תביעה בגין הפרת חוזה לאספקת אתרי אינטרנט ושירותי קידום

בפני תביעה ותביעה שכנגד, כאשר כל אחד מבעלי הדין מבקש לטעון נגד רעהו כי הפר את ההסכם שנכרת ביניהם למתן שירותי הקמת אתרי אינטרנט וקידום תכנים ברשת.

בשים לב לטענות הנתבע באשר למחדלי התובע וכי לא סיפק לו את השרות והמוצרים להם התחייב, טוען הנתבע כי הוא זכאי להשבת הכספים ששילם לתובע עד למועד ביטול ההסכם, הסך של 20,060 ₪, וכן פיצוי בגין הפרת ההסכם בסך של 69,300 ₪ - דהיינו, סכום השקול לסכום שלטענתו של התובע מגיע לו בגין הפרת ההסכם מצד הנתבע.

ההיתקשרות בין הצדדים הופסקה לאחר הודעת הנתבע על רצונו לביטול ההסכם - טענת התובע לפיה הנתבע הפר הפרה יסודית את ההסכם נסמכת על שני מחדלים אותם מייחס התובע לנתבע: האחד, הטענה לפיה הנתבע לא העביר את החומרים הדרושים להקמת האתר ואספקת השירותים מושא ההסכם, השני, שמרגע שהודיע הנתבע על סיום ההיתקשרות לפני תום התקופה הקבועה בהסכם, לא שילם עבור השירותים שסופקו לו עד לאותו מועד.

...

ההשבה שנפסקה לנתבע בסך של 9,360 ₪ כאמור לעיל, אינה אלא תוצר לוואי של המסקנה כי התובע לא היה זכאי למלוא הסכום ששולם לו, ואין בכך כדי ללמד על אופן ביצוע העבודה או טיב השירותים שסיפק לנתבע.

אי לכך, הרי שדין הטענה לפיצוי בגין אובדן הכנסה – להידחות.

משנדחו טענות הנתבע - כולן, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, עוגמת נפש או הוצאות למומחה - הגם שטען הנתבע כי נעשה לו נזק בעקבות פרסום פרטים שגויים, אשר גרר אחריו תלונות זועמות מצד לקוחות מתוסכלים, הרי שאלו לא נתמכו בראיה שיש בה ללמד על פגיעה במוניטין; ממילא, משנדחו טענותיו לעניין מחדלי התובע, אין הנתבע זכאי לפיצוי בגין הפגיעה במוניטין, עוגמת נפש או החזר הוצאות; יתרה מכך, באשר לרכיב הוצאות המומחה – משהוצאה חוות דעתו מהתיק, איני סבור כי גם לו הייתה מתקבלת תביעתו היה מקום להשית על התובע את ההוצאות בעניינו של מומחה זה, וממילא לא צורפה כל אסמכתא לתשלום ששולם לו. סוף דבר – משנקבע כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף על התמורה ששולמה לו, הרי שהתביעה העיקרית נדחית; משנקבע כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח אף לא אחד מרכיבי תביעתו, הרי שגם תביעתו נדחית; אף על פי כן, ומשנמצא כי התובע גבה מהנתבע תשלום ביתר, עליו להשיב לנתבע את הסך של 9,360 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק; בנסיבות העניין, ומאחר והלכה למעשה נדחו שתי התביעות, יישא כל צד בהוצאותיו.

הפלוגתות שבמחלוקת: האם התובעת שילמה סכומים נמוכים מהסכומים שהיא הייתה מחויבת לשלם בהתאם להסכם ו/או האם הנתבעת גבתה סכומים מעבר לאמור בהסכם; האם סופק לתובעת שירות של קידום אורגאני; האם שילמה התובעת סכומים נמוכים יותר מהסכומים שהייתה צריכה לשלם לנתבעת ו/או האם גבתה הנתבעת סכומים מעבר למוסכם, עבור הפירסום הראשון ברשת החברתית פייסבוק; האם מסרה התובעת הודעת ביטול של ההסכם ומתי; האם שילמה התובעת את ההודעה המוקדמת בגין ביטול ההסכם כקבוע בהסכם; האם שילמה הנתבעת במקומה של התובעת פיצוי לצלם בגין חשד להפרת זכויות יוצרים באתר האנטרנט של התובעת מצד הנתבעת.

נטען כי היתחמקות הנתבעת מהצגת המסמכים בשעת אמת וצירופם לראשונה לתצהיר הנתבעת, מוכיח כי אלה הוכנו לצורך תביעה זו. כן נטען כי כל שינוי שבוצע בתנאי הפירסום באתרי האנטרנט בוצע ע"י הנתבעת בלבד ולעניין זה הנתבעת אישרה כי מי שבנה את כל הקשר בין התובעת לאתרים אלה זו היא.

...

בהתאם לסיכום הפגישה נרשם כי הבקשה של התובעת לצמצום ו/או הפחתה בהיקף השירותים תבחן על ידי הנתבעת – צורף כנספח 3.

