תביעה בגין חוב כספי עבור שירותי הוצאה לפועל

בבחינה בדיעבד, השירותים המשפטיים כללו בפועל: פתיחת תיק הוצל"פ ברשות האכיפה והגבייה ב"בקשה לבצוע שטרות והמחאות" (לבצוע 12 שיקים; להלן: "תיק ההוצל"פ" ו-"רשות האכיפה"), פתיחת מספר בקשות במסגרת תיק ההוצל"פ לעיקולים (בנקים, חברות אשראי, רכבים ונכס אחד), הגשת תביעת חוב לנאמן בפש"ר (לה צורפה התביעה להוצל"פ בתוספת 19 שיקים נוספים), והוצאת שני מכתבי דיווח ללקוח.

ובכן, אם זו אכן היתה דעתו והבנתו של עורך הדין בעת החתימה על ההסכם הראשון, דוקא בשל חובתו של עורך הדין לוודא שהלקוח "יודע ומבין" את תוכנו של ההסכם, אין ספק שהיה עליו להצביע ללקוח באופן מפורש, שלטעמי ראוי שהיה מקבל ביטוי בהסכם בכתב, על כך שבמקרה של גבייה בשיעור נמוך, יוצא הלקוח וידיו על ראשו, ולא מקבל אגורה, בעוד עורך הדין - מזוכה בכ-180% מהשכר שנחזה לפי הוראת סעיף 1 להסכם שיקבל - לו היה גובה את הסכום כולו.

אפנה לכך, שהסיכול של מאמצי הגבייה איננו תוצאה של שינוי דעתו של הלקוח, ומאידך, שעל מנת להמשיך במאמציו לשמור על סיכוי לקבלת כספים בגין אובדן חובותיו הצפוי של החייב (פשיטת הרגל), היה על הלקוח לפעול משפטית בפניה לנאמן בפש"ר. בין טענות עורך הדין מצויה גם הטענה, כי הפנית תביעת החוב שהובילה לקבלת של דיווידנד לטובת הלקוח, מקימה לו זכות לשכר טירחה – גם לפי ההסכם הראשון, באשר הוסכם בסעיף 1 לאותו הסכם, כי יקבל שכר טירחה "עבור גביית שיקים בהוצאה לפועל ו/או באופן אחר"; והפניה לנאמן בפש"ר היא, לשיטתו, גבייה "באופן אחר". אני מוצא כי יש לדחות טענה זו. מדובר בטענה הנטענת בדיעבד, כשעולה מהראיות והעדויות - על פניו -שעורך הדין לא סבר שיש בה ממש "בזמן אמת". בנסיבות, אין לעורך הדין זכות, מיחד - להסכים בהסכם חדש מול הלקוח שבו הוא מציע לשנות את התנאים מול הלקוח – ההסכם השני, ומאידך - לחזור לאחור ובראייה בדיעבד ולטעון כי ההסכם הראשון עדיין מחייב את הלקוח.

...

שאלתי את עורך הדין בדיון האם להבנתו ההסכם הראשון בטל בחתימת ההסכם השני, והוא השיב - שלא, אך הסכים שאין לגבות פעמיים [עמ' 4 לפרו']: "אני מסביר שלא הייתי גובה פעמיים, אלא השאלה הזו היא תיאורטית וגם כשאינה רלוונטית, אני חלילה לא נותן ל ביהמ"ש ציונים או הערכות, אין זה מתפקידי. יחד עם זאת, בהסכם השני כמו בראשון, מצויין כי מה שנגבה בשכט' יהיה שלי ואני יכול לקזז את זה". טרם אפנה להסכם השני, אעצור לדיון ביניים ואבהיר כי, בנסיבות, אינני מקבל את עמדת עורך הדין בסיכומים מטעמו כי הוא זכאי להיפרע מהלקוח על פי הוראת סעיפים 7 ו-8 להסכם הראשון.

לאור ממצאי וניתוחם בדיון לעיל, אני קובע כי הלקוח בענייננו זכאי לבטל את סעיף 2 בהסכם שכר הטרחה השני - עקב פגם ברצון, וזאת משהתקשר בהסכם שכר הטרחה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה מצד עורך הדין.

