תביעה בגין הפרת חוזה לאספקת מוצרי תשתית

כן דורש התובע פיצוי בלתי ממוני בסך 12,000 ₪ בגין עוגמת נפש בהתאם לסעיפים 10 ו- 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970.

סעיף 19ו(א) לחוק מיפרט איסורי הפלייה וקובע בסעיף קטן (א) שמי שעיסוקו במתן שירותי צבורי, בהפעלת מקום צבורי או בהספקת מוצר לא יפלה אדם מחמת מוגבלותו באמצעות סרוב בכל אחד מאלה: א) לאפשר לו גישה למקום צבורי או לחלק ממנו; (ב) לתת לו שירות צבורי; (ג) לספק לו מוצר; (ד) לאפשר לו שימוש בשירות צבורי או הנאה משירות צבורי; כן קובע סעיף 19ו(ב) לחוק איסור לקבוע "תנאי שלא ממין הענין המונעים או המגבילים, במישרין או בעקיפין, שימוש בשירות צבורי או במקום צבורי, או הנאה משירות צבורי, ממקום צבורי או בהספקת מוצר". סעיף 19סה(א) לחוק קובע כי אם הוכיח תובע בהליך אזרחי לפי סעיף 19ו אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בנגוד להוראות אותו סעיף, כל עוד לא הוכיח הנתבע אחרת: 1) הנתבע סרב לספק מוצר או שירות צבורי, מנע כניסה למקום צבורי או סרב לתת שירות במקום צבורי לאדם עם מוגבלות, לאחר שבירר פרטים הנוגעים למוגבלותו; (2) הנתבע סרב לספק מוצר או שירות צבורי, מנע כניסה למקום צבורי או סרב לתת שירות במקום צבורי, לאדם עם מוגבלות, ולא סרב או מנע כניסה כאמור, באותן נסיבות, למי שאינו אדם עם מוגבלות; (3) הנתבע היתנה הספקת מוצר או שירות צבורי, כניסה למקום צבורי או מתן שירות במקום צבורי, לאדם עם מוגבלות, בקיום תנאי אשר אינו נידרש ממי שאינו אדם עם מוגבלות.

לעניין מעמדו של פסק דין פלילי כראייה במשפט אזרחי ראה י. קדמי על הראיות, חלק שלישי, תש"ע – 2009, עמ' 1553, 1558, שם נקבע, בין היתר, "לא רק הממצאים המרשיעים מהוים ראיה, אלא הפסק המרשיע כולו". משכך הונחה התשתית לחזקה הקבועה בסעיף 19סה(א) לחוק והנטל עבר אל כתפי הנתבע להוכיח, שסירובו להסיע את התובע נבע ממניעים עינייניים.

...

עוד פסק בית המשפט "מצער בעיני כי המתלונן אשר נפצע במהלך שירותו הצבאי נאלץ להיחשף להתנהלות משפילה על לא עוול בכפו, וזאת משום שלנאשם רכב חדש המיוחד להסעות "איכותיות"או לחילופין, משום שהנאשם חווה תסכול או בעיה רפואית אשר לדבריו מנעה ממנו לסייע בידי המתלונן. כאמור, לא קיבלתי את גרסת הנאשם ולא מצאתי כל הצדקה להשארת המתלונן ללא מענה". בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-197, נקבע בסעיף 42א(א) כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

משנשאל הנתבע מדוע לא פרס שמיכה שתאפשר לשים את כסא הגלגלים על המושב האחורי, טען לפתע כי כן הציע לתובע לפרוס שמיכה או מעיל על המושבים האחוריים על מנת שכיסא הגלגלים לא ישרוט את הריפוד, אלא שהתובע סירב להצעה זו. כך שבסופו של דבר לטענתו, הנתבע רצה להסיע את התובע אך התובע סירב (עמ' 24 שורות 13-26).

ראה גם ת"א (שלום אש') 53348-03-17 שמעון שגיא רפאל אסייג נ' אגד תעבורה בע"מ (18.12.2018) שם נקבע "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998 קובע בסעיף 19 נא (ב) פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 50,000 ₪. פיצוי ללא הוכחת נזק, משמעותו, כי מהתובע נחסך הצורך להוכיח את נזקיו. לפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי גם בגין הנזק הממשי שנגרם וגם את הפיצוי ללא הוכחת נזק." סוף דבר התובע ישלם לנתבע סך של 15,000 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

על התובע הייצוגי להניח בפני בית המשפט תשתית משפטית וראייתית התומכת לכאורה בתביעתו.

נוכח הסעיף בתקנון הקובע כי מוצר חליפי רשאית המשיבה לספק "בהתאם לבקשה של הלקוח כפי שמולאה בטופס ההזמנה", ומאחר שלא הוכח כי ההחלפות בעיניינו של המבקש נעשו על פי בקשה כזו, ומאחר שהוכח שאין נהלים מתאימים כלל בנושא המוצרים החליפיים ושאין כל תעוד על בקשות או הסכמות לכאלה, קמה לכאורה למבקש עילה של הפרת חוזה כפי שפורט לעיל.

עילות התובענה הן: הפרת סעיפים 2, 14ג, 17ב בחוק הגנת הצרכן, הפרת חוזה לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת תום לב בקיום חוזה לפי סעיף 39 בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973.

...

אני סבורה כי המבקש עמד בנטל זה, למצער בכל הנוגע לחיוב במחירים שונים בחשבונית לעומת המחירים הנקובים בהזמנה.

