תביעה בגין הפרת חוזה שירותים משפטיים

הנתבע, מר אילן שניר, היה לקוח של התובעת והתקשר עימה בחוזים למתן שירותים משפטיים לאחר תאונת דרכים.

ככל הנראה, וכך אף הצהיר הנתבע (ראה סעיף 9 לתצהיר הנתבע) כאשר הוא נועץ משפטית לעניין ההסכמים, התברר לו כנטען כי ההסכם מקפח: ע"פ ייעוץ משפטי שנימסר לי, ההסכם למתן תמורה עבור מתן שירות – נפסח א' לכתב התביעה, הנו בגדר חוזה אחיד ופסול, הכולל תניות מקפחות באופן קצוני.

יתרה מכך, אף אם עמדה לנתבע זכות לבטל את החוזה, מעבר להתייחסות לטענת התובעת ולפיה בעקבות הפרת הסכם שכר הטירחה על ידי הנתבע, נאלצה להודיע לו כי אין היא ממשיכה בטיפול בעיניינו (סעיף 14.2.10לכתב התביעה וסעיף 55 לכתב ההגנה), אין בכתב ההגנה ובתצהירו של הנתבע כל טענה כי הודיע לתובעת על ביטול החוזה או אסמכתא בעיניין זה. למעשה, טוען הנתבע לכך שהתובעת לא נתנה לו להבין את הקף הסכומים שיידרש לשלם מכוח הסכם שכ"ט. כאשר נישאל הנתבע לעניין עילת העושק השיב כי : אם הייתי יודע שאני אדרש לשלם מיליון ורבע ₪ מהקצבה, לא הייתי חותם על כזה.

...

לפיכך, איני מקבלת את טענת הנתבע לפיה יש לראות את התובעת כמי שויתרה על זכותה לקבלת מסמכים ביחס לקצבה המיוחדת בשל אי העלאת טענה זו בסיכומיה.

בסופו של דבר לא הגשנו תביעה בגלל מה שהסברי קודם.

סוף דבר עסקינן בעתירה לצו למתן חשבונות.

וכך נקבע בע"א 37/86, לוי נ' שרמן, פד"י מד(4) 446, בעמ' 462 (להלן "עניין שרמן"): "הבסיס העקרי לחבותו של עורך דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שרותים של עריכת דין, בתמורה לשכר טירחה המשולם לו. יש והסכם זה מועלה על הכתב ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל פה. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה היא כי לעורך הדין המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה היתנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי יושר כלפי הלקוח עשויים לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין, יכול שיהיה במעשה עוולה כגון רשלנות מקצועית של עורך דין המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית, על פי עוולת הרשלנות, או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין. עוולה זו חלה במקרה של רשלנות מקצועית, אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך". עוד נקבע ב'עניין שרמן' הנ"ל, כי המינימום המתחייב מעורך הדין בעסקת מקרקעין, הוא לבצע בדיקות בסיסיות ובהן מצבו המשפטי של הנכס וזהות בעלי הזכויות בו. כך נקבע בעל"ע 7/73, פלוני נ' הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין, פד"י כח(1)679.

...

התובע ישלם לנתבעת 1 את יתרת שיעור הפיצוי מוסכם על פי החוזה בסך כולל של – 202,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום ביטול החוזה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד של הנתבעים 2 ו -3 – נדחית.

התביעה שכנגד של הנתבע 5 – נגד התובע (כנתבע שכנגד), נדחית.

בפניי תביעה כספית בסך 46,000 ₪ בגין הפרת הסכם למתן שירותים משפטיים.

...

לאור האמור אני קובע כי הנתבע הפר את ההסכם כאשר לא נתן לתובעת את המענה המיטבי בעניין זה. אולם, שעה שבפעם השנייה שהעלתה התובעת עניין זה הודיע הנתבע שישקול להגיש בקשה, והתובעת לא המתינה לכך והודיעה לנתבע על סיום ההתקשרות עמו כבר למחרת, הרי שלא היה בהפרה זו כדי להצדיק את סיום ההתקשרות, ואני סבור כי התובעת זכאית הייתה בגינה אך לפיצוי בסך 2,000 ₪.

