מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה בגין הפרת חוק התחרות העסקית

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 6.9.20 דחיתי את בקשת תנובה לעכב את ההליכים בתיק זה, בשל בקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד החלטה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית בגין טענה להפרת סעיף 29א(ב)(1) לחוק התחרות הכלכלית בת"צ (מרכז) 6179-08-16 גפניאל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ (פורסם במאגרים; 16.1.19) (להלן – עניין גפניאל) בקשה אשר עודנה תלויה ועומדת בימים אלה (רע"א 1248/19, להלן – בקשת רשות העירעור בעיניין גפניאל).
עילת תביעה לפי סעיף 29א(ב)(1) לחוק התחרות הכלכלית בבסיס בקשת האישור עומדת הוראת סעיף 29א(א) לחוק התחרות הכלכלית הקובעת כי: "בעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור". שלושה הם התנאים שמשמיע הסעיף הנ"ל: האחד – קיומו של בעל מונופולין; השני – בעל המונופולין ינצל לרעה את מעמדו; והשלישי – הניצול האמור עלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור (ככל שעסקינן בעילת תביעה בגין תימחור טורפני ע"י בעל מונופולין הרי שהחשש הוא כי פראקטיקה זו עשויה להפחית את התחרות בעסקים; בעוד שככל שעוסקים אנו בעילת תביעה בגין תימחור מופרז החשש הוא מפני פגיעה בציבור).
...
מטעמים אשר יפורטו בהרחבה להלן, סבורני כי הבקשות שלפניי אינן צולחות משימה זו, זאת על אף הליכי גילוי נרחבים שננקטו, אשר בעיקרם נענו, והביאו בפני המבקש מידע נרחב אודות ריווחיותם של המוצרים שבמחלוקת.
בהחלטה מיום 21.6.17 סברתי כי יש לקבל את טענת המבקש כי משמצא בית המשפט במסגרת ת"צ (תל אביב-יפו) 18298-11-14 ות"צ (תל אביב-יפו) 61369-11-14 המועצה הישראלית לצרכנות נ' תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן – עניין המועצה הישראלית לצרכנות) כי יש להעמיד לעיון המבקש שם נתונים כלליים מסוימים מדו"ח שיף, שאינם בעלי זיקה למוצרים לגביהם נטען שם כי תנובה גבתה בגינם מחיר מופרז, הרי שלא יהיה זה ראוי והוגן למונעם מהמבקש כאן, שטענותיו דומות לאלה שנטענו בהליך הנ"ל. לא למותר לציין, כי בקשת רשות לערער מטעם תנובה על החלטת בית המשפט בעניין המועצה הישראלית לצרכנות נדחתה על ידי בית המשפט העליון (רע"א 10170/16 תנובה נ' המועצה הישראלית לצרכנות (פורסם במאגרים; 7.4.17).
סוף דבר משלא הוכחה אפשרת סבירה כי השאלות אשר מעוררות בקשות האישור הנידונות יוכרעו לטובת הקבוצה, דין הבקשות להידחות.
יחד עם זאת, רואה אני לציין כי בנסיבות ההליך שלפניי סבורה אני כי יש מקום לשקול שמא דין בקשות האישור להידחות גם מן הטעם שתובענה ייצוגית איננה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקות מסוג זה. מדובר במסלול לבירור פרטני של מחיריהם של מוצרים שעשויים להיות לא מעטים, בענפי משק שונים ומגוונים בהליך משפטי אזרחי, על כל המשתמע מכך, והמחירים הללו גם מצריכים מטבע הדברים עדכון מעת לעת.
בקשות האישור נדחות אפוא וכך גם התביעות האישיות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ואולם, מסעיף 30(א) לפקודה – הקובע כי "ראה הרשם שהיה שימוש מקביל בתום לב, או שהיו נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות לדעתו רשומם של סימני מסחר זהים או דומים, לגבי אותם טובין או אותו הגדר טובין, על שמם של בעלים אחדים, רשאי הוא להרשות רישום כאמור בתנאים ובהגבלות שיראה לנכון או בלעדיהם" – ניתן לגזור גם טענת הגנה מפני תביעה בגין הפרת סימן מסחר, לפיה השמוש בסימן זהה או דומה לסימן רשום נעשה בתום לב (ראו: פרידמן בעמ' 866; ת.א. (ת"א) 1876/91 Pizza Domino's Inc.
