תביעה בגין זכות מגורים בדירת עמידר

דיון והכרעה תביעת פינוי בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח-1998 (להלן – חוק הדיור הצבורי) נקבעה ההגדרה למונח "דייר ממשיך", כדלהלן: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובילבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי; "

בסעיף 3 לאחר התיקון, התווסף תנאי נוסף לצורך הזכאות להמשיך להתגורר בדירה ציבורית במעמד של דייר ממשיך, ובו נקבע כי הדייר הממשיך אינו זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה הספציפית בה התגורר עם הזכאי עובר לפטירתו, אלא אם מוקנית לדייר הממשיך בעצמו זכות לדירה הציבורית לפי הכללים, ובמצב כזה יראו בו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

בפסק דינו של עמיתי כב' השופט טל חבקין בת"א (ת"א) 29237-08-17‏ עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סיסו (נבו 15.11.2020), סקר כב' השופט חבקין בצורה נרחבת ומקיפה את הגישות השונות בעד ונגד התקיפה העקיפה של החלטה מינהלית, תוך בחינת השיקולים והפנייה לשורה ארוכה של פסקי דין הדנים בסוגיה ומצא כי בהליך שלפני הכף נוטה שלא להתיר תקיפה עקיפה של ועדת האיכלוס העליונה, וזאת משום שהנתבעת באותו הליך לא הגישה עתירה מינהלית חרף הפנייתה לפעול בדרך זו שהיא דרך המלך לתקוף את החלטות הועדה.

...

התובעת צירפה במסגרת ראיותיה חוות דעת שמאי מקרקעין מטעם מר אילן ברעם (להלן – המומחה) אשר חווה דעתו בדבר אומדן דמי השכירות לדירה שבנדון בשוק החופשי וקבע כי דמי השכירות הראויים לדירה במצבה הנוכחי עומד בסכום שווה ערך ל- 4,200 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית ולא סתרה את המסקנה אליה הגיע המומחה מטעם התובעת, אלא רק טענה כי שילמה את שכר הדירה בהתאם לשוברי התשלום שנשלחו אליה, תוך שהציגה העתק שוברי התשלום לשכר הדירה ששילמה בגין החודשים שלהלן (נספח ג' להגנה): נובמבר-דצמבר 2016, בסך 691.89 ₪ (לכל חודש).

יחד עם זאת אני סבורה כי יש להתחשב בתשלומים על חשבון תשלום דמי השימוש הראויים.

סוף דבר התביעה לפינוי הדירה - מתקבלת.

רקע עובדתי התובע רכש מחברת עמידר זכויות בדירת מגורים ברח' מרכז בעלי המלאכה 6, בטבריה, הידועה והרשומה כגוש 15077 חלקה 41/1 (לשעבר גו"ח 15007/60), [להלן: "הנכס"].

הנתבע דוחה את טענת הנאמנות שנטענה אך לצורך התביעה דנן.

...

תשובתו של הנתבע מקובלת עלי, ונראית הגיונית בהתחשב במכלול נסיבות העניין.

מקובלת עלי טענתו של ב"כ הנתבע בסיכומיו, כי טענות התובע בעניינו של סעד הביטול הלכאורי של הסכם העברת הזכויות משנת 2004 בין אביו ז"ל של הנתבע ובין הנתבע נטענו בשפה רפה, מה גם שהתובע זנח בסיכומיו את טענותיו בעניין זה. כמו כן, מקובלת עלי טענתו, כי זולת טענות בעל-פה ובעלמא לא הציג התובע שום ראיה או עדות חיצונית כדי לסתור את הוראותיו הברורות של ההסכם משנת 2002 שלפיו הוסכם, כי מלוא זכויותיו בנכס יועברו לאביו של הנתבע.

אשר על כן, ולאור כל המקובץ לעיל, אני מורה על דחית התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סכום כולל בסך 7,000 ₪ וזאת תוך 45 ימים מיום קבלת פסק-הדין, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

2) האם הנתבע זכאי להמשיך להתגורר בדירה כדייר ממשיך בהתאם לחוק הדיור הצבורי גם בלא לחתום על הסכם המסדיר את זכויותיו, או מבלי לשלם שכר דירה שהתובעת מבקשת? 3) ככל שיימצא כי הנתבע אינו זכאי להוסיף ולהתגורר בדירה, וכי יש מקום לסלק את ידו ממנה, יהא מקום לקבוע מהם דמי השמוש הראויים שעל הנתבע לשלם עד למועד הגשת התביעה? דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, ראיותיהם ושמיעת עדויותיהם, ולאחר בחינת המקרה לאור הוראות הדין וההלכה הפסוקה, נחה דעתי כי דין התביעה להיתקבל.