מסקנה זו מוכחת מתוך החלטת בית הדין שצירפה, כאמור, התובעת עצמה, שם הבהיר ביה"ד (בעמ' 5 באמצע) כי לפי הדין יש לדבוק בגרסתה הראשונה של התובעת, כאשר מדובר בגרסת באת כוחה שהובעה בע"פ, ולא בגרסה שהובעה בכתובים.

לפיכך התביעה נדחית.

ההסכם אינו מיפרט מהן ההוצאות הישירות שכיתריה תדרש לשלם, אך מזכיר כדוגמה "עמלות לצדדים שלישיים". כיתריה טוענת שיש לפרש את ההסכם באופן שהיה על הנתבעים לספק לה שירותי בוקינג במסגרת השירותים שהתחייבו לספק לה ללא תשלום נוסף, ואי מתן השרות מגבש הפרה שלו.

על משמעות פסק הדין הרחיבו המלומדים גבריאלה שלו ויהודה אדר: "שינוי של ממש בתחום זה הביא עימו פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת Eximin. באותה פרשה [...] גזר בית המשפט העליון מעיקרון תום הלב הכרה מפורשת באשם תורם כהגנה בפני תביעה לפיצויים בשל הפרת חוזה. [...] נקבע, בדעת רוב, כי שני הצדדים [...] פעלו ברשלנות העולה כדי חוסר תום לב, ולפיכך שניהם אחראים לכישלון העסקה. בנסיבות העניין נקבע, כי ראוי לחלק בין החברות את האחריות לנזק שניגרם לחברה הבלגית, כך שכל אחת משתי החברות תישא במחצית מאבדן הרווח" (שלו ואדר, בעמ' 376).

פורת מונה שורת מצבים פרדיגמטיים שבהם עשויה לקום הצדקה לזקוף לחובת הנפגע אשם תורם חוזה ובהם כשהנפגע "אינו משתף פעולה עם המפר, אינו מבהיר לו את המצב המשפטי, אינו מזהיר אותו מפני סכנה של נזק גדול, אינו מגלה לו מידע חיוני לבצוע החוזה, מעורר בלבו חששות שלא יקבל את התמורה הנגדית או אינו נוקט באמצעי זהירות להגנת האנטרס המוגן בחוזה אף בהעדר חששות קונקריטיים להפרה" (שם, בעמ' 129).

...

תוכן עניינים פתח דבר 2 כתבי הטענות 6 כתב התביעה בתביעה העיקרית (ת"א 28251-08-20) 6 כתב ההגנה בתביעה העיקרית וכתב התביעה שכנגד 7 כתב התשובה בתביעה העיקרית וכתב הגנה לתביעה שכנגד 9 כתב התביעה בתביעת לשון הרע (ת"א 21567-02-20) 9 כתב ההגנה בתביעת לשון הרע 11 דיון והכרעה 11 הראיות 11 מתווה ההכרעה: הפלוגתות שבמחלוקת 12 המסכת העובדתית 13 ערב חתימת ההסכם 13 המשא ומתן, ההסכם ועיקריו 13 שיתוף הפעולה לאחר חתימת ההסכם 14 תכניות הריאליטי וההצלחה שבעקבותיהן 14 ניהול הבוקינג עבור כיתריה וגביית תשלום עבורו 15 אופן ניהול ההתחשבנות בין הצדדים 15 הקליפ 17 השיחה בין כיתריה לאדי וחילופי הדברים בעקבותיה 18 כיתריה מבקשת פירוט של ההתחשבנות 19 ההצעה לככב במחזמר "מאמה מיה" בתיאטרון הלאומי "הבימה" 19 פרוץ הסכסוך והסלמתו: התניית ההשתתפות במחזמר בתנאים 20 כיתריה מבטלת את ההסכם בהתנהגות 23 חלופת המכתבים בין עורכי הדין 23 תביעת לשון הרע מצד בן ארוש ותביעת כיתריה לתשלום הרווחים 25 המסגרת הנורמטיבית 25 פרשנות חוזה: כללי 25 פרשנות חוזה ליחסים ארוכי טווח ("חוזה יחס") 27 כלל הפרשנות נגד המנסח 28 החובה לקיים הסכם בתום לב 29 הערה על חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ז-2017 30 האם הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא קיימו את התחייבויותיהם כלפי כיתריה במישור המקצועי? 31 האם הנתבעים הפרו את ההסכם כשגבו תשלום עבור שירותי "בוקינג"? 36 האם הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא שילמו לכיתריה את חלקה ברווחים? 40 פרשנות החוזה בעניין חלוקת הרווחים: מהן "הוצאות ישירות" שינוכו לפני חלוקה? 40 האם כיתריה לא קיבלה תשלומים במועד? מהו המועד לתשלום לפי ההסכם? 44 האם הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא מסרו לכיתריה נתונים ומסמכים שביקשה? 51 האם הסירוב של כיתריה להשתתף במחזמר גיבש הפרה יסודית של ההסכם מצדה? 55 ביטול ההסכם בהתנהגות מצד כיתריה ונפקותו 61 חלוקת אחריות: אשם תורם חוזי 61 הסעדים החוזיים 65 סעד הצהרתי 66 פיצויי הסתמכות 67 מתן חשבונות 70 פיצויי קיום 70 לסיכום התביעה העיקרית והתביעה שכנגד 71 תביעת לשון הרע 71 המסגרת הנורמטיבית 71 דיון והכרעה 72 סוף דבר 75 פתח דבר לפניי שתי תובענות שהדיון בהן אוחד: האחת (ת"א 28251-02-20) היא תביעה לפיצוי בסך של 182,296 ש"ח שעילתה תשלום בעד רווחים המגיעים לתובעת מתוך הכנסות שהועברו לנתבעים, מנהליה, לפי הסכם למתן שירותי ייצוג וניהול ("התביעה העיקרית").