התקיימות התנאי שבסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות אני סבורה כי בנסיבות העניין כפי שהן מתוארות לעיל, ניהול תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

התקיימות התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-(4) בחוק תובענות ייצוגיות לא הוכח כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר אני מאשרת את בקשת האישור כנגד המשיבה.

על-פי הגרסה העובדתית שבכתב התביעה, בחודש נובמבר 2015 הגיעו הצדדים להסכם בעל-פה, בנוגע לשיווק המוצר Triple X - הנתבע ימלא דבש זלוע בצנצנות ובאריזות שיסופקו לו על-ידי התובע (תמורת 20 ₪ לכל צינצנת), והתובע ישווק את המוצר למי שיחפוץ.

באת-כוח התובע ריכזה בסעיף 42 לסיכומיה בכתב את שוויים הכספי של הנזקים אשר, לטענתה, נגרמו לתובע עקב הפרת ההסכם על-ידי הנתבע: אריזות שהושמדו - 7,500 ₪; הפסד רווח קרטר - 80,000 ₪; הפסד רווח שומרת - 360,000 ₪; הפסד רווח בגין מכירת מוצר שנגנב - 200,000 ₪.

הוכחת נזק (חלק שני) - תשתית עובדתית שלא נכללה בכתב התביעה כאמור לעיל, הטענה לקיומם של נזקים נשענה על תשתית עובדתית בדבר רווח של 40 ₪ לפריט, צפי מכירות שנתי של קרטר בהקף של 800 מוצרים במשך שנתיים וחצי, צפי מכירות חודשי של שומרת בהקף של 300 מוצרים במשך שנתיים וחצי וייצור 5,000 יחידות של energy honey על-ידי הנתבע.

כל שנכתב בכתב התביעה בנוגע לניזקי התובע עקב הפרת ההסכם על-ידי הנתבע הצטמצם לאמור בסעיף 50: "נזקיו של התובע הנם כבדים עקב היתנהגותו של הנתבע כמפורט לעיל. תחשיבי הנזק כוללים הפסדי רווחים מיידיים ועתידיים ולצורך הגשת התביעה מיידית עומדת התביעה ע"ס של 500,000 ₪. התובע שומר לעצמו את הזכות להגדיל את סכום התביעה לאחר קבלת תחשיבי נזק מדויקים שמבוצעים בימים אלה ע"י משרד רואי חשבון". על אף האמור בסיפא של סעיף 50, התובע מעולם לא הגיש תחשיב או חוות דעת של רואה חשבון או מומחה אחר.

...

המסקנה הינה שלא הוכח גובה הנזק הכספי הנטען.

אשר על כן, התביעה נדחית.

הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 29,250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בין השאר, הוא הוכיח את קיומה של עילת תביעה אישית: בגין רשלנות לפי סעיף 35 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בכך שהמשיבה לא שמרה על הגיינת המוצר אותו יצרה; בגין הפרת חוזה מאחר ולא סיפקה לו מוצר תקין כפי שרצה במעמד הרכישה; בגין היתנהגות שלא בדרך מקובלת ובתום לב כמתחייב בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מאחר ולא טירחה המשיבה להסיר את מוצריה מהמדפים וליידע את הציבור בדבר הסכנה בשימוש במוצר זה; וגם בגין עשיית עושר ולא במשפט, מאחר והמשיבה קיבלה תמורה שלא על-פי זכות שבדין עבור מוצר שלא היה ניתן להשתמש בו. עוד לטענת המבקש, גובה הנזק הוא 205.9 ₪ כאשר זה כולל את עלות המוצר וגם 200 ₪ פיצוי בגין נזק לא ממוני.

נימוקיי יובאו לאחר שאעמוד בתמצית על התשתית המשפטית.

...

אני סבור כי גם בהינתן קיומן של 5 תלונות נוספות לתלונת המבקש, הרי לא ניתן לקבוע כי מדובר בקבוצה של ניזוקים.

בנוסף, אין בפער זמנים זה או בתוכן השיחה כדי לבסס בהכרח את המסקנה לפיה למשיבה הייתה ידיעה קונקרטית במועד הרכישה כי במארז הספציפי אשר רכש המבקש יימצאו תולעים.

סיכום על יסוד האמור, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, נדחית.

התשתית העובדתית הנדרשת להכרעה במחלוקות, בעיקרה, איננה במחלוקת.

לצד התביעה לחיוב בפצוי מוסכם על האיחור באספקת המוצרים, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בפצוי על נזקים נוספים שנגרמו לה נוכח ההפרה הנטענת של ההסכם.

...

נוכח מסקנה זו, אין צורך לבחינה של יתר טענות הצדדים הנובעות מטענת האיחור באספקה, וכך ייעשה בתמצית בלבד ורק להשלמת התמונה: לטענת הנתבעת, אפילו הפרה את ההסכם יש להתערב בסכום הפיצוי המוסכם בהפחתתו הניכרת.

הטענה לחיוב הנתבעת בנזק בגין ימי מנוף, הייתה נדחית איפוא אפילו נמצא שהנתבעת הפרה את ההסכם, בהיעדר כל ראיה לקשר כלשהו בין התנהלות הנתבעת לפעילות אותו מנוף ובהיעדר ראיות לנזק שנגרם.

לסיכום: בין הצדדים נכרת הסכם לאספקת המוצרים.