בנסיבות העניין, לאור הראיות שהוצגו בפני, אני קובע כי התובעת הודיעה לנתבעת על הליקויים כבר במהלך תקופת הבדק ולכן, הנטל נותר על כתפי הנתבעת להראות שלא כשלה בבצוע עבודות הבניה.
עוד טרם הגשת התביעה ניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לתקן את הליקויים בדירה, אולם היא לא השכילה לעשות כן. בסופו של דבר, בחלוף שנים מאז מסירת הדירה, קיימים בה פגמים וליקויים, לרבות ליקויי איטום, שמקורם במחדלי הנתבעת, אשר לא תוקנו, אף שניתנו לה הזדמנויות לעשות כן. יש להוסיף לכך גם את חוסר האמון הניכר בין הצדדים והחשש מפני התמשכות ההליכים, כפי שמוכיח ניסיון העבר בתביעות מעין אלה.
דיור חלופי ועוגמת נפש
התובעת עתרה לפצותה בסך של 10,000 ₪ בגין הצורך לפנות את ביתה במהלך התיקונים, וסך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בפרט עקב ליקויי הרטיבות אשר חזרו על עצמם בכל חורף והשפיעו על תנאי המגורים בדירה, תוך פגיעה בפרטיות, באורח החיים, ובאיכות חייה.
התובעת טענה בתביעתה לנזק בסך של 318,507 ₪, מתוכו סך של 282,007 ₪ בגין ליקויי בניה (כולל פקוח ומע"מ), והיתר סעדים נוספים, כמפורט לעיל.
...
בנוסף, יקבע שכ"ט עורך דינה של התובעת באופן יחסי לסכום הפיצוי הכספי שנקבע לה.
סיכום
סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן:
התובעת תשלם לנתבעת פיצוי בסך של 101,489 ₪.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת מחצית מהוצאותיה בגין אגרות התביעה ושכ"ט המהנדס פרץ, ומלוא חלקה בשכ"ט המומחה לזר (חוו"ד, קבלן ביצוע, ביקור חוזר, תשובות לשאלות הבהרה ועדות) ובדיקת מכון התקנים (כולל חפירות), לפי קבלות.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 17,000 ₪.