תביעה בגין הפרת הסכם זיכיון, ניהול מו"מ בחוסר תום לב ועשיית עושר

באופן מקרי בעת שניהלה התובעת משא ומתן עם זכיין מטעמה שיפעיל את הסניף במושכר והעבירה לידיו את זיכרון הדברים וכרטסת התשלומים גילתה את הטעות.

לטענתה אי השבת הסך מהוה הפרת ההסכם והתנהלות חסרת תום לב ואף עשיית עושר.

על בית המשפט לקבוע אם אדם הנמצא בנעליו של התובע היה מסוגל – כעניין אובייקטיבי – לברר את העובדות החיוניות לתביעה, לגלותן ולהגיש תובענה בגינן, ואם ראוי לידרוש ממנו – כעניין נורמאטיבי – לעשות כן. אם התשובות לשתי השאלות חיוביות, המסקנה היא שהיה על התובע עצמו לברר את העובדות ולגלותן, ואם לא עשה כן מירוץ ההתיישנות ייפתח במועד הווצרות העילה אף אם לא גילה אותן בפועל (טל חבקין היתיישנות (תשע"ד 2014) (להלן: "חבקין"), עמ' 160).

בחוות דעתה קבעה שלמרות שעד שנת 2006 היה נהוג לנהל את המשא ומתן המסחרי בדולרים, אזי בהסכמי השכירות שנחתמו נקבע שהסכום הדולרי שהוסכם בין הצדדים יומר לשקלים ומוצמד למדד מאותה עת. גם יובל אורגד מהתובעת העיד שבכל החוזים של חברת בורגר ראנץ שהנם כשישים חוזים, בכולם דמי השכירות משולמים בשקלים צמודי מדד.

...

לאור האמור לעיל סבורני שהתובעות לא הרימו נטל ההוכחה להוכחת תביעתן להפרת ההסכם שביין הצדדים.

התביעה נדחית.

התובעות ישלמו הוצאות משפט בשים לב לגובה התביעה בסך של 25,000 ₪.

מבלי לגרוע מהאמור בכתב התביעה, טענתם היא שהנתבעים הפרו הפרה יסודית את ההסכם "תוך היתנהלות הנגועה במירמה וחוסר תום לב ותוך עשיית עושר ולא במשפט" (סעיף 39 לכתב התביעה) וכי יש לחייבם לשלם לתובעים כמפורט בכתב התביעה.

ראה ת"א (מחוזי ת"א) 36882-11-15 מאי ניהול והשקעות בע"מ נ' קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ (פורסם בנבו, 20.07.2020) "36. ... מההסכמים שיצרו את ההיתקשרות בין התובעת 1 לקקאו נעדר פרט מהותי, והוא שכדי להפעיל את בית הקפה חובה להקדים ולבצע פעולות ושינויים המתחייבים מהוראות דיני התיכנון והבנייה ולא מהוראות חוק רשוי עסקים, כמתחייב מעסקים באופן שיגרתי. פרט כה מהותי שלפי כל אמות מידה, ולו הגמישות, מחייב גילוי! פרטים מהותיים אלה הם חלק בלתי נפרד הצריך גילוי כדי לעמוד ברף המינימלי הנידרש בשלב הטרום חוזי, וכדי לעמוד בסטאנדארט תום הלב." וכך נכתב בהמשך פסק הדין: "37. עסקינן בפרט מהותי וחיוני בהתקשרות, פרט כזה שבודאי יש בו להשליך על שקולי הזכיין המתקשר בהסכם ועל הציפייה הסבירה שיש לו מההתקשרות. אי גילוי של הפרטים החיוניים על ידי קקאו, מביאה למסקנה כי מדובר בהפרת חובת תום הלב במשא ומתן, בודאי כאשר מהות ההסכם בין מאי השקעות לבין קקאו הוא הפעלת בית קפה, כאמור." יודגש, כי החובה האמורה היא לא רק להעביר את המידע האמור, אלא גם מוטל נטל מוגבר על בעל הזיכיון לוודא שהזכיין הבין את המידע שנימסר לו. ראה פסקה 42 שם: "על קקאו מוטל נטל מוגבר לספק בשלב המשא ומתן את כלל המידע המהותי לזכיינית הפוטנציאלית לצורך ההיתקשרות. כחלק מכך עליה לוודא כי קיבלה את כל המידע והבינה אותו. לכן, אין קקאו רשאית להסתפק במסירת מידע על ידי צד ג', וויליאם בעניינינו, מבלי לוודא מה הוא המידע שנימסר לתובעים, אם בכלל". ראה גם ת"א (שלום אשד') 26172-11-16 המשכן לאמנויות הבמה הפיס אשדוד בע"מ נ' קקאו סנטר ניהול בתי קפה בע"מ ייל אליהו (פורסם בנבו, 21.07.2020) "בנסיבות אלה טוענת הזכיינית, כי לו היה נימסר לה המידע התיכנוני באשר למצבו של הנכס לאשורו, ובין היתר, החריגות, סיווגו של הנכס כמחסן, מעמדה של סגירת החורף, לא הייתה מתקשרת בהסכם הזכיינות.  מה גם שהיעדר מידע זה גרר אותה להוצאות כספיות נוספות, לא צפויות, שגם הן לא הועילו, ולא הביאו להסדרת פעילות בית הקפה, ובסופו של דבר נאלצה הזכיינית לסגור את שעריו.   הסתרת מידע חשוב וחיוני זה מהוה הטעייה של הזכיינית, ולמעשה מבססת את אפשרותה של הזכיינית לפעול לביטול הסכם הזכיינות על כל המשתמע מכך. הזכיינית טענה, באופן המתקבל על הדעת, כי לו הייתה יודעת ערב ההיתקשרות כי אלה הם פני הדברים בכל הנוגע למצבו התיכנוני של הנכס, לא הייתה מתקשרת בהסכם הזכיינות בו היתקשרה עם קקאו". ההדגשה הוספה – נ.א. לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי ההסכם הוא הסכם זכיינות, אשר ככל הסכם מסחרי אחר, מכיל בתוכו חיובים וסיכונים לשני הצדדים.

