תביעה בגין אי גילוי פרטים על מצב רכב יד שנייה

מונחת בפני תביעה כספית לפצוי בגין ליקויים ברכב שנתגלו לאחר רכישתו מהנתבע.

ביום 15/01/2020 פנו לנתבע בעקבות פירסום מודעה על ידו באתר "יד 2" בה נאמר "רכב במצב מעולה ואחריות שנה על המנוע גיר ושלדה". לאחר בדיקה שהעלתה ש"הרכב במצב תקין סה"כ", החליטו כן לרכוש את הרכב חרף היתלבטות רק "מכיוון שהובטח לנו שאנו מקבלים אחריות שנה על המנוע, הגיר והשלדה". התחייבות זו אף נכתבה בכתב ידו של עדי אהרוני.

ויובהר; "הטעה היא הצהרה כוזבת .... הטעה יכולה ללבוש שתי צורות : האחת - הטעה במעשה על דרך של מצג שוא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות. השניה - הטעה במחדל קרי : אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם" (ע"א 2837/98 ארד נ. בזק).

...

משכך, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 9394 ₪ עבור תיקון המנוע.

סיכומו של דבר, משקבעתי שהנזק למנוע חוסה תחת האחריות החוזית אשר הופרה על ידי הנתבעת, הרי שהתובעים זכאים לפיצויים בעד הנזק שנגרם עקב ההפרה כאשר נזק זה כולל נזק ממוני ונזק לא ממוני.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובעים סך של 12747 ₪ תוך 30 יום מהיום.

תביעת המשיבים הוגשה על סך 110,000 ₪ המורכבים מפיצוי בסכום של 40,000 ₪ בגין אי-גילוי עבר הרכב, וזאת בנגוד לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח – 2008; תשלום יתרת התמורה שלא שולמה בגין מכירת הרכב חזרה למבקש (50,000 ₪); פיצוי בגין הפרה יסודית של ההסכם (25,000 ₪); ופצוי בגין אבדן ימי עבודה ועוגמת נפש (5,000 ₪).

מידע זה, לטענת המשיבים, בנוסף למצבו הכלכלי הרעוע של המבקש, מבסס חשש ממשי להכבדת ביצוע פסק הדין, ככל שזה יינתן לזכותם.

המבקש, נטען, הוא בעל סוכנות רכבי יד שניה, והחזקת הסכום המעוקל פוגעת קשות בשטף עבודת המבקש, שכן המבקש "מתגלגל" עם הסכום האמור לשם קניה ומכירת רכבים במסגרת עבודתו השוטפת.

ראשית אציין, כי לצד טענת המשיבים, כי לא גולו להם פרטים כאלה או אחרים בעת מכירת הרכב לידיהם (העסקה הראשונה), צורף לכתב הגנת המבקש טופס גילוי נאות במכירת רכב משומש.

...

עיון בטענות הצדדים מלמד, כי דין הבקשה לביטול העיקול – להתקבל.

שנית, יסוד ההכבדה שבטענות המשיבים מבוסס על פרסומים ברשת האינטרנט ועל הטענה, כי כנגד המבקש מתנהל "מבול תביעות". בחינת טענה זו, באופן בו פורטה ונתמכה בכתבים, מלמדת כי דינה להידחות.

סיכום ומסקנות מטעמים המפורטים לעיל, דין בקשת המבקש לביטול צו העיקול – להתקבל.

מדובר ברכב שבעברו היה בבעלות חברה בארה"ב בעוד שהוצג כפרטי; הרכב עבר תאונת דרכים קשה מספר חודשים קודם לכן, בעקבותיה הוכרז כאובדן להלכה ולאחר מכן שוקם; מד האוץ שברכב הציג אמנם את הספרות 90,000, אולם מדובר במייל ולא בקילומטרים כפי שהוצג, לפיכך נסועת הרכב הנכונה במועד המכירה ב'תירגום' לקילומטרים, היא כ-144,000 ק"מ. במסגרת תביעתו זו, דורש התובע את תשלום ההפרש בין התמורה ששולמה על ידו בפועל עבור הרכב, לבין שוויו הנכון של הרכב בעת העסקה בהיתחשב במצבו האמיתי.

מהי משמעותה של עובדה זו? האם בנסיבות אלו ניתן לייחס אחריות כלשהיא למאגר כלפי התובע, בגין פעולות ומצגים שהוצגו לו על ידי אחרים במועד הרכישה? האם התרשלה המאגר בכך שלא השלימה את רישום הרכב במשרד הרשוי על שם נג'אר? אשר לחוליה השנייה, זו שבין נג'אר לבין ולדמן, יש לבחון האם הושלמה עסקת מכר זו ולפיכך ולדמן הוא לבדו ה'בעלים' ו'המוכר' לתובע, או שמא הבעלות ברכב נותרה בידי נג'אר תוך שולדמן ואולי גם לאטי אינם אלא שלוחיו? בהתאם לכך, האם נג'אר אחראי כלפי התובע מכוח היותו 'מוכר' על פי הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 ("חוק המכר"), מכוח היותו עוסק בסחר כלי רכב בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 ("חוק מכירת רכב משומש"), מכוח דיני השליחות, לחלופין האם אחראי הוא כלפי התובע מכוח דיני הנזיקין? מהו חלקו של לאטי בפרשה, זאת בשים לב לכך שפסק דין ניתן כנגד ולדמן בהיעדר הגנה.

