תביעה בגין הטעיית הצרכן לגבי זהות היצרן

דברי התובע שמפאת הנימוס הוא בדרך כלל נענה לקבלת פרטים אודות ההצעה כדי לא לאכזב את הנציגה שעושה את עבודתה מבססת אשם תורם מצדו ולכך יינתן משקל.

חוק הגנת הצרכן אוסר הטעה בעניינים מהותיים בעיסקה ובכלל זה זהות היצרן, היבואן או נותן השרות (סעיף 2(א)(6) וראה גם סעיף 4(ב) לחוק הגנת הצרכן.

לציין כי הוראות חוק אחרות של חוק הגנת הצרכן בעיניין איסור השפעה בלתי הוגנת, חובת הגילוי ובטול עסקת מכר מרחוק לא היו בתוקף בתקופה הרלבנטית לתביעה שלפני ולכן אינם רלבאנטיים במקרה דנן.

...

מכלול הקשיים לעיל מביאים למסקנה, שהעסקה נעדרת הוגנות צרכנית וגם מטעם זה התביעה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בגין אי מתן מענה מלא ואפקטיבי, ומניעת האפשרות מהתובע למצות הליכים בטרם פניה לערכאות והטרחת התובע שלא לצורך במשרדי הנתבעת לשם שמיעת ההקלטה, תשלם הנתבעת לתובע סכום נוסף של 2,500 ₪.

בכוונה להקטין את חלקה, טענה המערערת בעיניין חברוני, בין היתר, כי היא אינה היצרנית של המוצרים נושא התביעה וכי שירותי ההפצה של המוצרים, אותם היא מספקת, לא מטילים עליה את האחריות המוטלת על יצרן המוצר.

בעניינינו, טוענת הרשות כי בכיתוב המופיע על גבי האריזות "תנובה עושה הכל כדי להבטיח את איכות המוצר, להנאתך המלאה. אם בכל זאת נפגם המוצר, אנא פנה אלינו בכתב בצרוף האריזה, ת.ד. 403 אשקלון" יש משום הטעיית הצרכנים שכן אין כל חולק שתנובה אינה מייצרת את העוף ואינה מעורבת בשלב כלשהוא בתהליך הייצור.

לכן, גם אם המסר כי תנובה "עושה הכל" אינו מדוייק שכן בהיעדר מעורבות בשלב הייצור, לא ניתן לומר כי תנובה עושה הכל לשם הבטחת איכות המוצר, אני סבורה כי בהנתן מעורבותה של תנובה באבטחת האיכות של המוצר בשלבים המאוחרים לייצור, כמפורט לעיל, ובשים לב לכך שמטרתו העיקרית של המסר הוא מתן כתובת לפניות צרכנים כאשר לצדו מופיעה בריש גלי ובאותיות גדולות יותר זהות היצרן וכתובתו, הרי שהמסר העולה מן האריזה בכללותה אינו מסר העלול להטעות את הצרכן בענין מהותי.

...

סוף דבר שילוב הדברים שהובאו עד כה, מלמד כי לא היה מקום להטיל עיצום במקרה זה. ראשית, הקושי הלא מבוטל בקביעת הרשות כי הכיתוב על אריזות העוף הוא בגדר מסר העלול להטעות את הצרכן בעניין מהותי בעסקה, כאשר לא ברור מהו אותו עניין מהותי שעה שמידע על היצרן וזהותו הופיע באריזה באופן ברור וגלוי.

משזו המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש לטענות הנוגעות לסכום העיצום.

הערעור מתקבל.

בעיניין זה צודקת התובעת באומרה "אבל הייתי מוכנה לשלם יותר אם מר סיאב היה מעיר [מאיר] את עיניי". אם צרכן מוכן לשלם עבור מותג שהוא בחינת סטאטוס, יוקרה – הן בעיני הציבור והן בעיני הלקוח שמגיע לאותו מוצר בשל זהותו – זה עניינו שלו.

כאמור, ענייננו הטעה בעיניין מהותי בעיסקה לפי סעיף 2 (א) (1) ו-(7) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 המקנה אף היא ביטול עסקה לפי סעיף 32 לחוק אולם תוך זמן סביר מהמועד שבו נודע ללקוח על ההטעיה ולעוסק ישנה זכות לתבוע את נזקיו בשל כך שערך הנכס פחת כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו.

מכל מקום, שאלת הפגיעה בזכויות הקניין הרוחני – בין אם פטנט, זכויות יוצרים או סימני מסחר (רשום ואינו רשום) או גניבת עין כעוולה מסחרית או עשיית עושר ולא במשפט – אינן רלוואנטיות לתובענה דנן משאין ענייננו הגנה על המותג ובעל הזכויות בו (המזכה) אלא בהטעיה הצרכנית של התובעת המקנה לה זכות לתובע מכוח חוק הגנת הצרכן (אם כי גם לעוסק יש זכות לתבוע בגין הטעיית צרכנים מכוח פגיעה בסחר הוגן עת הרשות להגנת הצרכן עוסקת גם סחר הוגן בין עוסקים משיש בדבר בסופו של יום לפגוע בצרכנים והיא מתוה הנחיות נורמאטיביות להחלה בין עוסקים, אולם לא מכוח החלת חוק הגנת הצרכן משאינו חל על עוסק).

אין לפגם האמור כל קשר לזהות היצרן.

...

נתתי דעתי לטענת התובעת כי כדי ליצור אי כה ארוך (3.15 מטר) היה צורך לחבר בין שתי פלטות ועבודה כזו – לחבר 2 פלטות "בלי שהחיבור יראה, יכול להיעשות רק עם הקוריאן המקורי של דופון דה נמור, ולא ניתן להיעשות בצורה מושלמת עם סטארון של סמסנוג" ולכן התוצאה היא "מאוד מכוערת" והאדם ששלח נציג הנתבעת לא צלח לתקן.