ר' ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ )פורסם בנבו, 11.11.2010): "הנזק הלא ממוני הוא המרכיב הרוחני, הלא-חומרי של הפגיעה (שלו ואדר, בעמ' 300). נזק לא ממוני עשוי להתלוות להפסד כלכלי שניגרם עקב הפרת חוזה. אולם פיצוי לא ממוני בדיני חוזים אינו ניתן דרך שגרה. הוא מצטמצם למצבים שבהם לנזק הכלכלי נתלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון, או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או במצבים של זדון, היתנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד (שלו ואדר, בעמ' 302). הפצוי הלא-ממוני כפוף לשיקול דעת שפוטי, ואין צורך בהבאת ראיות לגביו." במקרה דנן, אם כי מובן מצבם הכלכלי הקשה של בעלי המניות של החברה, אין בנסיבות המקרה הצדקה לחריגה מהכללים האמורים, ולכן דוחה רכיב תביעה זה. סוף דבר תביעת התובעים להשבת דמי הזיכיון ותשלום עבור נזקים וכן התביעה כנגד נתבע 2 -נדחית.

...

בכל הנוגע להטלת אחריות על נתבע 2 ביחס לנזקים אחרים הנטענים בתביעה במסגרת דיני הנזיקין, בהלכת צוק אור נקבע כי "המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין – קיום יסודות האחריות. נוסף על כך, מוטלת במשפטנו אחריות נזיקית במסגרת זיקות נוספות אל מבצע העוולה". ראה לעניין זה ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, פ''ד סד(1) 398: "במקרים בהם הוטלה אחריות אישית ישירה מכוח עוולה נזיקית, הודגש כי מדובר בנסיבות מיוחדות. כך, בפרשת יצהרי הודגש כי האחריות האישית תוטל במקום בו "התנהגותו העסקית [של האורגן] חרגה באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים ואינה ראויה להגנה" (פרשת יצהרי, פסקה 12; וראו גם פרשת זלץ, פסקה 16), ואף בע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 792 (1997) נאמר כי מנהלי החברה ימצאו אחראים אישית לנזק רק במקום בו בוססה "מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה". לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, נחה דעתי כי משעה שפעולותיו של הנתבע 2 התקיימו במסגרת הנתבעת 1, לא חרגו באופן משמעותי ממתחם הסיכוניים העסקיים , לענין חבות בנזיקין,אין לחייבו בנזיקין כמפורט בכתב התביעה.כמו כןמצאתי , בשים לב לאמור לעיל, שאין בנסיבות הענין לחרוג מכלל האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

ר' ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ )פורסם בנבו, 11.11.2010): "הנזק הלא ממוני הוא המרכיב הרוחני, הלא-חומרי של הפגיעה (שלו ואדר, בעמ' 300). נזק לא ממוני עשוי להתלוות להפסד כלכלי שנגרם עקב הפרת חוזה. אולם פיצוי לא ממוני בדיני חוזים אינו ניתן דרך שגרה. הוא מצטמצם למצבים שבהם לנזק הכלכלי נתלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון, או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או במצבים של זדון, התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד (שלו ואדר, בעמ' 302). הפיצוי הלא-ממוני כפוף לשיקול דעת שיפוטי, ואין צורך בהבאת ראיות לגביו." במקרה דנן, אם כי מובן מצבם הכלכלי הקשה של בעלי המניות של החברה, אין בנסיבות המקרה הצדקה לחריגה מהכללים האמורים, ולכן דוחה רכיב תביעה זה. סוף דבר תביעת התובעים להשבת דמי הזיכיון ותשלום עבור נזקים וכן התביעה כנגד נתבע 2 -נדחית.