נטען כי התביעה מופרכת שדינה להידחות תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחה וכי לעניין ההוצאות יש לקחת בחשבון את כל שלבי ההליך שהתקיימו ואת הפגישה שב"כ הנתבעת נסע למשרד ב"כ התובעת בעפולה בהנחיית בית המשפט.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

בפניי תביעה שעניינה "שירותי אירוח באנטרנט" או "שירותי איחסון אתרים" המכונים בלעז "HOSTING"[footnoteRef:1] (להלן: הוסטינג), אשר נרכשו על ידי התובע מהנתבעת.

בתקנון הוגדרו השירותים שמספקת הנתבעת בסעיף 7 כך: "החברה מספקת שירותי אינטרנט, אשר כוללים בין היתר שירותי רישום שמות מיתחם (domain registration), איחסון/אירוח אתרים, שרתים וירטואליים VPS, פיתוח אתרים ודפי אינטרנט לרבות רכישת תבניות (TEMPLETS) לבניית אתרים, קידום אתרים ושיווק באנטרנט, שרותי בניית עמוד נחיתה ו/או שירותים של צדדים שלישיים עמם היתקשרה החברה." כמו כן הובהר בסעיף 10 לתקנון כי : "השירותים שמספקת החברה בכלל, ושרותי אינטרנט בפרט עלולים להיות נתונים להפסקות ו/או הפרעות ו/או תקלות טכניות שונות, לרבות תקלות בתכנה, בחומרה, בקוי תיקשורת, או בתשתיות הפיזיות של החברה, לרבות הפרעות/הפסקות זמניות או קבועות, וכן כפופים לעומסי התעבורה ברשת האנטרנט העולמית והמקומית". סעיפים 20 – 23 עניינם "מידע, אבטחת מידע ופרטיות", ובין היתר נקבע בהם (סעיף 20) כי החברה אינה אחראית להגנה או לגיבוי הנתונים שנשמרו על ידי הלקוח.

אליבא דנתבעת, לנוכח הוראות התקנון, לא חלה עליה כל אחריות ביחס להפסקת השרות כתוצאה מהתקלה ולנזקים שנגרמו ללקוחותיה בשל כך. התקנון מושא ההליך דנן הנו חוזה אחיד כאמור בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג 1983, אשר מגדיר חוזה אחיד כך: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי ששמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהות". היות שמדובר בחוזה לאספקת שירות של איחסון אתרים באנטרנט, ולאור העובדה שמדובר בתקנון שאישורו הנו תנאי הכרחי לרכישת השרות מהנתבעת על ידי כלל לקוחותיה, הרי שמדובר בחוזה אחיד.

קרי, הנתבעת כלל אינה חולקת על כך שחלה עליה חובת זהירות נזיקית כלפי התובע באספקת שירותי האיחסון, אלא טוענת שלא הפרה חובתה זו. היות שמדובר בתקלה שמקורה בהליכי שידרוג ושיפור שערכה הנתבעת ביוזמתה במערכותיה, ולנוכח מהותו של שירות איחסון האתרים, הרי שהשליטה המלאה בכל התהליכים, היתה מצויה אך ורק בידיה.

באשר לנזקים נוספים שנגרמו לתובע בשל התקלה, הרי שבמקרה דנן מדובר באתר שמהוה "דף מידע" על אודות התובע, שדרכו ניתן היה ללמוד על תחומי עסוקו וליצור עימו קשר.

...

כמו כן התקיים התנאי השלישי הדורש כי האירוע הנזיקי יתיישב עם המסקנה שהנתבעת התרשלה יותר מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה, שכן הדעת נותנת שהליכי שדרוג תשתיות טכנולוגיות יזומים, לא אמורים להביא לקריסת השירות למשך חודשיים ימים.

בנסיבות אלו, משקבעתי כי חל כלל הדבר מדבר בעד עצמו, ולאור העובדה כי הנתבעת לא סיפקה כל הסבר או ראיה המניחים את הדעת כי נקטה באמצעי זהירות מינימליים למניעת התקלה או כיצד טיפלה בה, איני יכולה לקבל את טענתה כי לא הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, ואני קובעת כי הנתבעת התרשלה במתן השירות לתובע.

אומנם, אין מדובר במי שעיקר עסקיו מתנהלים באמצעות אתר האינטרנט, עם זאת, לאור עדותו של התובע והדו"ח שהציג מ"גוגל ביזנס", שלא נסתרו, שוכנעתי כי נגרם לו נזק בשל התקלה.

לפניי תביעה כספית בסכום של 36,400 ₪ שהגיש התובע בשל טענותיו בדבר: הפרת תקנות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הפרת הסכם להשכרת תיבת דואר ושרות לקוי בניתוב חבילות.

לטענתו אופן הניתוב הקיים מקשה עליו משום שהנתבעת קובעת בעצמה (ללא אפשרות בחירה של הלקוח) את מקום החלוקה כבררת המחדל ובכך מאלצת אותו, אם חפץ הוא בשינוי מקום החלוקה, לפנות פרטנית באמצעות אתר המרשתת ולעדכן את מקום החלוקה.