סוף דבר התביעה הנדונה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע ישלם לתובע סך של 10,622 ₪.

עבור השרות שבהסכם, הוסכם כי תשולם מקדמה בסך של 10,000 ₪ (להלן: "כספי המקדמה") וכי באם הנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו- יושבו לתובעת כספי המקדמה ששולמו.

לטענת התובעת, הנתבע לא עמד שוב בהתחייבויותיו בהתאם לפסה"ד ולכן, התובעת פנתה אליו ודרשה את החזר כספי המקדמה, בהתאם לפסה"ד, אך הנתבע סרב לעשות כן. בעקבות הדברים, פנתה התובעת ללישכת ההוצאה לפועל בחיפה לאכיפת החיוב, אך האחרונה דרשה הוכחה לפיה הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו, בהתאם לפסה"ד. על כן, ובלית ברירה, פנתה התובעת להגשת הליך של המרצת פתיחה בבית משפט השלום בחיפה, במסגרת הליך ה"פ 27419-03-19 (להלן:" המרצת פתיחה"), בה עתרה לקבלת סעד הצהרתי מבית המשפט, לפיו יוצהר כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו עפ"י פסה"ד. בית המשפט שדן בהמרצת הפתיחה, סבר כי העניין אינו מתאים להמרצת פתיחה, אלא לתביעה כספית רגילה והורה על מחיקת התביעה ומשכך, הוגשה התביעה דנן.

נטען כי הנתבע חזר ודיבר עם התובעת לצורך העברת הכסף לבנק והיא מצידה מסרה שתחזור אליו בעוד כמה ימים, אך היא לא חזרה אליו ולא חתמה על ההסכם עם בנק הפועלים.

בשל היותו טומן בחובו תכונות של הסכם, בנסיבות מסוימות מוקנית לצדדים אפשרות לבטלו ע"י פנייה לבית המשפט שנתן את פסק הדין, אך בהתאם לכך בדומה לכל פסק דין אחר שניתן ע"י בית המשפט שלא בהסכמה, הוא ניתן גם הוא להגשה לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל.

...

אולם בתביעה דנן, אני סבורה שלא אלו הם פני הדברים.

בסיכומו של דבר ניתן להיווכח כי שלושת התנאים בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין – לא התקיימו ומשכך פסה"ד הופר באופן מוחלט.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

ביום 25.4.13 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים במסגרת תיק ההיתנגדות, לפיה תביעת אבן חן התקבלה והגנת עוזר נדחתה, ועוזר חויב לשלם לאבן חן את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל בסך 173,690 ₪, אך עוזר יהיה פטור מתשלום החוב במידה וישלם בתיק ההוצאה לפועל 25,000 ₪ ב-25 תשלומים חודשיים שוים ועוקבים.

מכאן פנה אבן חן לעו"ד אשורי לייצוגו המשפטי, אלא שכאמור עו"ד אשורי כרך שלא לצורך את התביעה נגד עוזר ואת התביעה נגד מקוו והולנדר יחדיו, קיבל כספים עבור השרות המשפטי, אך הטעיה ורימה את אבן חן, כך שבסופו של ההליך, ובנגוד לעמדת אבן חן, פעל מאחורי גבו והגיע להסכם הפשרה עם עוזר ובא כוחו.

בגין התביעה שכנגד ישלם אבן חן לעו"ד אשורי הוצאות אגרה בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י עו"ד אשורי ועד למועד התשלום המלא על ידי אבן חן וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

...

בהתחשב בהתרשמותי ממהימנות עדויות הצדדים ועדותו של עו"ד אשורי שמה שנכתב על כריכת התיק המשפטי שניהל בבית הדין לעבודה בזמן אמת הוא קבלת תשלום 4,000 ₪ מאבן חן – הינה אמת, אני מקבלת את גרסתו של עו"ד אשורי בעניין זה. מקובלת עליי גרסתו של עו"ד אשורי כי את התביעה לבית הדין לעבודה הגיש מיד לאחר שהוציא חשבונית על הסך של 4,000 ₪ שקיבל מאבן חן (עמ' 64 לפרוטוקול).

