תביעה בגין בניה ללא היתר נגד שכנים

הצוו הוצא בגין בנייה ללא היתר של סככת חנייה כפולה מעל חנייה פרטית בשטח החנייה, בחזית דרומית של ביניין מגורים רב קומות המצוי ברחוב שיטרית בכור 35, רחוב אש שלום 14 (גוש 6636 חלקה 751; להלן – "הנכס").

לגבי הסככות האחרות אמר, כי כנגד השכן שהתקין את סככה 3 לא ננקטו הליכים ואישר לעניין סככה 1 וסככה Z כי במועד בו הוצא הצוו כבר חלפו שישה חודשים ולכן יש להגיש בהקשרן כתב אישום.

עד תביעה נוסף היה דוד אליצור, מפענח תצ"א שערך את חוות הדעת מש/7 (להלן – "מר אליצור").

הינה, הסמכות הקבועה בסעיף 221 לחוק נועדה לצורך הוצאת צו מנהלי על הריסת מבנה חדש שהוקם ללא היתר ולאפשר אכיפה מהירה נגד בניה חדשה המצויה בעיצומה וזאת בכדי להיתמודד עם תופעת הבניה הבלתי חוקית ולמנוע קביעת "עובדות בשטח" (רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא (2015); רע"פ 5205/07 תכפור נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (2007)).

...

לאור האמור, אני קובעת, כי לא הוכח בפני שהמבנה מושא הצו חוסה תחת תקנה 11(ג) לתקנות הפטור.

סיכומו של דבר, על אף שישנן סככות חנייה נוספות, לא הוכח בפניי כי הן נתגלו על ידי המשיבה בזמן שאפשר הוצאת צו הריסה מינהלי בהתאם לסעיף 221 לחוק.

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול הצו וקובעת כי הצו מאושר לביצוע.

עוד הוצגה הודעה על תביעה משפטית שהוגשה נגד התובעים בגין הבניה בשנת 1998 (נ/6).

כך למשל, בת.א. (שלום י-ם) 47188-12-13‏ משה נ' מזרחי (19.6.2014) (כב' השופטת ת' בר-אשר) דחה בית המשפט תביעה של תובעת שנגרמו נזקים לדירתה שנבנתה תוך הפרה בוטה של חוק התיכנון והבניה, וזאת על אף שגם הבנייה של הנתבעים שגרמה לנזק נעשתה ללא היתר: "אין לקבל מצב שבו באולם אחד של בית המשפט נקבע כי יש לסלק בניה שנבנתה שלא כדין ובאולם הסמוך יושיט בית המשפט סעד הנובע מאותה עבירת בניה. על עברייני בניה ובמיוחד אלו שאינם מקיימים צוי הריסה שפוטיים לדעת, כי במקום שבו הם סובלים נזקים מעבירות הבניה ובעטיין, עשויים הם לעמוד במצב שבו לא יוכלו לידרוש סעד מבית המשפט בשל כך. זאת בכפוף לכך שאמנם נמצא כי יש קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין עבירת הבניה לבין הנזק שבגינו נתבע הסעד" (פסקה 28).

התוספת ניבנתה בשנים 1997-1998 וברי כי איטום התיקרה שמעליה היה באחריות התובעים, שכן תיקרה זו לא היתה אמורה להיות קיימת ובודאי אין בה כדי לחייב את השכנים מלמעלה לאטום אותה עבור התובעים.

...

מכל מקום, לאור כל האמור לעיל קשה לקבל כי הנתבעת תידרש לפצות את התובעים עבור מבנה בלתי חוקי המעלה חשש ליציבות הבניין בו היא חיה.

התביעה לפיצוי בגין נזקים בדירת התובעים ובגין עוגמת נפש נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

במכתב זה מבוקש להורות להעמיד את התובע לדין פלילי עקב ביצוע בנייה ללא היתר, וכן מבוקש בו, "להורות למישטרה לפתוח בחקירה נגד הפיקוח על הבניה. . . בגין שיקולים זרים באי אכיפת החוק בסמטת סמדר 4 רמת השרון, והחשד הוא, כי היה כאן לכאורה מתן "מעטפות", שזה לדעת לא מעט שכנים עקב היתנהגות ו/או היתנהלות חמורה של הוועדה ונושא זה יפורט בהרחבה בהמשך" (סעיף (ב) לראש המכתב.

מחלוקות נוספות הצדדים לא חסכו את ההזדמנות להעלות במסגרת הדיון בתביעה זו כל טענה אפשרית, זה נגד זה, כולל האשמות הדדיות בגין בנייה בלתי חוקית, אזכור הליכים משפטיים אחרים בין הצדדים ובין צדדים אחרים, הכפשות אישיות בדבר אופיו והתנהגותו של הצד האחר, ועוד.