על מנת שתתקבל טענת הגנת תום הלב בתביעת הפרת סימן מסחר, "יש צורך באלמנט נוסף לחזוק, אשר בדרך כלל יימצא באופיו המאבחן המולד החלש של הסימן הרשום, אשר הוביל את הנתבע להאמין בכנות ובתום לב שהסימן שבו הוא משתמש איננו מוגן כסימן מסחר. טענה לפיה הנתבע לא התכוון להפר את הסימן הרשום לא תקים טענת הגנה רק בשל העובדה שהנתבע פעל בתום לב סובייקטיבי ולא היה מודע לקיומו של הסימן הרשום. על הנתבע להוכיח בראיות אובייקטיביות שלא עלה בדעתו שהמילה החלשה שנרשמה כסימנו המסחרי של המתחרה העיסקי הופקעה מרשות הכלל. בכל מקרה, עצם העובדה שהנתבע לא ידע ולא היה מודע לקיומו של הסימן הרשום, רחוקה מלהוביל לגיבושה של טענת ההגנה בדבר שימוש בתום לב... הנטל להוכיח שהשימוש בסימן הרשום נעשה בתום לב מוטל על כתפיו של הנתבע... טענת תום הלב תיתקבל רק במקרים חריגים בהם יוכיח המפר, כי מבחינה אובייקטיבית לא ניתן היה להבין את המונופולין הנובע מהסימן הרשום בשל אופיו המולד החלש... המציאות מוכיחה, כי הפרה המתבצעת בשל חוסר מודעות אובייקטיבית לסימן המסחר, בשל אופיו המולד החלש, הינה חריגה ונדירה..." (פרידמן, עמ' 872-869).
...
האם הנתבעת הפרה את סימן המסחר של התובעת? האם התנהלותה של הנתבעת עולה כדי גניבת עין ו/או גזל? האם לתובעת עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט? ככל שהתשובה לאיזו משאלות אלה חיובית, מה הם הסעדים ההולמים בנסיבות העניין? ובתשובה; סימן המסחר של התובעת לא היה כשר לרישום מלכתחילה ולכן, יש להורות על מחיקתו מפנקס סימני המסחר; כפועל יוצא, הנתבעת לא הפרה את סימן המסחר של התובעת; לא הוכחו בענייננו היסודות המגבשים את עוולת גניבת העין; לא הוכחו בענייננו היסודות המגבשים עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט; לא הוכחו בענייננו יסודותיה של עוולת הגזל; אין מקום לפיכך לפסוק סעד כלשהו לטובת התובעת בנסיבות העניין, ותביעתה נדחית.
סוף דבר אני דוחה את התביעה, ומורה על מחיקת סימן התובעת מפנקס סימני המסחר.
מכוח סעיף 40 לפקודה, בא כוח הנתבעת ידאג לשלוח העתק פסק הדין לרשם סימני המסחר בתוך 14 יום, ולהגיש לבית המשפט בתוך 14 יום הודעה על ביצוע הוראה זו. אני מורה על עיכוב המחיקה של הסימן עד ליום 22/12/22, למקרה שבו התובעת תחליט על הגשת ערעור על פסק הדין.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

יב.4 התובע רשאי להגיש תביעה כספית נגד הנתבעים 1 ו-2 ולמען הזהירות ניתן לתובע היתר לפיצול סעדים מאחר שתביעתו של התובע היתה מלכתחילה תביעה לסעד הצהרתי, אזי משעה שקבעתי כי הנתבע 2 הפר את חובת האמונים שלו כלפי חברת הארווסט וכלפי התובע, ומשניתן סעד הצהרתי בהתאם לכך, אין בדחיית התביעה לגבי הסעד ההצהרתי בעיניין זכאותו של התובע לקבלת מניות בחברת אמפיריקל כדי למנוע מהתובע להגיש תביעה כספית נגד הנתבע 2 ונגד הנתבעת 1 (חברת אמפיריקל).