גם במקרה זה אין בידי לקבוע כי מדובר בלשון הרע ברף הגבוה במכלול הנסיבות ובהן מסגרת הפרסום, העובדה שדובר בפרסום חד פעמי (במרשתת אומנם), אך אין ראיה שרבים נחשפו אליו, ימואל לא הדהד אותו או חזר עליו, ואין ראיה שהוא גרם לנזק כלשהו.

אף שמדובר במקרה גבולי, הרי שלנוכח אופי ההתבטאות הפוגעני יותר בהשוואה לזה של כיתריה, אין מקום לעבור עליו לסדר היום ויש לקבל את התביעה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התוצאה היא כדלקמן: התביעה של כיתריה נגד הנתבעים נדחית.

עסקינן בבקשה לסילוק על הסף של תביעה כספית לפצוי בגין רשלנות בהענקת שירותים משפטיים.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין שכר טירחה שנטען כי התובעת נותרה חייבת לו וזאת במסגרת ייצוגו המשפטי במספר הליכים שונים ובין היתר ההסכם מושא התביעה דנן.

בעניינינו, התובעת טוענת כי הנתבע מעל בתפקידו תוך שנימנע מלהגיש תביעה נגד המוכרים בשל הפרת ההסכם אולם, משהתובעת בחרה שלא לברר את התביעה בעצמה או למצער להגישה מחדש לאחר מחיקתה , הרי היא בעצמה ויתרה על זכותה לתבוע את הפצוי המוסכם שלכאורה היא זכאית לו. יתרה מזאת, הגשת התביעה נגד המוכרת בשיהוי כה ניכר ועל סף תקופת ההתיישנות, גרם לנזק ראייתי הן לנציגי המוכרת, למיופה כוחה שלא היה בחיים באותה תקופה ולמנהלי עזבונה, שעדותם יכולה הייתה להיות דרושה בהליך זה; והן לנתבע עצמו בהגנתו כאן.

...

התובעת לעומת זאת, טוענת כי דין הבקשה להידחות.

איני מקבל טענת התובעת בעניין זה. התנהלות התובעת בתביעה הנ"ל היתה התנהלות רשלנית שכן היא הגישה את התביעה כנגד מנהלי עיזבון המוכרת וכנגד מיופה כוחה בשיהוי ניכר, לאחר שכבר חולק העיזבון; היא אף צירפה לתביעה נתבעים שאינם מהווים אישיות משפטית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.