תביעה בגין אי התאמה בין סלון שהוזמן לסלון שסופק

לגירסת הנתבעת, רק חלק מהסחורה שהוזמנה סופקה לה בפועל – סלון ושני ארונות בלבד (ואף אלו היו פגומים ולא תואמים להזמנה).

במקרה מעין זה יזכה התובע-המוכר בפסק דין בעילה השטרית, ולאחר מכן הקונה יהיה רשאי להגיש נגד המוכר תביעה בגין אי ההתאמה הנטענת.

...

לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעת להרים הנטלים המוטלים עליה, ומשכך – דין ההתנגדות להדחות ודין התביעה להתקבל.

בנוסף נטען כי קיימת להם זכות לבטל העסקה מכוח סעיף 11 (4) לחוק המכר וזאת בשל אי התאמה.

נטען כי התמונות שצורפו לכתב התביעה של ספת תלת מושבית אינן הספה נשוא ההזמנה וסלון מידגם קורה המוצג לראווה בחנויות הנתבעת הוא סלון פינתי אשר תמונתו צורפה לכתב התביעה.

נטען כי תביעתם לקבלת פיצוי מוגזמת ואינה נתמכת באסמכתאות לנזקים לרבות תשלום דמי שכירות והימנעותם מלעבור לדירה בשל אי אספקת ריהוט.

יש להבהיר כי אף לו הייתה לנתבעת הזכות שלא לבטל העסקה ביחס לסלון ולכורסא, ואולם, כאמור לא קבעתי כך, הרי שלא ניתן היה לבצע ביטול חלקי של העסקה משום שהנתבעת לא טירחה לציין במסגרת ההזמנה שערכה (ת/1) מהי העלות של כל רכיב ורכיב של ריהוט שמכרה לתובעים ועל כן, לא ניתן לבטל החוזה לרכיביו מעת שעלות הרכיבים לא נקובה בו אלא רק סכום העסקה הכולל.

...

לסיכום טענו התובעים כי יש לבטל העסקה ולהשיב להם כספי המקדמה על סך 1,500 ₪.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלה, אני מורה על ביטול העסקה והשבת התמורה ששולמה בסך 1,500 ₪ בתוך 30 יום.

כמו כן, אני סבורה כי אין מקום לפסוק פיצוי לדוגמא שכן לא התרשמתי כי מדובר בנתבעת אשר פעלה במזיד על מנת לא לבטל את העסקה אלא בנתבעת שסברה כי לא עומדת לתובעים זכות ביטול במקרה דנן ואף הסכימה לבטל העסקה ביחס לסלון והכיסאות.

סוף דבר עסקת הריהוט מבוטלת, הנתבעת תשיב לתובעים סך של 1,500 ₪ בתוך 30 יום.

בכתב התביעה טענו התובעים כי הריהוט סופק כשהוא פגום ואינו תואם את ההזמנה שביצעו.

גם המיטה לטענתם לא הייתה תקינה משום שלא הייתה מאוזנת והרעישה, והמזרונים אף הם היו פגומים.

יחד עם זאת, מעדויות שני הצדדים עולה כי היו פניות קודמות שטופלו, ואף בהתכתבות המוקדמת ביותר ציינה התובעת 1 כי "פינת האוכל בסדר". כן הדברים מקבלים ביטוי בקיומה של הזמנה נוספת מיוני 2021 בסכום אפס, ביחס לשולחן אוכל, שידה ושולחנות הסלון, אותה צרפה הנתבעת לכתב ההגנה כנספח ב', ובמובן זה אני מקבלת את טענת התובעים לפיה פנו לגבי אי ההתאמה ברגל של שולחן פינת האוכל בחודש שלאחר הספקת הריהוט, ואת טענת הנתבעת לפיה הפנייה לגבי יתר פריטי הריהוט נעשתה על-ידי התובעים לראשונה באפריל 2021, קרי – חצי שנה לאחר שסופקו להם.

...

מכל המקובץ לעיל עולה – כי השידה שבסלון ביתם של התובעים כיום אינה בגוון התואם לגוון שנבחר על-ידם בעת ההזמנה, וברוחב שהוזמן, ולצד זאת שולחנות הסלון שסופקו, גם אם אינם תואמים לחלוטין את ההזמנה המקורית, הנם בצורה שהתבקשה (עגולה) ובגוון התואם לשידה הקיימת; פינת האוכל שסופקה בתחילה באופן שלא תאם את ההזמנה – הוחלפה; הכיסאות בפינת האוכל שסופקו בתחילה כשאינם תואמים את ההזמנה הוחלפו, לכיסאות אחרים שאמנם לא היו זהים לאלה שהוזמנו על-ידי התובעים במקור, אך לכאלה שהם בחרו בבית העסק של הנתבעת, וללא תוספת חיוב כלשהי.

בנסיבות אלה, ובהתאם לקביעות לעיל, אין הצדקה להיעתר לתביעה במלואה במובן של ביטול העסקה והשבת מלוא התמורה לתובעים, בצירוף עלות ההובלה ששילמו.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 1,200 ₪.