דין התביעה ביחס לדמי הליווי להתקבל.

לפניי תביעת התובעים לפצוי בסך של 2,600,000 ₪, עקב ביטול הסכמי זכיינות שנערכו בינם לבין הנתבעים וכן תביעה שכנגד שהגישו הנתבעים (התובעים שכנגד) לפצוי בסך של 3,100,000 ₪, בעקבות הפרת אותם הסכמי הזכיינות על ידי התובעים (הנתבעים שכנגד).

ניסיון ההידברות בין הצדדים לא עלה יפה ובתום תקופה של ניהול משא ומתן ממושך ואינטנסיבי ולאחר שהזכיינים הובלו על ידי הנתבעים, למצב של אבדון ואובדן, הודיעו התובעים, לגירסתם, בלית ברירה אחרת, על ביטול הסכמי הזכיינות.

הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם לנהוג ולפעול בתום לב בכריתת ובקיום הסכמי הזכיינות, לרבות משבחרו, בסמוך לאחר ביטול הסכמי הזכיינות, להקים חנות בתל אביב שנועדה לגזול את פרנסת התובעים, תוך הכבדת גישה מובהקת לעסקי התובעים.

אין מקום לפצות את הזכיינים, לרבות לא לפי סעיף 12 לחוק החוזים והם לא הצביעו על עובדה המבססת חוסר תום לב במשא ומתן.

כן הם משתמשים ללא רשות ובנגוד להסכמי הזיכיון ברשימת הלקוחות של הרשת, השייכת לה. עשיית עושר ולא במשפט – הזכיינים מקבלים לידיהם רווחים שלא היו מגיעים לידיהם לולא היו מפרים את הסכמי הזיכיון וגוזלים את שמגיע לרשת.

בנוסף, בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים, בין היתר, כי (סעיף 61): "...צרופות כתב תביעה זה מוכיחות כי לאורך מספר שנים, לכל המאוחר מתחילת שנת 2009, נעשו פניות רבות חוזרות ונישנות לנתבע 1 ולנתבעת שבבעלותו, באמצעותו, במטרה להביא לתיקון הפרות ההסכם מצד הנתבעים ובכדי להביא מזור לבעיות הקשות עמן נאלצו התובעים להיתמודד מדי יום ביומו.". לאור זאת, לא ברור אם כך, כיצד, הגם שטענות התובעים בדבר הפרת ההסכמים על ידי הנתבעים נולדו, לגירסתם, לכל המאוחר בתחילת שנת 2009, הוסיפו הם לחתום על הסכמי זכיינות נוספים בשנים שלאחר מכן ואף "סחפו" את חבריהם להרפתקה מעין זו. בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת הזכיינים, כי הם שבו ורכשו זיכיונות נוספים היות ומה שהוביל לכך, הייתה הצעתו של גור אשר "הצהיר בפניהם כי לקיחת זיכיונות נוספים תוביל למיזעור נזקיהם ולהגדלת רווחיהם, דבר שהתברר עד מיהרה כחסר כל בסיס במציאות." (סעיף 35 לכתב הגנה בתביעה שכנגד וסעיף 108.3 לתצהיר ברנע) וכי הם "לקחו זיכיונות נוספים, בהצעת קברניט התובעת שכנגד [הכוונה לגור – י.ש.], שהצהיר בפניהם כי לקיחת זיכיונות נוספים תוביל למיזעור נזקיהם ולהגדלת רווחיהם, דבר שהתברר עד מיהרה כחסר בסיס, מבלי שניתנה להם בפועל היזדמנות נאותה ואמיתית לידון עם התובעת שכנגד על תנאי הסכמי הזכיינות החד צדדיים" (סעיף 36 לכתב הגנה בתביעה שכנגד).

...

לאור האמור לעיל, אני דוחה את דרישת הרשת להורות לזכיינים לחדול באופן מידי מהפעלת החנויות במקומן המקורי ואני מאפשר לזכיינים להמשיך להפעיל את חנויותיהם מחוץ לרשת ובנפרד מהסכמי הזיכיון.

כמו כן, אני סבור כי יש להפחית מסכום הפיצויים בגין דמי הזיכיון, שיעור של 50% על פי הערכה ואומדנה, לנוכח העובדה שלא הוכח בוודאות כי מחזורי העבר של החנויות היו נשארים בעינם עד לתום תקופת הזיכיון (למשל עקב ירידות כלליות של מכירות בחנויות, העדפת קניה דרך האינטרנט וכד') ולנוכח העובדה שהרשת לא עמדה בנטל הקטנת הנזק הקבוע בסעיף 14(א) לחוק התרופות, היות ולא הוכח בפניי, כי הרשת פעלה לצמצום הנזקים הנטענים, לרבות על ידי התקשרות חלופית עם זכיינים חדשים בסמוך לאחר ביטול ההסכמים או עוד קודם לכן, משהחל המשא ומתן בין הצדדים בניסיון לפתור את הסכסוך (לכל המאוחר בראשית שנת 2013).

