לפי עובדות כתב התביעה, ביום 25.1.16 – 15.2.16, הישתתפו התובעים בקבוצה של תשעה זוגות, בטיול שאירגנה ובצעה התובעת לדרום אמריקה.
אלא, שלטענת התובעים, המדריכה לא תפקדה; התובעים טוענים לטיול רצוף תקלות וכשלים, שמקורם באירגון לקוי, רשלני, לא מקצועי, הדרכה לוקה בחסר ושטחית; המדריכה לא הייתה בקיאה בתכני הטיול, בתכנית הטיול ובאתרים בהם סיירה הקבוצה.
עוד יוער, כי הטענות הללו, הועלו בכתב על ידי התובעים, בפני הנתבעים, טרם הגשת התביעה, ובתשובות שניתנו מטעם הנתבעת נטען, כי השטת התובעים בסירה אחת גדולה, ולא בסירות קטנות, נבעה מאופיו הלא יציב של האגם, ועל כן, ניתן להם כלי השיט הבטוח יותר, הסירה הגדולה, כך שטענותיה של הנתבעת בעיניין זה, אינן עקביות.
...
מכאן, שאין מנוס מהכרעה שיפוטית בסכסוך שבפני בית המשפט.
התוצאה היא כי אני מוצא את הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים, נזקים אשר רובם ככולם הינם נזקים לא ממוניים הנובעים ממפח הנפש ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, בשל שורה של מחדלים מצד הנתבעת.
בכל הנוגע לנזקים הנתבעים, סבורני כי הצדק עם הנתבעת, מדובר בסכום מופרז, אשר אינו עולה בקנה אחד עם הנזק הלא ממוני שחוו התובעים.
יש לזכור כי בסופו של יום, התובעים יצאו לטיול אשר רובו היה טיול ממנו נהנו, אם כי היו "בדרך" חוויות ארגוניות לא נעימות, אשר פגמו בחוויית הטיול ועל כך יש לפצותם, אך מכאן ועד פיצוי בסכום הנתבע, המרחק רב.
סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה, ולאחר שבית המשפט בחן את מכלול ראשי הנזק אותם לקח בחשבון, לצורך פסיקת הפיצויים, לרבות הפרשי המטבע, מחייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 7,000₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של 500₪.
