תביעה בגין דחיית גמלת הבטחת הכנסה בשל הכנסה רעיונית מנכס נדל"ן

זהו פס"ד בתביעת התובעים להבטחת הכנסה.

בעיניין זה יש לפנות לסעיף 9(ג) לחוק הבטחת הכנסה המגדיר "נכס" לצורך החוק כ:"כל רכוש לרבות... זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות". לפיכך, גם אם מדובר בשטח שנוצר כ"חלל" עקב הבנייה וששייכת לקבלן הבונה – לא ניתן לראות נכס זה כחסר ערך.

גם אם בפועל כיום אין בו שימוש, מן הסתם יש לו ערך ולו גם כמחסן הניתן להשכרה (או לפחות כנדל"ן – לצורך מכירה ו/או שפוץ עתידי).

תשלומה של גמלת הבטחת ההכנסה מותנה לפי החוק במספר תנאים וביניהם מבחן הכנסות, שתכליתו להעניק את הגימלה רק למי שאכן אין לו הכנסה מספקת לצורך מילוי צרכיו הבסיסיים, ואף אין באפשרותו להפיק הכנסה כאמור.

יד. מכל האמור לעיל עולה כי לתובעים יש הכנסה רעיונית הן מהנכס הנוסף בדירת המגורים ברחוב כספי, הן מהחנות שבבית הכרם 13, והן מהחלל שנוצר בבניין שברחוב עוזיאל 115.

טו. לאור זאת, ולמרות גילם של התובעים - אין מנוס מקביעה כי שלילת השלמת ההכנסה – הייתה כדין, ועל כן דין התביעה להדחות.

...

יד. מכל האמור לעיל עולה כי לתובעים יש הכנסה רעיונית הן מהנכס הנוסף בדירת המגורים ברחוב כספי, הן מהחנות שבבית הכרם 13, והן מהחלל שנוצר בבניין שברחוב עוזיאל 115.

טו. לאור זאת, ולמרות גילם של התובעים - אין מנוס מקביעה כי שלילת השלמת ההכנסה – הייתה כדין, ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

בתאריך 1/9/08 נדחתה על ידי הנתבע תביעת התובע לגימלת הבטחת הכנסה בגין אי המצאת המסמכים הדרושים.

הנתבע החליט לייחס לתובע את שווי זכויות הבניה של הדירות במבנה בן שלוש הקומות, הממוקם בחלקה 1, בגוש 8750 וכן את שווי הדירה בה מתגורר הבן מוחמד בחלקה 2 בגוש 8750 – לתובע ושלל את זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה בעקבות גובה ההכנסה הרעיונית מהדירות הללו.

אין מחלוקת, כי הדירה הפנויה מעל דירת התובע, בשטח 112 מ"ר, שהתובע התגורר בה בעבר, ושאותה העריך השמאי מטעם הנתבע, ושהנה מעל הדירה בה מתגורר התובע בחלק מחלקה 2, הינה נכס נדל"ן ורשומה על שמו של התובע בערייה.

סעיף 9(א)(4) לחוק הבטחת הכנסה קובע מפורשות כי: "'הכנסה רעיונית' תחשב גם מסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו, ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה". לכן אין חשיבות לכך שהתובע לא מפיק בפועל הכנסה מהדירה הזו, מאחר שלעניין תכליתו של חוק הביטוח הלאומי די בכך שיכול הוא להפיק הכנסה ממנה אם ישפצה (ראה בנידון את פסה"ד עב"ל (ארצי) 381/99 נהלה חזאן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 59, 57; דב"ע (ארצי) מג/162-04 דהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 351; ועב"ל (ארצי) 522/05 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף סעיד חטיב, ניתן ביום 24/7/07).

ממכלול כל הראיות הללו, אזי בדין הוערך המיגרש הנ"ל שעליו הוקמו קומה מסחרית ועוד שתי קומות מגורים בשטח של 1,233 מ"ר על ידי השמאי, מר גלעד יצחקי, כנכס הנמצא בבעלות התובע ולכן צדק הנתבע כשהעריך את שווי הדירות והקומה המסחרית בחישוב ההכנסות הרעיוניות של התובע מהנכסים, וזאת מאחר ולא הובאו ראיות סותרות המוכיחות, כי אביו המנוח של התובע או ילדיו של התובע, הם אלה שמימנו את הבניה ולא התובע.

...

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: בתיק הוגשה, כאמור, הערכת שמאי של מר גלעד יצחקי מטעם הנתבע, שנערך ביום 31/2/11 (ראה מסמך נ/8) ותמונות של הבניין בשלמותו שסומנו נ/9-נ/10.

בנסיבות אלה, התביעה לגמלת הבטחת הכנסה –נדחית בזאת.

במכתב הדחיה מיום 2.12.18 נדחתה התביעה בשל חישוב הכנסות מנכס נדל"ן שבבעלות התובע העומדות על 2310 ₪ לחודש, והעולות על גובה הגימלה.

הנתבע שב על טענותיו וטען כי מאחר והתובע לא השכיר את דירתו במשך 3 חודשים והיא המשיכה לעמוד ריקה גם בתקופה הרלוואנטית לתביעה, הוגדרו הכנסות התובע מנדל"ן כהכנסה רעיונית לפי שווי הנכס, וגובה ההכנסה הרעיונית עלה על גובה הגימלה ושלל אותה.

תקנה 10 לתקנות קובעת את דרך חישוב ההכנסה כדלקמן: "כהכנסה חודשית מנכס יראו את השיעורים הנקובים בפסקות (2) ו-(3) להלן לפי העניין, מחולקים ב-12, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל – לפי הסכום הגבוה יותר." בעיניין עמר קבע בית הדין הארצי לעניין ייחוס הכנסה מנכס את הדברים הבאים: "חוק הבטחת הכנסה הנו חוק סוצאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעקרו של דבר, להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ'ריצפה' הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, רמה מינימאלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי. אין החוק מיועד לאלה היכולים להישתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהוא. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק, למצער, הכנסה מינימלית. כך, לשם המחשה, אם מבוטח הוא בעל דירה נוספת על זו שבה הוא מתגורר, עליו להשכירה ולהשתמש בדמי השכירות לשם סיפוק צרכיו הבסיסיים ולא לתבוע קצבת הבטחת הכנסה." (עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי – זהבה עמר (15.3.05), ההדגשה הוספה).

...

בסיכומיו שב התובע על טענותיו כי אין לייחס הכנסה רעיונית משווי הנכס אלא לפי גובה דמי השכירות שנתקבלו בעבר בפועל - 1800 ₪ בלבד, וכי לנוכח מצב הדירה ומצבו הכלכלי הקשה יש לראות בו כסטטוס של מי שמשכיר דירתו ולנכות את דמי השכירות ששילם התובע לדירה בה התגורר מגובה ההכנסה הרעיונית, כך שהתוצאה היא כי התובע זכאי לשיטתו לקצבה בסך 1566 ₪ לחודש.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

ברקע, התובעת הגישה לנתבע תביעה לגימלת הבטחת הכנסה, שנדחתה לאור חוות דעת שמאית מטעם הנתבע, לפיה יש לזקוף לתובעת הכנסה רעיונית משני נכסים, בשועפט ובשכם, בגובה 3,757 ₪, סכום העולה על גמלת הבטחת הכנסה המרבית לה עשויה להיות זכאית התובעת, העומדת ע"ס 2,634 ₪.

הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לזקוף לתובעת הכנסה בגין הנכס בשכם (להלן: הנכס) ובשאלת שווי הנכס.

יצוין, כי בסעיף 5 לחוות הדעת נכתב כי "השומה נערכה ללא עריכת ביקור בנכס". בנוסף, צוין בסעיף 11 כי התחשיב בוצע בהתאם להערכתו של מר נאסר פהרי, לגביו צוין כי הנו "תושב שכם המעורה בשוק הנדל"ן" וכן כי "מחירי דירות בשכם דומים למחירים במחנה הפליטים". מחקירתו של שמאי הנתבע, מר חיים יהושע (להלן: מר יהושע), עולה כי חוות הדעת הסתמכה על תמונות הנכס, ללא ביקור בו, ללא מדידתו, ולמעשה השמאי מודה כי אינו יודע מה שיטחו האמתי של הנכס (עמ' 14, ש' 14-30):"ש. רק התמונות מונחות בפניך. ת. כן. ש. ואתה מעריך את שווי הבניין לפי התמונות. בלי אישור זכויות. ת. נכון. ש. אתה יודע מה שטח הבניינים? ת. לא. זו הערכה. ש. מי אמר לך 100 מטר ת. בערך. המוסד. ש. הבניין קיים בכלל? ת. אתה צודק. אולי לא קיים. ש. אתה לא יודע את שטח הקרקע? ת. נכון. ש. בסעיף 3 כתבת 400 מטר. אז אתה לא בטוח בזה. ת. נכון. לשאלת בית הדין, מה זה הערכה גסה? ת. נתנו לי ביניין. אני לא עשיתי את השומה הזאת לפי כללי האתיקה הנהוגים. לצערי. חובה לבדוק את המצב הפיזי ולמדוד." וכן בעמ' 16 ש' 19-26: "ש. הוא יכול לספר לך סיפורים. ת. נכון. יכול גם להגיד את האמת לאמיתה. ש. נתן לך מסמכים? ת. לא. ש. הנתונים הם לפי דבריו של פכרי. ת. כן. ש. שווי מטר זה על פי פכרי.ת. כן." יתרה מכך, השמאי אפילו הודה שגם האמור בחוות הדעת המבוסס על תמונות לכאורה, אינו תואם את המצב אפילו לפי התמונות.

...

לטענת הנתבע בסיכומיו, אין לבצע הפחתה של 40% משווי הנכס שכן "המיקום אינו רלוונטי". אין בידי לקבל טענה זו שכן ברור שמיקומו של נכס הינו פרמטר משמעותי מאוד באומדן שוויו.

טענה זו נזנחה בסיכומיה ועל כן דינה להידחות.

מובן אפוא שאין מקום לקבוע ששוויו של הנכס הוא גבוה כאמור בשומת הנתבע ובהיעדר כל ראיה אחרת לשווי – יש לקבל את גרסת התובעת במלואה לעניין זה. לאור האמור, אנו קובעים כי יש לזקוף לחובת התובעת הכנסה רעיונית חודשית מהנכס בהתאם לשוויו כפי שקבע העד מטעמה והיינו – שווי הנכס הוא 73,000 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. ערעור בזכות ניתן להגיש בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה.

במכתבו של הנתבע מיום 30/10/2019 הודיע לתובע על הפחתת סכום גמלת הבטחת הכנסה בעבור זוג מסכום של 3292 ₪ לסכום 1004 ₪ החל מחודש 08/2019, בגין הכנסות מנכסי מקרקעין.

דיון והכרעה הדיון בין הצדדים במסגרת תיק בל 28/03 הסתיים בהסכמה והצהרת באת כוח הנתבע אשר קיבלה תוקף של פסק דין: "ב"כ הנתבע: בשלב זה, לאחר היתייעצות עם פקידת התביעות נותנת תעודת עובד הציבור, אנו חוזרים בנו מדחיית התביעה לגימלת הבטחת הכנסה, כך, שעל פי הצעת בית הדין, יקבל התובע את הגימלה החל מחודש אוגוסט 2001 ועד 31.12.02.

עיון בפסק הדין בתיק 28/03 שניתן על ידי כב' השופט ר. כהן מלמד שלא הוכרעה סוגיית הבעלות על הקרקע שרשומה על שם התובע והתיק ניסגר בהסכמה לגבי זכאותו של הנתבע לגימלת הבטחת הכנסה לתקופה שבין 08/2001 ועד 12/2002, בעוד שהתביעה שלפנינו מתייחסת לתקופה אחרת, החל מאוגוסט 2019, בנוגע להפחתת גמלת הבטחת ההכנסה של התובע עקב ייחוס הכנסה רעיונית מנכסים שלא הוכרעו בתיק הקודם אם נמצאים בבעלותו של התובע.

על שם התובע רשומה במס רכוש קרקע בשטח 379 מ"ר, שעליה ניבנה הנכס המשפחתי, אשר על פי טופס נדל"ן נרכשה בתאריך 07/09/1987 והעברת הבעלות בגין אותה רכישה נרשמה בשנת 2004 (מוצג נ/1).

...

לפיכך, טענת קיומו של מעשה בית דין נדחית.

על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לסתירות בגרסת התובע, הגענו למסקנה, שהתובע הוא הבעלים על שני הנכסים שבם מתגוררים הבנים.

 משאלו הם פני הדברים- דין התביעה להידחות.