודות באמצעות חב' פוליאוריאה ציפוי.

המומחה ביקר בשטח הפרויקט במפעל של חב' אינטל בסוף שנת 2011 ותיעד בצילומים ליקויים שראה בבריכות מסוימות באתר ופירט את הליקויים שלדידו דבקו בעבודות שבוצעו ע"י חב' פוליאוריאה ציפוי.

אם להוסיף לכך את הערבות הבנקאית של חב' פוליאוריאה ציפוי בסך של 150,000 ₪ שחולטה, יוצא כי חב' טמבור קיבלה עבור הפרויקט סכום מיצטבר של כ- 1,118,000 ₪ - סכום העולה באופן משמעותי על ההפסדים שתבעה בגין הוצאותיה עבור חומרים ולחב' סלע.

...

אשר לטענה כי סכום החוב עומד על 1,100,000 ₪ לפני מע"מ ולא על סכום התביעה – מדובר בטענה כללית שלא מתיישבת עם הכרטסת ויתר המסמכים שהוגשו בנדון מטעם חב' טמבור, ולכן דינה להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את תביעת חב' טמבור בתיק שבכותרת (ת.א. 22196-10-09).

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בת.א. 2283-07-8 ומחייבת את הנתבעים (חב' פוליאוריאה ציפוי, נצר, כהן וממן) לשלם, ביחד ולחוד, לתובעת חב' טמבור הפצות בע"מ סכום של 1,167,055 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאור התוצאה, אני מאשרת את העיקולים שהוטלו על הנתבעים בתביעה הנ"ל. אני דוחה את התביעה בת.א. 10844-05-09 ודוחה את התביעה בת.א. 22196-10-09.

בתאריך 10.7.2013 ביקשה הנתבעת לקבל חוו"ד ראשונית נוספת מטעמו של מומחה נוסף בתחום האיטום (מר איתן צור מחברת "סקיבה"), אשר מצא לנכון לקבוע על סמך בדיקה ויזואלית שבוצעה על ידו כי לא ניתן היה להבחין בליקויים שיש צורך לתקנם לפני בדיקת ההצפה אשר נידרשת לצורך הפעלת הבריכה (קרעים, אי רציפויות, בחרירים על גבי ציפוי הפוליאוריאה כתמים על גבי הציפוי שיש בהם כדי להצביע על יחסי עירבוב לא תקינים וקשויות ציפוי עולה שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות היצרן ועוד).

אשר על כן, יש לקבוע כי ביטול ההסכם מצד הנתבעת היה מוצדק ומתחייב בנסיבות עניין זה, ובעיקר עקב תקופת הזמן הממושכת שבמהלכה התובעת ביצעה את עבודות האיטום וכשלה בהן, ובשל פרק הזמן הממושך שבמהלכו התאפשר בידי התובעת להשלים את עבודות התיקון, אולם לא עשתה כן, חרף הנחיותיהם המקצועיות של מר לבני ושל מר בוטבול ולכן תביעת התובעת כנגד הנתבעת נדחית.

אשם תורם מצד הנתבעת: לטענת התובעת, ככל שתתקבל התביעה שכנגד באופן מלא או חלקי, הרי שיש לקזז מהסכומים שייפסקו את מלוא הסכום בשל אשם חוזי תורם עקב הכנת תשתית לקויה בקרקעית הבריכה, ובשל קיום בדיקת ההצפה באופן בלתי תקין מתוך רצון לחסוך בעלויות שכר הטירחה לאחר שבסופו של שילמה לחברת "פולימרס" רק 205,000 ₪ שעה שהיה עליה לשלם לנתבעת 671,000 ₪ בגין כלל עבודות האיטום (הפרש כספי בסך של 466,000 ₪), בעוד שמנגד טוענת הנתבעת כי האחריות לכשלון עבודות האיטום שאותן ביצעה התובעת נובעים מכך כתוצאה מהתנהלות מקצועית גרועה מצד התובעת.

...

אשר על כן, התובענה בגין רכיב תביעה זה נדחית.

סוף דבר : תביעת התובעת/נתבעת שכנגד מיום 20.3.2016 נדחית.

תביעת הנתבעת/תובעת שכנגד מיום 13.6.2016 מתקבלת באופן חלקי במובן זה שעל התובעת/נתבעת שכנגד לפצות את הנתבעת/תובעת שכנגד בסכום של 345,593 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, רותם מגן בע"מ (להלן - "הנתבעת 1"), מומחית בתחום איטום בריכות שחייה וגמר בציפוי פוליאוריאה, וכן נגד הנתבעת 2, ה.ג.ס.ב. ציפויים בע"מ (להלן - "הנתבעת 2"), אשר שימשה כקבלן ביצוע של נתבעת 1.

דיון והכרעה לאחר עיון ושקילת שלל טענות הצדדים כמבואר לעיל, אני מחליטה לקבל את רשימות העדים מטעם הנתבעות, הגם שהוגשו באיחור, וזאת תוך חיובן בתשלום הוצאות לתובע בגין העיכוב האמור.

משכך, בהנתן טיב המחלוקת, פרק הזמן שחלף, היינו חמש שנים לאחר ביצוע העבודות וגילוי הליקויים, ובשים לב לטענת התובע כי בוצע כסוי pvc לבריכה, חלף העבודה של הנתבעות, מתן צו לבצוע בדיקה לבריכה בחלופות שהוצעו ע"י הנתבעות, הנו בנסיבות העניין בלתי מידתי ואינו יעיל.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: א) אני מתירה הגשת רשימות העדים מטען הנתבעות אף באיחור, וזאת תוך חיוב הנתבעות בתשלום הוצאות לתובע, כל אחת בסך 1,000 ₪ (מיוצגות בייצוג נפרד), אשר ישולמו על ידן תוך 30 יום מהיום, וללא קשר לתוצאות ההליך.

ב) בקשות הנתבעת 1 למתן צו לבדיקת הבריכה והגשת חוות דעת מומחה מטעמה, נדחות בזאת.

ד) מכוח סמכותי על פי תקנה 92 (א) לתקנות החדשות, אני קובעת כי הנתבעות יישאו, בשלב זה, בשכר טרחתו והוצאותיו של מומחה בימ"ש. התיק לעיון ומעקב בחלוף 20 ימים מהיום.