עם זאת, אין מחלוקת שאותה תביעה עניינה בהליך פינוי בו נקטה עמידר נגד אימו המנוחה של הנתבע, בקשר לאחת מבין שתי דירות שבהן היא החזיקה בעבר, כאשר אותו הסכם פשרה מאשר את הסכמת אימו המנוחה של הנתבע לפנות את דירה 28/4, ולהמשיך להחזיק ולהתגורר בדירה 28/3 (היא הדירה נשוא המחלוקת בהליך דנן), תוך הסדרת תשלום דמי שכירות.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת בגין דמי שימוש ראויים החל מיום 1/8/2015 ועד להגשת התביעה בסכום של 80,358 ₪ שמשקף את יתרת חובו של הנתבע בהתאם לטבלת התשלומים הנ"ל. סוף דבר אני מקבלת את התביעה על כל רכיביה.

...

במחלוקת זו בין הצדדים, החלטתי לקבל את טענות התובעת.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת בגין דמי שימוש ראויים החל מיום 1/8/2015 ועד להגשת התביעה בסכום של 80,358 ₪ שמשקף את יתרת חובו של הנתבע בהתאם לטבלת התשלומים הנ"ל. סוף דבר אני מקבלת את התביעה על כל רכיביה.

אני קובעת כי על הנתבע לסלק את ידו ולפנות את הדירה ולהחזירה לחזקת התובעת.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 50976-08-20 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סיסו לפני כבוד השופט עדי הדר התובעת: עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ הנתבעת: רחל סיסו פסק דין

טענות התובעת התובעת טענה בכתב התביעה כי היא בעלת הזכויות בדירה הנמצאת בחולון, רח' גאולים 41/4 (להלן: "הדירה") וכי הנתבעת לא הוכרה כדייר ממשיך לדיירים החוזיים סיסו שלום ושרה ז"ל. התובעת טענה כי ביום 17.1.1980, חתמו הדיירים החוזים על חוזה שכירות עימה, לפיו השכירה להם את הדירה.

עוד טענה, שבסמוך לאחר פטירת האב, התובעת פתחה בהליך נגדה ונגד אחיה לפינוי הדירה ורק לאחר ניהול הליך משפטי הוכרע כי הם זכאים להמשיך להתגורר בדירה ובית המשפט חייב את התובעת לחתום עימה ועם אחיה על חוזה שכירות של דייר ממשיך.

התובעת לא ביקשה לתקן כתב התביעה ולכן, סכום התביעה מוגבל לסכום החיוב על פי נספח ב'.

...

טענות הנתבעת הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובעת שכחה לציין פרטים מהותיים שיש בהם ללמד כי עסקינן בתביעה המקדימה את זמנה ודינה להידחות עד למתן הכרעה בהליך העיקרי ת.א. 29237-08-17.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: הסך של 50,000 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

תובע 1 היה בעל זכויות דיירות מוגנת בדירה שברחוב ----- בעיר ח', הרשומה כגוש ---- חלקה -- תת חלקה -- (להלן "הדירה"), בהתאם לחוזה שכירות מיום 23.4.1972 שנחתם בינו ובין "עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ", יחד עם הוראות חוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972.

הנתבע הדגיש כי לא ביקש הוא או אביו ע' שהתובע יפנה את הדירה וכבר בתביעה בבית המשפט המחוזי הסכים כי יינתן פסק דין לפיו לתובע זכות מגורים בדירה, ללא תמורה וללא תנאי, לכל חייו.

לאחר שבחנתי העדויות והראיות שהוגשו ונטל ההוכחה המוטל על כל אחד מהצדדים, אני דוחה את התביעה מאחר והתובעים לא עמדו בנטל להוכיח טענותיהם וקיימות ראיות התומכות יותר בגירסת הנתבע .לא זו אף זו אלא שהתובע למעשה מושתק מלטעון כנגד אי הבנתו וידיעתו את עסקת המתנה ולמעשה, די היה בכך להביא לדחיית התביעה.

...

לאחר שבחנתי העדויות והראיות שהוגשו ונטל ההוכחה המוטל על כל אחד מהצדדים, אני דוחה את התביעה מאחר והתובעים לא עמדו בנטל להוכיח טענותיהם וקיימות ראיות התומכות יותר בגרסת הנתבע .לא זו אף זו אלא שהתובע למעשה מושתק מלטעון כנגד אי הבנתו וידיעתו את עסקת המתנה ולמעשה, די היה בכך להביא לדחיית התביעה.

לאור האמור אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט סך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד סך 12,000 ₪.