אשר על כן אני מקבלת את התביעה הנגדית ומחייבת את אבן חן לשלם לעו"ד אשורי סך של 16,542 ₪ (17% בתוספת מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר התביעה העיקרית, נדחית.

הרקע המשיבה, הגישה כנגד המבקש תביעה כספית בגין אי תשלום חוב עבור שירותיה כתאגיד המים המספק שירותים לנכס אשר היה בשימושו של הנתבע בכפר ורדים, בין השנים 2019-2021.

בנסיבות בהן הפך החוב לפסוק מותר הוא בגביה באמצעות פקודת המסים (גביה) לצורך הליכי גבייה מינהליים ואפקטיביים לטובת הקופה הציבורית מקום שטובה זו היא שעמדה לנגד עיני המחוקק בהותרת השמוש בפקודה זו. ההלכה הפסוקה קבעה כי חוב מס פסוק בגינו הוטל עיקול על נכסי החייב לפי פקודת המסים (גביה), דומה דמיון רב לעיקולים המוטלים אגב בקשה לבצוע של פסק דין חלוט בהוצאה לפועל על נכסי נתבע אשר הפך לחייב (ראו בעיניין זה דברי כב' השופט אורי גולדקורן בת"א (חי') 61773-03-14 פז שמנים וכימיקלים בע"מ נ' מי כרמל בע"מ (13.5.2015) [פורסם במאגרים משפטיים] סעיפים 12-14 לפסק הדין וההפניות שם).

...

וכדברי כב' השופט גולדקורן בעניין בת"א (חי') 61773-03-14 המוזכר לעיל: "האינטרס הציבורי, העומד בבסיס תכליתה של פקודת המסים, מחייב כי פגיעה במנגנון הגבייה האפקטיבית שנקבע בפקודת המסים תיעשה במשורה ורק במסלולים הקבועים בדין המינהלי ואשר נועדו לתקיפה של החלטות אודות הטלת חיובים." לסיכום – שעה שהתובעת היא המשיבה, והמבקש כלל לא הגיש השגה על הודעות החיוב שנשלחו לו על ידה, אין כל מקום להורות על ביטול העיקול שהוטל על נכסי המבקש בהתאם לפקודת המסים (גביה).

מסקנה זו נכונה ביתר שאת עת לא המציא מבקש השכם שכירות, ואף לא את הודעתו למשיבה על העברת החזקה בנכס לבעליו כנטען על ידו.

סוף דבר הבקשה נדחית.

הנתבעת 1 טוענת שהתובעת חייבת לה סכומי כסף עבור שירותי מוסך שספקה לה בגינם קבלה התובעת את שירותי המוסך וחשבונית מס שאף הזדכתה בגינה.

תמצית טענות ההגנה של התובעת כנגד התביעה שכנגד: התובעת חוזרת על מרבית טענותיה בכתב התביעה ולכן, תהיה היתייחסות רק לטענות הקשורות ישירות לתביעה שכנגד.

התובעת מודה בחוב לנתבעת 1 בסך של 5,656 ₪ בגין שירותי מוסך ומוצרים שסופקו לה והיא טוענת לקזוז סכום זה מסכום התביעה.

מאחר ומשאבת הבטון נתפסה במסגרת הליכי מימוש מישכון שנקטה הנתבעת בהוצאה לפועל ובמסגרת זו מונה ב"כ הנתבעות ככונס נכסים, הגישה התובעת ביום 6.11.18 בקשה לצוו עשה להוצאת הרכב ממחסני ההוצל"פ והעברתו לחצר התובעת עד להכרעה בתביעה העיקרית.

...

אני מורה על השבת סכום השיק בסך של 255,000 ₪ בדרך של ביטול העסקה הוצאת חשבונית זיכוי ודיווח לרשות המס על ביטול העסקה.

אני דוחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין נזקים נוספים.

אני דוחה את התביעה שכנגד שהגישו הנתבעות.