אי גילוי הפרטים האמורים ערב העסקה, נוגד את החובה הקבועה בחוק מכירת רכב משומש, מהוה 'הטעייה', ולמצער 'טעות' בהתאם להוראות סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; כמו כן הפער בין מצבו של הרכב כפי שהוצג לתובע לבין מצבו הנכון באותו מועד, מהוה 'אי התאמה' כאמור בסעיף 11 חוק המכר, תשכ"ח-1968.

לפיכך חלות בנסיבות העניין הוראות סעיף 28 לחוק המכר לפיהן: "הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה". מעבר לכך, אי קיום חובת הגילוי מהוה חריגה מסטאנדארט ההיתנהגות הראוי ולפיכך תחשב כרשלנות.

בנסיבות העניין לכל הפחות נידרש היה כי לאטי יצהיר בפני התובע כי אינו יודע דבר על מצב הרכב, אולם גם זאת לא נעשה.

...

כך או כך, לא שוכנעתי כי פתרון תעלומה זו נדרש לצורך הכרעה בשאלות העיקריות שבמחלוקת.

סוף דבר אני קובע כי האחריות לנזקי התובע חלה על נג'אר, ולאטי ביחד ולחוד, זאת בחפיפה לפסק הדין שניתן כנגד ולדמן ביום 8.6.18.

התביעה כנגד הנתבעת 1 חב' המאגר ב.נ.כ בע"מ – נדחית.

לפני תביעה לפצוי התובע בגין ליקויים ברכבו, שנאלץ לשלם מכספו על תקונם על אף שלשיטתו היו תחת אחריות הנתבעת למשך שנה מעת הרכישה.

המדובר בתובע, אדם פרטי, צלם במקצועו שרכש רכב מסחרי לצרכי עבודתו מהנתבעת, חברה למכירת רכבי יד שנייה כאשר המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלה אם הרכב נמכר בתוספת אחריות לשנה אם לאו.

התובע קיבל מיסמך גילוי נאות ובדיקה מ"קומפיוטסט" המעידה על מצבו של הרכב.

במקור טען התובע שלא נימסר לו העתק ההסכם החתום וממילא השיגו רק לאחר שפנה אל הנתבעת לצרכי בירורים, אז סופק לו ההסכם (עם פרטיו אולם עם תאריך עסקה שונה מיום העסקה בפועל ובהעדר חתימות) יחד עם כתב האחריות (נספח 2 לכתב התביעה).

...

שוכנעתי כי ככל שהיה מובהר לתובע כי הרכב ללא אחריות לא היה רוכש אותו.

בהתאם לנתונים אני קובעת כי מוצאת להעמיד את האחריות על 3 חודשים.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 14,954 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בתאונה היו מעורבים שלושה רכבים: טויוטה קורולה לבנה, מ"ר 4864030, בבעלות מר מוחמד ערמין ונהוגה על ידי אחיו אחמד ערמין (להלן - הקורולה); יונדאי גטס אדומה, מ"ר 22852666, בבעלות מר סאמח חג'אזי ונהוגה על ידו (להלן - היונדאי); מונית מרצדס C220 BLUETECH לבנה, מ"ר 9357026, נהוגה על ידי מר אליהו אוחנה (להלן - המונית).

על רקע מצב דברים זה ניתן פסק הדין ב-ע"א (מרכז) 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (23.2.2015) בו מדובר היה בתביעת ניזקי רכבה של המערערת, חברה העוסקת בהשכרה, מכירה ושרותי ליסינג של רכבים.

שני הקטנועים לא תוקנו על ידי הבעלים: האחד נמכר כשהוא פגוע; השני נפגע שוב טרם תקונו ואז הוכרז באבדן גמור תוך שחברת הביטוח של הרכב הפוגע השני פיצתה את הבעלים בגין הנזקים שנוספו בתאונה השניה.

באותו עניין, בית המשפט קמא דחה את התביעה נוכח אי גילוי מלא באשר למכירת הקטנוע האחד מהניזוק ובאשר למהות התקבולים שהגיעו בגין האבדן הגמור של הקטנוע השני.

הינה כי כן, עסקינן בעסקת תיקון הרכב, אשר לא רק שפרטיה אינה ידועים, אלא שחל לגביה סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

...

סבורני כי קושי רב בבקשתו של עו"ד זחאלקה, קושי אשר עיקרו ברכיב ההפתעה: אין דין היערכות בעל דין בתביעה מטעמו בגין אבדן גמור של רכבו שערכו היה 7,000 ₪, כדין היערכותו להתגונן אל מול תביעה על סך 30,100 ₪ שהוגשה נגדו (הוא סכום תביעת טנטש האמורה).

לפיכך דין תביעת חג'אזי להידחות.

התוצאה התביעה ב-תא"מ 44568-09-20 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה ב-תאד"מ 12906-02-21 נדחית.