תביעה בגין השכרת רכב בחו"ל

בקשת האישור וטענות הצדדים בתמצית עניינה של בקשת האישור בטענות המבקשים כי המשיבות ‏משכירות ‏לתושבי ‏ישראל כלי ‏רכב‏ במחיר‏ גבוה‏ ‏מהמחיר ‏אותו‏ הן‏ גובות ‏מתיירים מחו"ל עבור אותו שירות, ובכך מפלות המשיבות לרעה את תושבי מדינת ישראל על-פני תיירים מחו"ל. בבקשת האישור פירטו המבקשים את הנסיבות שהובילו להגשת בקשת האישור נגד המשיבה 3.

המשיבה 3 הוסיפה ופירטה בתשובתה כי חוק איסור הפליה, מכוחו מתיימרים המבקשים להגיש את בקשת האישור, איננו חל על המקרה הנידון בבקשת האישור, ולא יכולה להיות למבקשים עילת תביעה בגין חוק זה. בתגובתם לתשובת המשיבה 3 טענו המבקשים, בין היתר, כי הסיבות בגינן נוצר פער במחירי ההשכרה בין ישראלים לתיירים אינן רלוואנטיות.

...

הסכמת הצדדים המבקשים הגיעו לכלל מסקנה כי אין מקום להמשיך את הליכי בקשת האישור והתובענה נגד המשיבה 3, ולא תצמח לציבור תועלת כלשהי מהמשך ניהול ההליך נגדה.

אישור בקשת ההסתלקות מצאתי כי בנסיבות העניין כמפורט לעיל, יש לקבל את בקשת ההסתלקות, לפיכך הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות נמחקת, ותביעתם האישית של המבקשים כנגד המשיבות נדחית.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מבקשת האישור נגד המשיבה 3 מתקבלת ותביעתם האישית של המבקשים 2-4 נגד המשיבה 3, נדחית.

התובע צרף שובר לקבלת הרכב, חשבונית עסקה לפיה שולם לנתבעת, בגין השכרת הרכב - 245.34 יורו, כרטיס עליה למטוס לפיו ישב התובע בכיסא C1 ומכתב מייל שנשלח מחברת סיקסט בתאריך 16.1.2019 ולפיו נחסם משימוש בחברה בתאריך 11.9.2013 בגלל תביעתו נגד סיקסט.

הלקוח חותם על חוזה לשכירת רכב בסניף החברה בחו"ל ואז מתחילים יחסים חוזיים חדשים עם המשכיר בחו"ל. עוד טוענת הנתבעת כי חיוב התובע בסכום גבוה יותר כלל כנראה רכיב של החזרת הרכב בסניף אחר מאשר זה בו נילקח, וכיסוי בטוחי של העידר הישתתפות עצמית.

...

לגופו של עניין אני קובעת כי בדין הוגשה התביעה ויש לקבל את טענות התובע כי נגרמו לו נזקים עקב העובדה שלא הועמד לרשותו רכב למרות שובר ההזמנה שהחזיק.

באשר לנזקים שניתן לאשרם – אני מאשרת את ההפרש בין שווי ההשכרה ובין מה שהחזירה הנתבעת לתובע למעט סך של 16.80 יורו, המעניק לתובע גמישות בהחזרת הרכב, דבר שלא היה קיים בשובר ההשכרה המקורי.

לא ניתן לאשר לתובע את תיקון השמשה הקדמית או התשלום למשטרה שנגרמו כנראה עקב רשלנות הנהג או פגעי מזג האויר, דבר שלנתבעת אין שליטה עליו, אולם אני מאשרת כי לתובע נגרמה עגמת נפש בשל העיכוב שחל בלקיחת הרכב והצורך שחברו ינהג במקומו, ואני מעריכה עוגמת נפש זו בסך של 1,200 ₪.

המשיבה טענה שהיא חברה אנגלית, התביעה מתייחסת לרכב שהושכר מחוץ לישראל, מחברת השכרה זרה, אף אתר האנטרנט נשלט על ידי חברה אנגלית, והשרתים הם מחוץ לישראל.

כן טען, שאין רלבאנטיות לכך שההתקשרות הייתה לצורך שכירת רכב בשווייץ.

...

יישום קריטריונים אלו לענייננו מוביל למסקנה שיש לראות בפרסום באתר כ"מעשה או מחדל" שהתקיימו בישראל: ראשית, המשיבה היא המפרסמת, והטענות מופנות ביחס לעצם הפרסום, תוכנו וההתקשרות מול המשיבה עצמה.

