תביעה בגין הטעיה בפרסום לפי חוק הגנת הצרכן

טענות המבקש המבקש הגיש ביום 27.6.21, בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בגין הטעה בפירסום בנגוד לסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א – 1981 שמבצעות המשיבות לגבי הרכיבים הכלולים בתערובת לסלט הנמכרת על ידם בשם ג'ועלה.

עוד טען, שכיום כימעט כל עסקה ניתנת לביטול על פי חוק הגנת הצרכן, וקבלת טענת המשיבה תהפוך את כל נושא ההטעיה שבחוק הגנת הצרכן לאות מתה.

...

נקבע כי משהגיעה הערכאה הדיונית למסקנה כי יש לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות, יש לעשות כן לנוכח העקרונות המנחים שבסעיפים 22 ו-23 לחוק, כאשר אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים.

לכן, ביהמ"ש קובע כי הגמול למבקש שישולם על ידי המשיבה יעמוד על סך של 2,500 ₪ ושכר הטרחה לבא כוחו יעמוד על סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. סוף דבר ביהמ"ש מאשר את בקשת ההסתלקות המתוגמלת.

המשיבה תשלם למבקש, גמול על סך של 2,500 ₪ ושכר טרחת בא כוחו בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תעדכן פסק הדין בהתאם לנדרש בפנקס התובענות הייצוגיות המנוהל במערכת הממוחשבת וכן תפעל בהתאם לאמור בסעיף 21 לפסק הדין.

הנתבעת 1 טענה כי בהתאם לסעיף 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018, יש להגיש תביעה שעניינה פירסום או סחר באנטרנט לבית משפט שבמחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או התובע, וכי יש להחיל על ענייננו את הסיפא של התקנה, הקובע כי "הגיש עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 תביעה כאמור, תוגש התביעה במקום עסקו או במקום מגוריו של הנתבע בלבד", ובהתאם לאמור בו ומשום שמקום מושבה ועסקיה של הנתבעת 1 הוא בתל אביב, נתונה הסמכות המקומית לידון בתיק זה למחוז תל אביב.

תגובת התובעת באשר לבקשת הנתבעת 1: התובעת הבהירה כי לטענתה היא עונה להגדרת "צרכן" לפי חוק הגנת הצרכן והנתבעת 1 הנה עוסק, ולגוף שאלת הסמכות המקומית, הפניתה התובעת לתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז -1976 , ממנה עולה כי לבית משפט זה הסמכות המקןמית לידון בתביעה דעסקינן.

כלומר, גם אם תאמר כי הפירסום של אותו בעל מיקצוע באתר "המקצוענים" מהוה משום הטעה בפרסומת כהגדרתה בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, וגם אם תאמר כי פירסום זה מקים אחריות על הנתבעת 1 מכוח סעיף 7(א)(2) לחוק זה, ואינני קובעת, כמובן, כי אכן כך הדבר, לא יעלה על הדעת כי פירסום אתר "המקצוענים" באתר הנתבעת 2 - להבדיל מפרסומו של אותו בעל מיקצוע - ככל שנעשה, יש בו ולו לכאורה, בסיס לחיוב הנתבעת 2 בתיק זה. עם כל הכבוד לתובעת, כל קביעה אחרת תמוטט את ענף הפירסום – הכתוב, המשודר והדיגיטלי – על אחת כמה וכמה בכל הנוגע לפירסום אתרים הממליצים על בעלי מיקצוע ו/או על כל עסק המוכר שירותים או סחורות.

...

טענת העדר היריבות באשר לטענת היעדר יריבות בין התובעת ובין הנתבעת 2, אני קובעת כי דין הטענה להתקבל.

אלא שבנסיבות המקרה דנן נהיר כי דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להידחות, וזאת מהטעמים הבאים: גם אם תאמר, ואין באמור להלן משום הבעת דעה בסוגיה, כי פרסום בעל המקצוע שנתן שירות לתובעת באתר "המקצוענים" הינו פרסום מטעה המטיל אחריות על הנתבעת 1, נהיר וברור כי פרסום אתר "המקצוענים" באתר הנתבעת 2, לא יכול להקים חבות של האחרונה כלפי התובעת.

