תביעה בגין איחור בסיום עבודה על ידי איש מקצוע

התובעת עותרת לחייב את הנתבעת ביתרת עלות ביצוע העבודות שלא שולמה לה. הנתבעת היתגוננה וטענה בתצהיר התומך בהתנגדות לבצוע התובענה שהגישה, כי הצעת המחיר לה הסכימה עמדה על סך של 180,000 ₪ בלבד מאחר וחלק מתוכנית האדריכלית כפי שנערכה, לא בוצעה כלל על ידי התובעת.

עוד טענה הנתבעת כי העבודות הסתיימו באיחור של חודשיים בשל קושי של התובעת להיתמודד עם המורכבות של עבודות אלה.

ביום 10.6.18 פיטרה הנתבעת את האדריכלית שערכה את התכנית והחלה ליזום שינויים בתכנית העבודה הראשונית תוך היתייעצות עמו ועם אנשי מיקצוע וספקים נוספים.

סוף דבר הוא כי רוב תביעתו של התובעת נדחית ומתקבלת אך ורק טענת התובע בגין אי תשלום מלוא עלות העבודות על פי המוסכם בין הצדדים לפי הצעת המחיר מיום 18.6.18.

...

סוף דבר הוא כי רוב תביעתו של התובעת נדחית ומתקבלת אך ורק טענת התובע בגין אי תשלום מלוא עלות העבודות על פי המוסכם בין הצדדים לפי הצעת המחיר מיום 18.6.18.

אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת סך 14,742 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (12.9.19) ועד ליום התשלום בפועל כנגד חשבונית מס כדין בגין מלוא התשלום שבוצע עבור העבודות.

בנסיבות העניין ומאחר ורוב רובה של התביעה נדחתה, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪.

בנסיבות אלה נאלצה התובעת לפנות לאנשי מיקצוע אחרים לצורך תיקון הליקויים (הקבלות צורפו לתצהיר התובעת וסומנו כנספח ח).

איחור בגמר עבודות- האם החזקה בדירה נימסרה באיחור? סעיף 9כא להסכם קובע: "החברה מתחייבת כי העבודות עבור בעלי הדירות, יסתיימו עד מועד שלא יאוחר מתום 18 חודשי עבודה מקבלת היתר הבניה בפועל על ידי החברה מאת עריית חיפה (להלן – "מועד סיום העבודות")"

כאמור, משחלק מהחשבוניות מעידות על תיקונים שבוצעו לאחר הגשת כתב התביעה, ועל כן הן מהוות בבחינת הרחבת חזית, ובעניין שאר החשבוניות לא הוכח הקשר הסיבתי בין הליקויים לבין העבודות שבוצעו על ידי הנתבעת, התביעה בגין ראש נזק זה, נדחית.

...

" לא תמיד יפסק סכום לפיצוי בגין עגמת נפש, כך בהתאם לגישתה המצמצמת של הפסיקה בקין רכיב זה, כפי שנפסק בע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, (בנבו 17.8.10):  "לא בכל מקרה בו אירוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה. אינני נדרש כאן לשאלה העקרונית של הגישה הראויה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ... אך כאמור לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי, אף שעגמת נפש של ממש בודאי ראויה לכך. גם נדרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק ...; ובסופו של דבר, מסור הנושא לשיקול דעת". עיון בנספחים ד1-ד9, מלמד על כך שבמהלך עבודות הבניה, פנתה התובעת פעם אחר פעם באמצעות אביה אל מר דורפברגר מטעם הנתבעת, עת בוצעו פניות טלפוניות למכשיר הטלפון הנייד האישי של מר דורפברגר, תחת יצירת קשר עם משרדי הנתבעת, כפי שנתבקשה התובעת על ידי מר דורפברגר לעשות פעם אחר פעם.

בהיעדר כל פירוט כנדרש, מצאתי לקבוע כי התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה. בהתאם- דין ראש נזק זה בתביעתה להידחות.

סוף דבר סיכום כלל הסכומים שנפסקו, מביא לכלל תוצאה לפיה הנני מורה על חיוב הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בסך של 25,000 ₪ בגין ליקויי הבנייה, וסך של 1,500 ₪ בגין שכר המומחה מטעמה.

התביעה שכנגד היא, תביעה כספית לפצוי הנתבעת בסך של 320,000 ₪ בשל אי סיום העבודות על ידי התובעת והעסקת קבלנים, שביצעו את העבודות שנותרו לבצוע, במקום התובעת.

הנתבעת קיבלה התראות מהמלון על האיחור בסיום העבודות שהתחייבה אליהן.

ברם, מהעדויות בפני בית המשפט של אקריס ויהודה, והראיות בדבר תשלומים שביצעה הנתבעת לתובעת בגין העבודות בקומה 2, ניתן להגיע למסקנה, שחלק משמעותי מהעבודות בקומה 2 בוצע על ידי התובעת.

ככל שהתקשרה הנתבעת בהסכמים עם קבלנים אחרים לבצוע עבודות במקום עבודות התובעת, אלו לא הוגשו כלל במסגרת התביעה, לא הובאו ראיות הולמות מי הם אנשי המיקצוע האחרים ששכרה הנתבעת ומהן העבודות, בפירוט נידרש, שביצעו.

...

בהינתן האמור, לרבות לעניין התשלומים והחשבוניות, אני קובעת כי עדותו של מג'די היא עדות לא אמינה ואין בה כדי לבסס את טענות הנתבעת, כנטען בכתב התביעה שכנגד.

על כל אלה, אני קובעת כי הנתבעת לא הרימה כלל את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את תביעתה ודין התביעה שכנגד – להידחות.

התביעה שכנגד – נדחית.

