ביום 09/03/2015 הוגשה התביעה נגד קבלן האיטום (להלן: "נתבע 1"), קבלן הריצוף (להלן: "נתבע 2") וקבלן הפיתוח (להלן: "נתבע 4"), וזאת בשל טענת התובע לבצוע לקוי של עבודות האיטום, הריצוף והתשתיות בבית התובע.
המומחה הוסיף וקבע כי עבודת הריצוף אינה תקינה גם בשל כך שלא בוצעה בהתאם לתקן הישראלי הקיים, לכללי המיקצוע ולהוראות יצרן הקובעים כי רוחב המישקים (פוגות) בין האריחים יהיה מינימום 3 מ"מ, בעוד שהאריחים הותקנו עם מישקים ברוחב 1.5 מ"מ.
נתבע 2, שטען כי הנו עובד בענף משך 40 שנים ומעולם לא נתבע על-ידי לקוחותיו, אישר כי האריחים הותקנו באופן האמור וטען כי הדבר נעשה לבקשת התובע ובהוראתו.
יוער כי לטענת נתבע 2, הכשלים נגרמו גם בשל איכותם הירודה של החומרים שסופקו לו על-ידי התובע.
נתבע 2 הוסיף וטען כי הליקוי שנימצא באריחי המקלחת, שניתקו, הנו כתוצאה מסדקים בקירות ואיכות בניה ירודה כביכול של הבית, ברם, אין די בהצהרה של נתבע 2 שניתנה בהקשר זה ובתמונות של סדקים בבית כדי לקבוע כי זהו הגורם לכשל, ובשים לב לקביעתו הנחרצת של המומחה לענין זה.
נוסף על האמור קבע המומחה כי יש לפצות את התובע בסך 2,500 ₪ לשם תיקון השיפוע במרפסת הבית.
...
משכך אני קובעת כי על הנתבעים לשפות את התובע בעלות ביצוע התיקונים, כפי שנקבע לעיל.
יש גם לקחת בחשבון את העובדה שהליקוי העיקרי של האיטום והאריחים שנפלו הוא שהוביל בסופו של דבר להזמנת מומחה מטעם התובע, שמצא כי יש להחליף את אריחי הריצוף כולם בשל הצפי להתנתקותם ובשל התקנתם ללא רווחים, כאשר חלק מליקויים אלה אין בהם כדי לגרום לעגמת נפש או לפגום בהנאת המשתמש, טרם ביצוע ההחלפה.
סוף דבר:
אני מחייבת את נתבע 1 לשלם לתובע את הסך 13,104 ₪ בגין עלויות התיקון על-פי חוות דעת המומחה וכן בחלק היחסי לפי סעיף 25 לעיל בסך 5,547.5 ₪.