על כן, אני סבורה כי לפצות את התובעת בסך של 6250 ₪ פיצוי בגין הטעיה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בשל כך, וכן 4800 ₪ הוצאות משפט (ובכלל זה 4000 ₪ ששילמה התובעת עבור המומחה).

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 11,050 ₪ תוך 30 יום מהיום.

המבקשים לא טענו להתקיימותה של הטעה מכוח ס"ק (6) לסעיף 2(א) הקובע כי "זהות היצרן, היבואן או נותן השרות" ייראו אף הם כמהותיים בעיסקה, אף שטענתם העיקרית הייתה כי המשיבה הציגה מצג לפיו היא המַלווה, וכי לפיכך כפופות ההלוואות הניתנות על ידה לתנאי חוק ההלוואות.

רק הטעה בעיניין מהותי מהוה הפרה של האיסור, והטעיה בעיניין שולי לא תקים לצרכן עילת תביעה; (ב) קיומו של נזק שניגרם לתובע; (ג) קיום קשר סיבתי בין הפרת האיסור לבין הפגיעה [ע"א 458/06 עו"ד שטנדל נ' חברת בזק בנלאומי בע"מ (6.5.09) (להלן: "עניין שטנדל")].

כך, סבורים המלומדים יובל פרוקצ'יה ואלון קלמנט במאמרים "הסתמכות, קשר סיבתי ונזק בתובענות ייצוגיות בגין הטעה צרכנית" עיוני משפט ל"ז 7 (תשע"ד), כי לשם הרתעה יעילה – אין לקבוע כי לצורך הוכחת עילת ההטעיה יש להוכיח הסתמכות, אלא די בכך שיוכח נזק וקשר סיבתי בין המצג המטעה לבין הנזק.

...

המבקשים טענו כי למשיבה מעורבות משמעותית בהלוואות, וכי המסקנה המתחייבת היא כי המשיבה היא למעשה המלווה, בהתאם להגדרת "מלווה" בחוק ההלוואות, ולחלופין, המשיבה ולאומי קארד יחדיו הן המלוות בהלוואות הנ"ל (טענה חלופית זו הועלתה במסגרת בקשת אישור מתוקנת שהותר למבקשים להגישה).

סיכום המסקנה מכלל האמור לעיל היא כי אין אפשרות סבירה שייקבע כי המשיבה היא ה"מלווה" לפי חוק ההלוואות, וממילא כל טענות המבקשים כי הופרה חובה חקוקה בכך שהופרו הוראות שונות של חוק ההלוואות אינן יכולות לעמוד.

האמור לעיל, הן באשר לשיחות הטלפון ובמיוחד באשר לחוזה ההלוואה והמכתבים שנשלחו למבקשים על ידי לאומי קארד, מביא למסקנה כי אין בסיס לטענה כאילו הסתמכו המבקשים, כמו גם חברי הקבוצה, על הפרסום המטעה ממנו עולה כי ההלוואה ניתנת על ידי המשיבה וחל עליה חוק ההלוואות.

סיכום בקשת האישור נדחית ויחד איתה נדחית גם תביעתם האישית של המבקשים.

מבלי לגרוע מהאמור, סעיף 2 מיפרט עניינים שרואים אותם כמהותיים בעיסקה והם עניינים בנוגע לסיכונים הכרוכים בשימוש במוצר, בנוגע לזהות היצרן, היבואן או נותן השרות, בנוגע למקום ייצור הנכס ובנוגע להתאמתו של הנכס לתקן, למיפרט או לדגם.

נטען כי הטעיית הצרכן ביחס לארץ ייצורו של המוצר אינה מהוה רק הפרה של הוראות הדין לגבי סימון מוצרי החברה, אלא יש בה אף הטעה באשר לטיבו ואיכותו של המוצר, שכן צרכנים נוטים לחשוב כי תמרוקים המיוצרים בחו"ל איכותיים יותר מתמרוקים המיוצרים בישראל.

לא קיימת בהכרח זיקה בין מחירו של מוצר לפצוי בגין הטעה או חובות אחרות כלפי הצרכנים.

עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עיזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (ניתן ביום 4.11.2011): "אחד התחומים המובהקים אשר בו באים לידי ביטוי יתרונותיה של התובענה הייצוגית הוא – דיני הגנת הצרכן... חוק זה כולל הוראות מפורטות בדבר חובות ואיסורים החלים על עוסקים, דהיינו יצרנים, יבואנים, סוחרים ונותני שירותים, במטרה להשליט על המיגזר העיסקי אורחות היתנהגות ראויות, לקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין העוסק לצרכן ולמנוע את הטעייתו של הצרכן בקשר לנכס או לשירות שהוא צורך..." (פסקה 22 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות והאסמכתאות שם).

...

לטענת המשיבים, המבקשת היא עבריינית מורשעת במאות מקרי הונאה, נפתחו נגדה תיקים רבים בהוצאה לפועל והיא הגישה בקשה לפשיטת רגל, והיא הגישה תביעות ייצוגיות, שחלקן דומות להליך שלפניי.

המשיבה לא הציגה נתונים אודות היקף המכירות, ועל כן אין בידי לקבוע האם גודל הקבוצה מצדיק תובענה ייצוגית, אם לאו.

נוכח כל האמור, מצאתי יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סוף דבר – בקשת אישור התובענה כייצוגית מתקבלת נגד המשיבה 1.

הבקשה נגד המשיב 2 נדחית.