בנוסף, לא הוכח כי הזכיינים השתמשו במוניטין הרשת לאחר ביטול ההסכמים, היות והם חדלו מלהשתמש בשלטים של הרשת וכאמור, קיים הבדל משמעותי בין הלוגו של רשת "זולו" לזה של רשת "פט ביי". סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה העיקרית נדחית ברובה ומתקבלת רק לעניין טענת התובעים לחוזה אחיד וביטול סעיפי מנגנון ההיפרדות ואיסור התחרות.

זו תביעה כספית במקור ע"ס 605,381 בגין הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, מירמה ומצגי שוא.

לטענת התובעים, בעת ההיתקשרות בין הצדדים, הן במו"מ והן בכריתת הסכם השותפות, הנתבע הציג בפני תובע 2 מצגי שוא.

הנתבע פעל במירמה, חוסר תום לב והפר את ההסכם ביודעין ובמכוון , ולפיכך יש להטיל על הנתבע אחריות אישית, מלאה, בגין אותן הפרות.

המקרה כאן הוא מקרה מתאים, בו תוטל אחריות אישית על בעל מניות יחיד,שהוא גם מנהל יחיד בחברה, בשל חוסר תו"ל הכולל סממנים של מירמה , מדובר בהפרה קיצונית, המצדיקה הטלת אחריות אישית על הנתבע.

עוד נטען כי התובעים זנחו את מרבית טענותיהם שבתביעה, כמו שפוץ המיתחם, בגין הזכיינות, ביחס להזמנה באיחור לארוע הפתיחה של מיתחם ברלין וההוצאות שנגרמו לתובעים, הפרת בלעדיות שהובטחה כביכול לתובעת 1 בחנות, ביחס לעבודה מול הספק הגרמני.

כמו כן, נקבע כי קיימים שני מקורות להטלת אחריות אישית מכוח תורת האורגנים: האחד, דיני החברות, הכופפים את מקבלי ההחלטות בחברה להסדרי דין שונים, כמו חובות אמון, חובת תום הלב וכדומה, כך שבמקרה של הפרה של אותם ההסדרים ניתן לתבוע את המפר; המקור השני הוא הדין הכללי, כמו דיני חוזים (הפרת חובת תום הלב למשל) ודיני הנזיקין, כאשר במקרה של הפרה יכול הנפגע לתבוע את נושא המשרה (ע"א (ת"א) 5156-12-09 אדלר נ' פסקין [פורסם בנבו] (2.2.12)).

...

משכך אני סבור כי על הנתבע אישית, לשלם סכומי האספקות שפורטו לעיל , ובשיעור של 23,849 יורו.

לפיכך על הנתבע לשלם לתובעים סך 23,849* 3.88 ₪ = 92,534 ₪ התביעה לגבי יתר רכיבי התביעה ובסכומה המוקטן נדחית, באשר לא הוכחה באופן מספק בפן האישי הנדון כאן.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

עוד טען, ששני הטיעונים היו ידועים לנתבעות משך שנים רבות והרבה טרם התקשרו בכלל עמו בהסכם כלשהוא, אלא שהנתבעות בחרו להסתיר ממנו פרטים חשובים אלה בחוסר תום לב ותוך רשלנות ועשיית עושר על חשבונו.

- סך של 250,000 ₪ המבטא פיצוי שאינו ממוני בגין הפרת הסכם, עגמת נפש, חוסר תום לב בניהול משא ומתן ובשל הטעה מכוונת.

הנתבעות השיבו לטענת התובע בדבר הבטחה מנהלית כי היא שקרית, חסרת תום לב ממדרגה עליונה, וממילא נטענת בסתירה לנספחי כתב התביעה וכי כלל התחייבויות הצדדים פורטו בהסכמים ברורים שתוקפם פג. השתלשלות האירועים ממועד השכרת הנכס לאחיו של התובע ביהמ"ש יסקור את השתלשלות הדברים ממועד השכרת הנכס לאחיו של התובע בשנת 2006.

הוועדה מאריכה ההשכרה עד לחודש דצמבר 2017 וקובעת שתשוב ותאריך תקופת ההשכרה בהתאמה לדחיות בבצוע צו ההריסה ו"עם הכשרת הבניה הלא חוקית תשוב הוועדה לידון בהארכת חוזה הזכיינות".

...

סוף דבר ביהמ"ש דוחה התביעה נגד החברה.