לפניי תביעה, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 9,390 ₪.
לטענת הנתבעת, ביום 15.05.16 פנה התובע למוקד הטלפוני של הנתבע ורכש למנוי הסלולארי שלו חבילת הוזלה לשימוש בשרותי הנתבעת בחו"ל לשימוש במכשיר הטלפון להוצאת וקבלת שיחות, הודעות סמס וגלישה סלולארית המכונה "פספורט חו"ל", בעלות כוללת בסך של 165 ₪, כולל מע"מ. החבילה עודכנה במערכות הנתבעת.
כמו כן, התובע לא הצליח לסתור את טענת הנתבעת בכתב הגנתה כמפורט בסעיף 6 לעיל , כי קיימות מיגוון נסיבות אחרות שאינן תלויות בנתבעת, בעטיין לא הצליח התובע להוציא ולקבל שיחות בהיותו בחו"ל.
המדובר בתביעה בסכום מופרז של 9,390 ₪, כשמחירה של החבילה ששילם התובע בסך של 165 ₪ בלבד, כך שלמעשה מדובר ברוב רובה של התביעה מדובר בפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, פיצוי שניתן במשורה, מה גם שלא שוכנעתי כי עגמת הנפש שחוה התובע, לטענתו, נגרמה בשל מחדליה של הנתבעת.
...
מכל מקום, אינני רואה כל חשיבות לכך שכן אני מקבל את טענת הנתבעת שלא נסתרה כי לצורך הפעלת השירות לא היה על התובע לעשות דבר.
כמו כן, התובע לא הצליח לסתור את טענת הנתבעת בכתב הגנתה כמפורט בסעיף 6 לעיל , כי קיימות מגוון נסיבות אחרות שאינן תלויות בנתבעת, בעטיין לא הצליח התובע להוציא ולקבל שיחות בהיותו בחו"ל.
המדובר בתביעה בסכום מופרז של 9,390 ₪, כשמחירה של החבילה ששילם התובע בסך של 165 ₪ בלבד, כך שלמעשה מדובר ברוב רובה של התביעה מדובר בפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, פיצוי שניתן במשורה, מה גם שלא שוכנעתי כי עגמת הנפש שחווה התובע, לטענתו, נגרמה בשל מחדליה של הנתבעת.
כמו כן, מקובלת עליי טענת הנתבעת, לפיה התובע לא פעל כפי שמצופה ממנו להקטנת נזקיו, בכך שלא ביקש ממשתתפים אחרים בטיול לאפשר לו להתקשר לבני משפחתו בארץ, ממכשיר הטלפון שלהם.
לסיכום, אני מורה על דחיית התביעה, לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.
