כך ציין מזרחי בישיבה המקדמית מיום 19.2.08, עמ' 3 לפרוט' ש' 12-13:
"אני מכיר את הנתבע. נפגשתי איתו לפני כ-4 שנים אבל אני זוכר את הפנים שלו. אני זוכר את ההזמנות שצורפו לתצהירי פחות או יותר. מספר חוזה 702 הוא הזמין פירסום בדפי זהב, הוא חתם בפני על המסמך. אני זוכר שהוא חתם בוודאות. כל הסכם שיש הוא חתום עליו, בטח שלא אני חתום עליו. אני לא מסביר את השינוי בחתימות, זו חתימה של הנתבע. אני אומר שהוא חתם. הסיבה שאין חותמת בע"מ היא כי..
הנתבע טוען כי אם לכל היותר מדובר בתביעה בגין חוב דמיוני של חברה שבבעלותו, ששמה "ג.ש.ר ברק שיווק בע"מ" (להלן: "החברה"), אשר הנתבע מנהל אותה ובעל מניות בה ואשר מפעילה את "מכבסת ריצ'יס".
הנתבע טוען כי בין התובעת לחברה, התקיימו בעבר קשרי מסחר מעת לעת, כאשר כל ההזמנות הקודמות להזמנות נשוא התביעה הוחתמו על ידי חותמת החברה וכן כל חשבוניות המס בגין הזמנות אלה הוצאו ע"ש החברה ואף שולמו על ידה.
...
וכן ראה ת.א. (י-ם) 1741/98 סביח עלי נ' בר זאב (פורסם במאגרים משפטיים):
"המסקנה כי בעת עריכת ההסכם הבין התובע כי יקבל את כספו מן הנתבע, בין באמצעות החברה ובין שלא באמצעותה, לא צריך שתוסק מלשון ההסכם לבדו. כמאמר כבוד הנשיא מ' שמגר בע"א 271/85 אביטן נ' פירן (מו(1) 257): "אולם, אין מניעה לכך שתוסק נטילת האחריות האישית מחוץ לאמור במסמך וכי מנהל, ובמקרה שלנו בעל השליטה בחברה, יתחייב אישית בנוסף ובנפרד להתחייבות החברה" (שם, בעמ' 263).
במקרה דנן, אין זכר במסמכי ההזמנה לחברה או לכך שמדובר בהזמנות הקשורות אליה ויתרה מכך, שאר נסיבות העניין, אשר מחוץ למסמך, כפי שפורטו לעיל, מחזקות את המסקנה כי יש לראות בנתבע כמי שהתחייב אישית כלפי התובעת בכל הקשור להזמנות נשוא התביעה.
סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל ובצרוף הוצאות המשפט ובנוסף, שכר טירחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ.
ניתן היום, ג' בתמוז, תשס"ט (25/06/2009), בלשכתי.