ולבסוף, הנני סבורה שלא ניתן היה להטיל על הנתבעת 2 אחריות במקרה דנן, גם לו זו הייתה במועד הקובע בעלת מניות בנתבעת 1, שכן לא היה מקום לביצוע "הרמת מסך" בין הנתבעת 1 לבעלי מניותיה, בוודאי שלא ניתן להטיל על הנתבעת 2 (ו/או על כל גוף הדומה לה), גם אם הייתה בעלת מניות בנתבעת 1, חובה לעקוב ולפקח על המפרסמים באתר אותו היא מפרסמת, ובמקרה דנן לא ניתן היה להטיל עליה, גם אם הייתה בעלת מניות הנתבעת 1, חובה לעקוב ולפקח על בעלי המקצוע שמפרסמים את עצמם באתר "המקצוענים". לאור האמור לעיל הנני קובעת כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד הנתבעת 2, ולפיכך, דין התביעה כנגדה להידחות.

תובענה לתשלום פיצויים בשל הטעייה בפירסום והפרת הגנות צרכניות.

אבחן להלן את המסגרת הנורמאטיבית הקבועה בחוק הגנת הצרכן: סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן קובע איסור הטעה, וזו לשונו: "לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההיתקשרות בעיסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעיסקה." למותר לציין כי מחירו של מוצר הוא עניין מהותי בעיסקה.

...

לאחר שבחנתי נסיבות העניין, בהתחשב בהפרות ההגנות הצרכניות, מצאתי כי קיימת הצדקה לחיובה של הנתבעת בפיצויים לדוגמה.

 לאחר שבחנתי מכלול השיקולים לעיל, מצאתי להעמיד את גובה הפיצויים על שיעור כשליש מהסכום הגבוה ובסך של 3,300 ₪ בלבד.

לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: פיצויים לדוגמא בסך 3,300 ₪.

לטענתן, יש בפירסום האמור משום הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן שכן הפירסום "עלול להטעות". כן נטען למחדלים שונים, הפרת חוזה, הטעה, מצגי שוא רשלני ותרמית.

יישום עקרונות אלה בעניינינו: עילת תביעה לכאורה – במקרה דנן, השאלה העיקרית שבמחלוקת בין הצדדים היא האם הפרסומים מטעם המשיבות 1-2 לפיהם בהקרנה ניתן לצפות בקטעים חדשים שלא שודרו בעבר, הם פרסומים העולים לכדי הטעייה כמשמעותה בחוק הגנת הצרכן.

...

בהתאם לתקנה 7א(א)(4)(א) ו- (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007, רשאי בית המשפט וכחריג לכלל לפיו המבקש ישלם את המחצית השנייה של האגרה, להורות אחד משניים - כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון של האגרה, בתוספת הפרשי הצמדה למדד, או, לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה, לפי פסקה זו, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

סוף דבר הנני מאשר את הסתלקות המבקשות ובאי-כוחן מן ההליך כנגד המשיבות.

תביעתן האישית של המבקשות כנגד המשיבות נדחית.

לשיטת בני הזוג מעטוק, המצגים המטעים מקימים עילות תביעה שונות, ובכללן, הטעה צרכנית לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; תאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999; חוסר תום לב במשא ומתן ובקיום חוזה לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; תרמית ורשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רביעית, גוליבר גורסת כי אין די בקיומו של פירסום מטעה כדי לקיים את התנאים לאישור תובענה כייצוגית הקבועים בסעיף 8(א) לחוק, וכי בין היתר בשל כך, בני הזוג מעטוק כשלו בהוכחתם.

...

בית המשפט קמא קבע כי יש לקבל את בקשת האישור ביחס לטענה בדבר החוף הפרטי בלבד, שכן רק ביחס אליה עומדת לכאורה לבני הזוג מעטוק עילת תביעה אישית, ולגביה מתקיימים התנאים לאישורה של התובענה כייצוגית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת בני הזוג מעטוק.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.