ראה בעיניין סעיף 13 (ג) לתקנות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע״ג–2013- (להלן:"התקנות") אשר לפיו: נותן שירות אינו חייב לקדם בעל מוגבלות בתור על פני מוזמנים אחרים שזימנו תור מראש.

סוגיית ניוד תיבת דואר- התובע טוען כי הודעת הנתבעת בדבר כוונה לסגור את שירות הספקת הדואר לתיבה שאותה שוכר מזה עשר שנים ללא הספקת אלטרנאטיבה היא בגדר הפרה של חוזה מתמשך וכי נגרם לו נזק לא ממוני.

...

לסיכום, בשים לב לכך שהתובע בחר שלא לקבל את השירות על פי תור שקבע מראש אלא כלקוח מזדמן, ולכן אינו זכאי לעדיפות על פני מוזמנים מראש או על פני זכאים אחרים לפטור שהגיעו לפניו, ובהינתן כי אין חובה שבדין לדרישה להצגת תעודה כטענת התובע, נדחית טענת התובע להפרה של התקנות.

לאור האמור התביעה נדחית.

בהתאם לסעיף 152 לתקנות סדר הדין האזרחי: "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור." לאחר שבחנתי נסיבות העניין והבאתי בחשבון את משך ההמתנה הרב (כאמור בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת התובע) ומשלא סברתי כי הנתבעת הצביעה על האמצעים שנקטנה על מנת לצמצם את משך ההמתנה, סברתי כי מתקיים טעם מיוחד המצדיק המנעות מהטלת הוצאות.

המבקשים טענו כי עיון קל בהסכם שנחתם בין הצדדים וצורף כנספח ב' לכתב התביעה, מגלה כי המשיבה ציינה את כתובתה ברחוב זרחין 7 ברעננה, ולא בכדי, כי כך גם מציגה המשיבה, בעצמה, תחת הכותרת "פרטי קשר" באתר האנטרנט שלה ושם גם ניתן השרות בפועל, על מחשבי המשיבה, כפי שנעשה במקביל גם ממשרדיהם ברחוב השיקמה 2 באיזור.

בתגובה להודעה האחרונה, טענה המשיבה שאת התביעה היא הגישה על סמך ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.9.2019, ולא בגין ההסכם שנחתם ביום 9.2.22, ועיון בהסכם זה לא מעלה ולו סעיף אחד בדבר "תניית שיפוט". דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, ובשים לב להוראת התקנות ודברי ההסבר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת הדיון בתובענה להיתקבל, ואנמק; המדובר בתביעה כספית חוזית בגין הפרת הסכם היתקשרות שנחתם בין הצדדים ביום 1.9.2019 לבצוע פרויקט CRM (מערכת לניהול קשרי לקוחות המאפשרת ניהול תהליכי שיווק, מכירות ושרות) (להלן: "ההסכם מיום 1.9.2019").

הראציונאל השני נעוץ בכלל הידוע והמוכר מקדמת דנא שלפיו ככלל בעת הגשת תביעה, התובע הולך אחר הנתבע.

  טענות המבקשים לגבי מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים, מקום אספקת השרות, נתמך בתצהיר מטעם המבקש 2, במסגרתו הצהיר בין היתר כך: "הריני להצהיר כי השרות נשוא ההיתקשרות בין הצדדים, ניתן במשרדי החברה ברחוב זרחין 7 ברעננה והוא ניתן על מחשבי התובעת, כפי שנעשה במקביל גם ממשרדי הנתבעת ברחוב השיקמה 2 באיזור". המבקשים צרפו גם צלום מסך מאתר האנטרנט של המשיבה שנעשה ביום 4.4.23 בשעה 11:22, וממנו ניתן לראות שמשרדי החברה מצויים ברעננה, וכן צלום מסך המצביע על המטא דאטה של צלום המסך אשר גם הוא מראה כי צלום המסך נוצר באותו מועד (ראה: נספחים 1 ו- 2 לתשובת המבקשים).

...

כן עתרו המבקשים לחיוב המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד. בתגובה לבקשה, טענה המשיבה שדין הבקשה להידחות, מאחר שהמבקשים הגישו בקשה שגויה לסילוק על הסף במקום בקשה להעביר את מקום הדיון.

בתגובה להודעה האחרונה, טענה המשיבה שאת התביעה היא הגישה על סמך ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.9.2019, ולא בגין ההסכם שנחתם ביום 9.2.22, ועיון בהסכם זה לא מעלה ולו סעיף אחד בדבר "תניית שיפוט". דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, ובשים לב להוראת התקנות ודברי ההסבר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת הדיון בתובענה להתקבל, ואנמק; המדובר בתביעה כספית חוזית בגין הפרת הסכם התקשרות שנחתם בין הצדדים ביום 1.9.2019 לביצוע פרויקט CRM (מערכת לניהול קשרי לקוחות המאפשרת ניהול תהליכי שיווק, מכירות ושירות) (להלן: "ההסכם מיום 1.9.2019").

נוכח כל האמור, אני מקבלת את בקשת המבקשים, קובעת כי אין סמכות מקומית לבית משפט זה לדון בתובענה, ומורה על העברת התיק לבית המשפט במחוז תל אביב.