התובעת רכשה ביום 21.3.2022 ספה, שולחן סלון, מיטה זוגית ומזרון, והכל בסכום כולל של 20,400 ₪.

נציגי הנתבעת ניסו לנהל עימה שיחה מכובדת, אך היא המשיכה להיתפרע ולצעוק, ועל כן לא נותרה ברירה אלא לסלקה מהחנות ולהזמין מישטרה.

לפיכך, רכיב התביעה הנוגע לאי התאמה בין הספה שהוזמנה לזו שסופקה – נדחה.

...

מכל מקום, שעה שהתובעת לא שילמה כלל את דמי ההובלה וההתקנה, הרי שיש לראות בכך סעד עצמי של גביית הפיצוי המגיע לה, ועל כן היא איננה זכאית לפיצוי נוסף בעניין זה. לגבי הטענה בדבר הזמנת המשטרה, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה הגשת תלונה למשטרה שלא הובילה להליך פלילי, איננה מקיימת את רכיבי עוולת הנגישה, ועל כן התובעת איננה זכאית לפיצוי בשל עוולה זו. זאת ועוד, גם ברמה העובדתית אף אחד מהצדדים לא הוכיח את גרסתו לעניין האירועים שקרו בעת ביקור התובעת בחנות, ויש לדחות רכיב זה של התביעה אף בשל כך. לבסוף, לעניין אובדן ימי עבודה, התובעת לא הוכיחה אובדן בפועל של ימי עבודה, אך ללא ספק נדרשה להשקיע זמן בפניות אל הנתבעת, פניות שכאמור הוכחו כמוצדקות.

מכל מקום, אני סבור כי התובעת זכאית לפיצוי כללי בגין הפרת החוזה עמה, הפרה שבאה לידי ביטוי הן באספקת מיטה מדגם לא תואם, והם באי מתן השירות, בסך 750 ₪.

התוצאה היא כי אני מחייב את הנתבעת ישלם לתובעת סכומים כדלקמן: השבת סכום רכישת המיטה בסך של 4,895 ₪ (כולל ריבית והצמדה).

כתב התביעה שכנגד ביחס לתביעה המקורית, הוגש כתב תביעה שכנגד (ביום 11.2.2019) על סך של 1,360,000 ש''ח לפיו הנתבע/התובע שכנגד, מורד טוען כי הנתבעים שכנגד (התובעים במקור), הפרו את סעיף 5 להסכם שכותרתו "התמורה" ומשכך זכאי לביטול ההסכם, מכח סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971 ולפצוי כספי מתאים בשל ההפרה הנטענת, ובעיקרו בשל אי תשלום התמורה במועד החוזי הנקבע.

"ככלל, הקונה אינו חייב לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה, ולמוכר אין זכות לתקנה, אולם על-פי רוב, בידי הקבלן יכולת לתקן את אי-ההתאמה בעלות נמוכה יותר מזו של קבלן שהוזמן במיוחד לבצוע התיקון. תיקון עצמי בידי הקבלן המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. על-פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פיתרון עדיף לקונה, על-כן נקבע הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בטרם יזכה את הקונה בתרופות אחרות. ואולם על-אף השיקולים שבגללם תיקון אי-ההתאמה בידי מוכר הדירה הוא בדרך-כלל הפיתרון ההוגן והיעיל לאי-ההתאמה, ישנם מקרים שבהם פיתרון זה איננו בא בחשבון או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה. במקרה שבו לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר היזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לידרוש ממנו מתן היזדמנות נוספת במסגרת ההליך השפוטי" (ע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ (פ"ד נז (5) 1).

בתצהירו התובע טוען כי האדריכל מטעמו, גיא, שוחח עם קבלן האלומיניום ששכר הנתבע, והסתבר כי הנתבע הזמין לוויטרינת הסלון אלומיניום קליל בפרופיל זול של 9200 במקום אלומיניום מהסוג היקר בפרופיל 2200, למרות שלבית הצמוד הוזמן האלומיניום מהסוג הנכון, וכי פנה אל הנתבע בהודעת ווטספ, ודרש את תיקון העניין באופן מידי (ראה בס' 16 לתצהיר מיקי משה קלישוב ונספח 3 לתצהירו).

...

התביעה שכנגד טענות הנתבע כי סירובם של התובעים לקבלת החזקה בנכס מהווה הפרה יסודית של ההסכם נדחית, בשל ממצאי חוות דעת המומחה, לפיה ולפי החומר שבפניו היו ליקויים בדירה, ומבלי למצות, כגון רטיבות, בעיית פתח לגג, בעיה בקשר לידית וסגירת המרחב המוגן, חשמל קבוע שלא חובר עד חודש מרץ 2018, כאמור בפרק האיחור במסירה.

משכך, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר נוכח כל האמור בית המשפט מחייב את הנתבע לשלם לתובעים כדלקמן: בגין ליקויי בנייה סך של 185,451 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום חוות דעתו של המומחה רון מיום 25.12.2020 ועד לתשלום בפועל.