אין במתן היתר לפיצול סעדים כדי לשנות ממסקנה זו. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שניתן לתובע סעד הצהרתי לפיו בהקמתה והפעלתה של חברת אמפיריקל הנתבע 2 הפר את חובותיו כלפי התובע וכלפי חברת הארווסט כנושא משרה ובעל שליטה בחברת הארווסט שלא להתחרות בעסקי חברת הארווסט ולא לנצל היזדמנות עסקית שלה; וכן הפר את חובתו כבעל מניות בחברת הארווסט שלא לקפח את התובע.
...
אני סבור שאף אם היה נדרש במקרה דנן פיצול סעדים (וכאמור אני בדעה, בהתאם לגישה השלטת בפסיקה, שלא נדרש היתר כזה), שיקולי צדק מצדיקים מתן פיצול סעדים ביוזמת בית המשפט בכדי שהתובע לא ייוותר ללא סעד, שעה שהנתבע 2 הפר באמצעות הנתבעת 1 (חברת אמפיריקל) את חובת האמונים החלה עליו (ר' למשל: ע"א 4787/06 מנאע נ' עזבון המנוח חוסין סלים מנאע, פס' ס"ג (נבו, 26.5.2008); ע"א 4836/06 עזבון המנוח סאלח יוסף חמוד נ' חרב, פס' לט (נבו, 13.7.2008)).
אין במתן היתר לפיצול סעדים כדי לשנות ממסקנה זו. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שניתן לתובע סעד הצהרתי לפיו בהקמתה והפעלתה של חברת אמפיריקל הנתבע 2 הפר את חובותיו כלפי התובע וכלפי חברת הארווסט כנושא משרה ובעל שליטה בחברת הארווסט שלא להתחרות בעסקי חברת הארווסט ולא לנצל הזדמנות עסקית שלה; וכן הפר את חובתו כבעל מניות בחברת הארווסט שלא לקפח את התובע.
לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות החדשות; משעה שקיבלתי את מרבית טענותיו של התובע נגד הנתבעים; ואף שקבעתי כי אין מקום לפסוק לתובע את הסעד ההצהרתי המבוקש נגד הנתבע 2 אלא סעד הצהרתי מצומצם יותר, וכי לא עומדת לתובע עילת תביעה נגד הנתבעים 3 ו-4, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך כולל של 75,000 ש"ח, וכי אין לפסוק הוצאות לטובת או לחובת הנתבעים 3 ו-4.

בהליך דנ"א (דנ"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

סעיף 29א(א) לחוק התחרות סעיף 29א(א) לחוק התחרות מורה בזו הלשון כי: "בעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור". כאמור לעיל, משסברתי במסגרת פסק הדין נושא הדיון הנוסף כי הבסיס הנורמאטיבי לעילת התביעה של אוניפארם טמון בהפרת חובת תום הלב על ידי סאנופי, לא מצאתי לנכון להביע עמדה בשאלת פרשנותו הראויה של סעיף 29א(א) לחוק התחרות; ולקבוע אם הוראתו מתפרשת רק על פגיעה בתחרות שנגרמה כתוצאה משימוש שעשה בעל המונופולין במעמדו המונופוליסטי בשוק כפי שסבר המשנה לנשיאה מלצר, או שמא גם על ניצול לרעה של המעמד ללא שימוש בכוח המונופוליסטי.
זאת, בין שמדובר ב"נזק" של אוניפארם (במסגרת תביעה נזיקית בשל הפרת סעיף 29א לחוק התחרות), ובין שמדובר ב"השבה" של "התעשרות" שהפיקה סאנופי שלא כדין על חשבונה של אוניפארם (במסגרת תביעת השבה מכוח דיני עשיית עושר בשל הפרת סעיף 29א לחוק התחרות).
...
כמו כן מקובלת עליי העמדה כי היסוד הנפשי שדרוש להקמת עילת תביעה בעשיית עושר, ככל שהדבר נוגע להטעיית רשם הפטנטים, הוא כוונה להטעות; וכי שאלת המטריאליות של המידע שבמוקד הטעיית הרשם עשויה לשמש אינדיקציה לקיומם של כוונה להטעות וקשר סיבתי, אך בנסיבות העניין שלפנינו "אין מקום להעמיס את מלוא כובד המשקל על השאלה אם אלמלא ההטעיה הרשם בהכרח היה דוחה את בקשת הפטנט" (פסקה 29 לחוות דעתה של השופטת (בדימ') ע' ברון).