משהוגשה חוות דעת השמאית לתיק ביום 12.3.2023 לא עשתה הנתבעת דבר בעיניין - לא מחתה בשום צורה ולא ביקשה ארכה/דחייה לשם היערכות והגשת חוות נגדית או למצער ללימוד חוות הדעת על ידי איש מיקצוע מטעמה (ולו כדי להערך כדבעי לחקירת מומחית התובעים).

דיון והכרעה קובע סעיף 5א(א) לחוק, כפי נוסחו שחל במועדים הרלבאנטיים לתובענה זו (קרי לפני תיקון מס' 9): לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה - המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה: (1) סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 - בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד; למותר לציין כי לפי סעיף 7א(א) לחוק, אין להתנות על הוראותיו אלא לטובת הקונה.

בעיניין התובעים 4-3 צורפו לכתב התביעה שני מיסמכי "נספח שינויים ו/או תוספות". האחד הופק לכאורה ממחשב הנתבעת ביום 27.12.2017 וחתום על ידי הנתבע 3 ביום 1.1.2018; השני הופק ביום 6.2.2018 ואינו חתום.

מנהל העבודה, מר אלמליח, טען בחקירתו הנגדית כי יומן עבודה נוהל על ידי מנהל הפרוייקט.

...

אלא שבסופו של דבר לא הוצגו מסמכים כאמור - למעט מסמך שינויים בחתימת התובעת 2.

הנה כי כן, לא רק שלא הוצג יומן עבודה, אלא ששני העדים מטעם הנתבעת שהיו בעלי ידיעה אישית לגבי הפרוייקט הטילו האחד על השני את עצם האחריות לעשיית יומן העבודה - שבסופו של דבר לא ברור מי אם בכלל ניהל, מה גם שמדובר במסמך שאמור היה להירשם ברמה שוטפת ויום-יומית.

בסופו של דבר, נוכח עצם עדותם של שלושת עדי הנתבעת - שלא נסתרה - לגבי עבודת הנתבעת חמשה ימים בשבוע, ובהעדר כל טענה של מי מהתובעים לגבי עבודה בפועל בפרוייקט בימי שישי (ויצויין כי לפחות חלק מהתובעים התגוררו בשכירות בישוב צור הדסה בזמן הקמת הווילות והיה בידיהם לעבור באתר הבניה בימי שישי וללמוד מכך אם במקרה העבודות בוצעו גם בימי שישי) בית המשפט מוצא לקבוע כי הנתבעת עובדת חמשה ימים בשבוע ולפיכך יש להכפיל את מספר ימי העבודה המצויינים בחוזה ב-7/5 לשם המרתם לימי לוח.

הנתבעת נתנה מענה לפניות התובעים ואנשי מיקצוע מטעמה ביקרו מספר לא מבוטל של פעמים בדירת התובעים לצורך טפול בליקויים.

הנתבעת תעניק אחריות מלאה לעבודות שיבוצעו על ידה וזאת למשך שנה ממועד סיום העבודות ואישור ביצוען ע"י המפקח מטעם ביהמ"ש .

לעניין טענה להתיישנות הדרישה, בשל איחור במסירה, נטען כי במענה הנתבעת מיום 1.12.19 (נספח 10 לתביעה), מודה הנתבעת כי הדירה נימסרה באיחור, ואף התחייבה לתקן הליקויים, בכך הנתבעת הטעיתה את התובעים ביודעין, וגררה רגליה במכוון, ויש במכתב זה, ובכלל , הטעה לפי סעיף 7 לחוק , וכן עוד בשנת 2014 , הודתה הנתבעת בכתב כי קיים איחור במסירה , ומשכך מושהית תקופת ההתיישנות , וכאמור בסעיפים 7 ו 9 לחוק ההתיישנות , ומשכך הנתבעת מושתקת מלהעלות טענה בעיניין.

וכן ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1287-04 קופת חולים לעובדים לאומיים של הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל נ'  עריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] " אינני מקבלת את הטענה. זאת משום שאין די בכך שהעירייה הודתה כי התובעת פטורה מתשלום האגרה משנת 2000 ואילך. כדי לקבוע כי ס' 9 חל, היה על הערייה להודות כי התובעת זכאית לסעד שהיא עתרה לו בתביעה הנוכחית, קרי להשבה של דמי האגרה ששולמו על ידיה בעבר. " בהקשר האמור, לא ראיתי בהתכתבות שצורפה ע"י הצדדים כבסיס מספק לטענת הטעה ביודעין, או הודאה בזכות מצד הנתבעת , להבדיל מנושא תיקון הליקויים הנטענים.

...

נטען כי מרבית טענות התובעים דינן להידחות מחמת התיישנות, (שכן עולות לאחר קרוב ל-8 שנים), תוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת.

וכן ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1287-04 קופת חולים לעובדים לאומיים של הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל נ'  עיריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] " אינני מקבלת את הטענה. זאת משום שאין די בכך שהעירייה הודתה כי התובעת פטורה מתשלום האגרה משנת 2000 ואילך. כדי לקבוע כי ס' 9 חל, היה על העירייה להודות כי התובעת זכאית לסעד שהיא עתרה לו בתביעה הנוכחית, קרי להשבה של דמי האגרה ששולמו על ידיה בעבר. " בהקשר האמור, לא ראיתי בהתכתבות שצורפה ע"י הצדדים כבסיס מספק לטענת הטעיה ביודעין, או הודאה בזכות מצד הנתבעת , להבדיל מנושא תיקון הליקויים הנטענים.

אני סבור שהסכמה זו ראויה, ואולם ברי שאין בה לצמצם אחריות לפי חוק המכר דירות ו/או כל דין , ביחס לנשוא עבודת התיקון .

סוף דבר בית המשפט מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.