  לסיכום סוגיה זו, אף כאן לא היה מקום לכך שהמשיבה "תהפוך את היוצרות" (ר' עניין אשבורן) ותקיים דיון בסוגיות הנכבדות הנוגעות לאישור התובענה כייצוגית – בשלב זה. פורום לא נאות שאלת תחולתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות כוללת שלושה מבחנים עיקריים: מבחן "מירב הזיקות", מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומבחן השיקולים הציבוריים, והעיקרי שבהם: מהו הפורום שיש לו עניין אמתי לדון בתובענה (עניין נירימליק, סע' 10 לפסק הדין).

סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה – נדחית.

המשיבה 7 טענה, כי היא פועלת כמתווכת בין מי שמעוניין לשכור רכבים בחו"ל ומקשרת בינו לבין חברות השכרת רכבים.

בהתייחסה למקרה המפורט בכתב התביעה, טענה המשיבה 7, כי חוזה השכרת הרכב נחתם בין המשיב 1 לבין חברת יורופקאר הגרמנית ותפקידה היתמצה בכך שהזמינה את העסקה עבורו.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בכתבי הטענות אני סבור שיש להורות על ביטול פסק הדין הן מחובת הצדק והן בשל שיקול הדעת המסור לבית המשפט.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 21.10.20.

משלא הוגש אישור מסירה בעניין מסירת כתב התביעה למשיבה 8 חרף העובדה כי התיק נפתח לפני כשנתיים וחרף החלטתי מיום 15.5.22, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד המשיבה 8 (הנתבעת 3).

לכתב התביעה צורפו: מיסמך המציג את נתוני התובעים והצהרותיהם וחלק מתנאי הפוליסה בקיצור רב; תמונות מהתאונה ומסמכים קשורים – אף אחד מהם לא בשפה העברית (ואף לא באנגלית); והעתקים ממסמכים רפואיים שעה התובע בפתח הדיון הודיע כי אינו תובע בגין ניזקי גוף הקשורים בתאונה - כאמור.

מעדות התובע בדיון עולה תיסכול בהתנהלותו מול הנתבעת לאחר שמשפחתו היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה בחו"ל על השלכות הדבר (עמ' 1 שורות 17-24, ההדגשות שלי ד.ב): "כתבתי להם התחילו להגיד לי לא אנו רוצים מסמכים יודעים שהיתה התאונה קשה, לא יצאתי מהם, רציתי להימנע מלהגיע לכאן, אני כאן בעל כורחי. באים ואומרים ליש לך הוצאות רפואיות ואובדן כבודה. בפוליסה לא כתוב הוצאות רפואיות בגין הצגת קבלות... כתוב כסוי הוצאות עד סכום מסויים מבלי לפרש, אני במצב שהייתי בו לא חשבנו על התביעה הזאת, ששילמנו לאמבולנס במזומן, ושילמנו בביה"ח אני לא הסתכלתי על התביעה כאן, ולא סידרתי תיק תביעה להפך מה שבקשו היינו בהלם אטומי. שילמנו לאמבולנס 160 יורו, ושילמנו בביהח 250 יורו אני שלמתי לחב' השכרה קיבלנו בכרטיס אשראי 171 יורו. חב' השכרה של המכונית. זה כנראה הישתתפות עצמית, לא היינו מרוכזים. והיה פלאפון שעבד בסך 4,300.

...

אשר לטענת התובעים כי הנזק לטלפון הסלולארי חוסה תחת המונח "כבודה" הפנתה הנתבעת לפרק 14 לפוליסה שכותרתו 'הרחבה לכבודה (מטען אישי נלווה) – אובדן או גניבה' לסעיף 14.7.1 לפוליסה שם נקבע כי הנתבעת לא תשלם בגין אובדן או גניבה של "כסף מזומן... כרטיסי אשראי... מכשיר טלפון נייד" ומכאן – גם ככל שהורחבה הפוליסה הרי שהטלפון הנייד אינו נכלל בה. עוד הפנתה הנתבעת לסעיף 14.7.5 שם מוחרגים "שבר או קלקול... כלשהו לכבודה". לטענת הנתבעת שעה שהתובעים לא המציאו כל אסמכתא להוצאות וממילא הנזקים האחרים הנתבעים על ידם אינם מכוסים בפוליסה שרכשו – דין התביעה להידחות.

לגבי השני לא שוכנעתי כי הקבלה משכנעת ככזו הקשורה לתביעה בשים לב לעובדה כי היא נטולת תאריך וחלקית (עמוד אחד משניים).

משכך, אין מנוס מלדחות תביעות מנופחות, מוגזמות ומופרכות, המעידות על ניסיון לנצל את ההליך לקבלת כספים שאין בסיס ממשי בתביעתם.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה במלואה.