השופטת (בדימ') ברון, מצדה, סבורה כי אין לשלול באופן עקרוני את האפשרות להגיש תביעת עשיית עושר עקב הפרת סעיף 29א(א), ואף לשיטתה הפרת הסעיף אינה מותנית בשימוש באמצעים שייחודיים למעמד המונופוליסטי (למסקנה אחרונה זו הצטרפו גם הנשיאה (בדימ') א' חיות והשופט י' עמית).
מדובר בשאלה מורכבת שהפסיקה נדרשה לה מספר פעמים בעשורים האחרונים (ראו והשוו: ע"א 6126/92 אטלנטיק, חברה לדייג ולספנות בע"מ נ' דג פרוסט תעשיות דייג (1984) בע"מ, פ"ד נ(4) 471, 480-479 (1997); רע"א 3739/99 מכוני דיאגנוסטיקה והדמיה בע"מ נ' קר שירותי רפואה בע"מ (21.9.1999); בש"א (מחוזי י-ם) 2263/05 רבוע כחול - ישראל בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (6.7.2005); ת"א (שלום חי') 13803-08-14‏ תורג נכסים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה משגב (16.10.2017); כן ראו **** פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 589-588 (מהדורה שלישית, 2015); עופר גרוסקופף אופקים חדשים במשפט - הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט 301 (התשס"ב)) – אך בדומה לחברתי הנשיאה (בדימ') חיות, אף אני סבור כי המקרה דנן אינו מחייבנו ללבן סוגיה זו במלואה, ויש להניח כי היא תוסיף ותתברר בפסיקה עתידית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

כן נטען במסגרת כתב התביעה כי המבקש הקים את המבקשת כחברה מתחרה למשיבה וכי מטרת הפריצה והשחתת השרתים נועדה לאפשר לו להשיק את העסק המתחרה ולהשתלט על נתח השוק שלה.
לטענת המבקשים, אין מדובר בעילות נזיקיות אלא בעילות חוזיות ומאחר והמבחן לקביעת הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה הנו מבחן העילה, יש לקבוע שהסמכות נתונה לו. בהתייחס לטענת המשיבה לפיה בית המשפט מוסמך לידון בתביעה בשל הפרת חוקים כגון חוק המחשבים, תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק המחשבים") או חוק העוולות המסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") טוענים המבקשים כי מדובר בהטעיה.
...
על כן אני קובעת כי בכל הקשור בגזל סודות מסחריים, נעדר בית משפט זה סמכות עניינית (גם דרך עוולת הגזל על פי פקודת הנזיקין).
מעיון בכתב התביעה עולה כי המשיבה לא הפנתה לסעיף 35 לפקודת הנזיקין וגם לא ביססה טענת רשלנות מכוחה ולכן נראה שככל שמיוחסת למבקש טענת רשלנות, היא נטענת מכוח החובות המוטלות על המבקש כצד לחוזה העבודה ועל כן הסמכות אינה נתונה לבית משפט זה. ראו בעניין זה סעיף 17 לכתב התביעה: "....הנתבע בהתנהלותו המעוולת כמפורט בכתב תביעה זה, פעל תוך הפרת חובת האמון , רשלנות והפרת חובת תום הלב והכל בניגוד לחובות המוטלות על צד לחוזה כמפורט בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973..." סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי עילות התביעה אשר נתונות לסמכות העניינית של בית משפט זה הינן עילות לפי חוק זכות יוצרים, חוק המחשבים ועוולת הגזל ככל שהיא אינה מתייחסת לגזל של סודות מסחריים.
במצב זה, לא מצאתי לנכון להעביר חלק מן התביעה לבירור בפני בית הדין לעבודה, ועל כן אני מורה למשיבה להגיש כתב התביעה מתוקן אשר יכלול אך ורק את עילות התביעה אשר בסמכותו העניינית של בית משפט זה. המשיבה תעשה כן בתוך 15 יום ולאחר מכן המבקשים יגישו כתב הגנה בתוך 60 יום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו