בסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי בתקופה שבה עבדה הנתבעת אצל התובעת החלו להעלם מספר רב שם פריטים- בעיקר בגדים וכי "לאחר כל ביקור של הנתבעת נעלם פריט! התובעת חששה מלהאשים את הנתבעת – וחיפשה את הפריטים הללו באופן יסודי – כדי לשלול האשמת שוא מצידה . אך הפריטים לא נימצאו עד עצם היום הזה".
אשר למכשיר הסלולארי נטען כי הנתבעת הודתה בלקיחתו לאחר שתי שיחות טלפון אך זאת לאחר שנגרמו לתובעת נזקים בסך של 19,900 ש"ח לפי הפרוט הבא:
נסיעות לכרמיאל בעיניין הפלפון ( 4 נסיעות הלוך וחוזר) 1,700 ש"ח.
שכר טירחת עו"ד לצורך הכנת מכתבים וכתב תביעה 2,000 ש"ח.
תשלום עבור הפסד ימי עבודה של התובעת 1,200 ש"ח.
תשלום עבור ניזקי הצימרים והווילה בשל גניבת הפלפון 10,000 ש"ח.
עוגמת נפש לתובעת ולבני משפחתה 5,000 ש"ח.
הנתבעת טענה להגנתה כי לא גנבה את מכשיר הפלפון אלא לקחה אותו כדי שהתובעת תשלם לה את הכסף שמגיע לה. אשר ליתר הפריטים טענה כי "מעולם לא נגעה בחפצי התובעת או לקחה בגדים"
לאחר ששמעתי את העדויות, ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה באופן חלקי בגין לקיחת המכשיר הסלולארי ולדחותה ככל שהיא נוגעת לפריטים האחרים.
השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:
לגבי המכשיר הנייד , הנתבעת הודתה כי לקחה אותו.
מן הצד השני, אין להקל ראש בנזקים כי ייגרמו עקב העלמות מכשיר סלולארי של בעל עסק, זאת בנוסף לעצם הפגיעה בזכות הקניין.
...
בסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי בתקופה שבה עבדה הנתבעת אצל התובעת החלו להיעלם מספר רב שם פריטים- בעיקר בגדים וכי "לאחר כל ביקור של הנתבעת נעלם פריט! התובעת חששה מלהאשים את הנתבעת – וחיפשה את הפריטים הללו באופן יסודי – כדי לשלול האשמת שווא מצידה . אך הפריטים לא נמצאו עד עצם היום הזה".
אשר למכשיר הסלולרי נטען כי הנתבעת הודתה בלקיחתו לאחר שתי שיחות טלפון אך זאת לאחר שנגרמו לתובעת נזקים בסך של 19,900 ש"ח לפי הפירוט הבא:
נסיעות לכרמיאל בעניין הפלאפון ( 4 נסיעות הלוך וחוזר) 1,700 ש"ח.
שכר טרחת עו"ד לצורך הכנת מכתבים וכתב תביעה 2,000 ש"ח.
תשלום עבור הפסד ימי עבודה של התובעת 1,200 ש"ח.
תשלום עבור נזקי הצימרים והווילה בשל גניבת הפלאפון 10,000 ש"ח.
עוגמת נפש לתובעת ולבני משפחתה 5,000 ש"ח.
הנתבעת טענה להגנתה כי לא גנבה את מכשיר הפלאפון אלא לקחה אותו כדי שהתובעת תשלם לה את הכסף שמגיע לה. אשר ליתר הפריטים טענה כי "מעולם לא נגעה בחפצי התובעת או לקחה בגדים"
לאחר ששמעתי את העדויות, ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה באופן חלקי בגין לקיחת המכשיר הסלולרי ולדחותה ככל שהיא נוגעת לפריטים האחרים.
השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:
לגבי המכשיר הנייד , הנתבעת הודתה כי לקחה אותו.
על יסוד כל האמור לעיל אני קובע כי :
התביעה בגין גניבת פריטים לא הוכחה והיא נדחית.
הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 2,500 ש"ח.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.
כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 מיום קבלת פסק הדין.