...

טענות הקיזוז של הנתבע משנדחית תביעת התובע, אין מקום לדון בטענות הקיזוז של הנתבע.

בענייננו, אני סבור, כי אין לפסוק הוצאות לטובת הנתבע, למרות דחיית התביעה.

תוצאה התביעה נדחית, על כל חלקיה.

אכן, הפסיקה הכירה בהפרות של דיני התיכנון והבניה – בין אם בדרך של בניה ללא היתר, ובין אם בדרך של בניה בנגוד לתוכנית מתאר – כבסיס מתאים לעוולה של הפרת חובה חקוקה, אולם זאת במסגרת תביעתו של השכן כנגד הבונה או במסגרת תביעתו של מי שבקש וקיבל היתר בניה הנוגד את תוכנית המתאר ושהסתמך עליו כנגד הרשות (ראו: ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה נתניה, פ"ד מו(5) 727, 744 (1992).

לפיכך התביעה נגדה נדחית.

...

סיכום ביניים קבעתי כי נתבעים 1-4 אחראים לנזקי התובעים, ואילו התביעה נגד העיריה ורמי לוי (נתבעים 4 ו-5) נדחות.

נוכח כל האמור, אני דוחה ראש נזק זה בהעדר ראיות מספקות.

סוף דבר אני מחייבת את נתבעים 1-4 ביחד ולחוד בנזקי התובעים, ומחייבת אותם לשלם את הסכומים הבאים: לתובעת 1 – 74,000 ₪ , לתובעת 2 – 107,000 ₪ , לתובע 3 – 15,000 ש"ח. בנוסף, אני מחייבת את נתבעים 1-4 ביחד ולחוד בהוצאות משפט התובעים ביחד ולחוד, בסך כולל של 25,000 ₪.

יש בעייתיות רבה בכך שהפיקוח על הבנייה לא זיהה את הסטייה בזמן אמת והיה צורך בתלונות השכנים כדי להעיר את הפיקוח על הבנייה לפעולה בעיניין זה. בכדי שלא נמצה מעודדים היתנהלות כזו, התביעה העירונית תתנגד לצימצום צו ההפסקה, כל עוד לא ניתן היתר לבנייה כפי שהיא הייתה מתוכננת למעשה.

מעבר לכך שסעיף 145(א) לחוק התיכנון והבנייה מטיל על בעלים ומחזיק של המקרקעין חובה להשתמש בהם מכח להיתר בניה אשר ניתן כדין וכי הפרות של דיני התיכנון והבניה, בין אם בדרך של בניה ללא היתר ובין אם בדרך של בניה בנגוד לתוכנית מתאר, מהוות עוולה מסוג של הפרת חובה חקוקה במסגרת תביעתו של שכן כנגד הבונה שלא כדין או לחילופין במסגרת תביעתו של מקבל ההיתר כנגד הרשות (ראה : ע"א 5522/12 ‏מאזן דוויק נ' הרב יצחק רלב"ג מיום 27.07.2014 ; ת"א (שלום נצרת) 53224-03-18 שמעון מזרחי ואח' נ' י.ר. בטאן החזקות בע"מ ואח' מיום 3.1.2023).

בהיתחשב בעוגמת הנפש המתמשכת ובהפרה הבוטה של היתר הבנייה על ידי הנתבעים, וניכר כי התובעים נפגעו בצורה ניכרת מהתמשכות ההליך התיכנוני, הבנייה בנגוד להיתר, וההיצמדות לרכושם אגב בנייה שלא בהתאם להיתר, וזאת בנוסף לפגיעה בערך ביתם כפי שנקבע מעלה, הנני מוצא לנכון לקבל את תביעת התובעים בגין רכיב תביעה זה ולפצותם בסך של 50,000 ₪.

...

סוף דבר : תביעת התובעים כנגד הנתבעים מתקבלת בחלקה בהתאם לפירוט הבא : ירידת ערך דירת התובעים – 87,000 ₪ ; תיקון נזקים – 3333 ₪ ; מערכת מים מתוך הקיר המפריד – 3000 ₪ ; תיקון שער הכניסה – 2000 ₪ ; חיפוי גדר בטון – 36,000 ₪ ; תיקוני ריצוף וקרמיקה – 34,500 ₪ שיקום דשא – 5000 ₪ ; נזק לא ממוני/עוגמת נפש – 50,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעים 5 ו – 6 נדחית.

התביעה כנגד הצד השלישי נדחית ללא צו להוצאות.