תביעה בגין אובדן מזוודה בטיסה עם עצירת ביניים

הטיסה כללה עצירת ביניים בקייב שבאוקראינה.

התובעים טוענים כי אילו הדריכו אותם מיד עם ביטול הטיסה, להגיע במהירות לדלפקי "Q.U.S", היה התובע1 "אץ לשם להשיג כרטיסים חליפיים" לאחר שסיים את ביקורת הדרכונים, במקום להתעכב עם התובעת2, ולאסוף את כבודתם ממסוע המטענים, דבר שארך זמן רב (ס'8 לכתב התביעה).

לטענת הנתבעת, כבר נקבע בפסיקה כי הוספת סעד של עגמת נפש בנוסף לסעד של פסיקת פיצויים לדוגמא, הנו ניסיון לעקוף את הרף המקסימלי הקבוע בחוק שירותי התעופה, ונקבע כי פסיקת פיצוי נוסף לתובעים בגין נזק בלתי ממוני הנה כפל פיצוי.

טוענים התובעים, כי לו היתה הנתבעת מאפשרת להם לבצע שיחת טלפון היו התובעים יוצרים קשר עם בני משפחתה של התובעת בסין והיתה נמנעת עוגמת הנפש מאיבוד הפנים של המשפחה.

...

אני דוחה את עתירת התובעים לקבלת פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 16,160 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪.

3 סוגיות הועלו במסגרת תביעתו של התובע המצריכות בירור כאן – הזכות לפצוי בגין אבדן הכבודה; השבת עלות כרטיס הטיסה שבו נאלץ לשאת; יחס הנתבעת כלפי התובע הן בטיפול בתלונותיו בעיניין הכבודה לאחר מעשה והן בעיניין הטיפול בו (כחלק מחברי הקבוצה) במהלך האירועים המתוארים לעיל.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה תוך שהיא מבהירה כי האירועים המתוארים היתרחשו עם פרוץ מגיפת הקורונה, כאשר הנחיות הרשויות המקומיות באירופה מנעו עגינה של הספינה ביעדה, ונעשו מאמצים לאתר נמל אחר לעגינה, הנחיות הרשויות בפורטוגל, אליה הופנתה הספינה חייבו יציאה מאורגנת בקבוצות ישירות אל שדה התעופה של הנוסעים, ואף זאת תוך מתן הנחיות מעת לעת בנוגע לזהות הנוסעים המורשים לצאת (והחרגת קבוצת הנוסעים מישראל במועד המקורי), וכן תוך הגבלת היציאה בסופו של יום לטיסה עם עצירת ביניים בלונדון בלבד.

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את הראיות שהוצגו לתיק (לרבות לאחר הדיון) ובחנתי את כתבי הטענות מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד ואבהיר – טרם שתבחנה טענות התובע לגופן אבהיר כי מצאתי שאין מקום לדחות את התביעה מפאת העדר יריבות, כטענת הנתבעת, וזאת בין היתר בשים לב לעובדה שהנתבעת, אשר טענה כי היא משמשת כסוכנת של חברת אמ.אס.סי קרוזס אס.איי בלבד לא הציגה כל ראיה אשר תעיד על כך שחברה זרה זו היא המוביל הימי הרלוונטי לענייננו ואךף לא לעניין הסמכתה על ידי חברה זו לשמש כסוכנת מטעמה בלבד.

אשר לריכוז הנוסעים באולם אחד עם פרוץ המחלה (ולצורך שחרורם מן הספינה אל טיסותיהם), בעניין זה דומני כי המוביל הימי אמנם פעל באופן שיש בו כדי לסכן את בריאותם של הנוסעים מעבר לנדרש, וכי מוביל סביר לא היה נוהג כך באותן נסיבות, ואולם משלא נגרם לתובע נזק של ממש (מן המסמכים שהציג עולה כי נבדק להיתכנות נשיאת נגיף הקורונה על ידי רופאי הנתבעת טרם יציאתו את הספינה ונמצא שלילי) – הרי שדין התביעה בגין הארוע האמור להידחות.

אשר למימון כרטיסי הטיסה ארצה דרך לונדון מקובלת עליי עמדת הנתבעת לפיה אין מקום לצפות ממנה כי תממן את כרטיסי הטיסה על חשבונה, בשים לב לעובדה שהצורך ברכישת כרטיסים אלו נולד נוכח התנגדות הרשויות בפורטוגל לאפשר ירידת הנוסעים הישראליים מן הספינה לצורך עליה על טיסתם המוזמנת קודם לכן, וכן נוכח דרישתם כי הטיסה שבה ישובו הנוסעים בקבוצה ארצה תעבור דרך אנגליה דווקא.

למעלה מן הצורך אבהיר כי ממילא דומה כי לא נגרמו לתובע נזקים בגין העיכוב במתן המענה (משלא חלפה תקופת ההתיישנות הביטוחית, ונוכח אחריותו הלכאורית של המוביל האווירי), ועל כן התביעה בגין רכיב זה נדחית.

אשר על כן, נותרו בקראקוב עד מוצ"ש, כאשר בפועל נחתו בת"א ביום 3.11.19 בשעה 03:35 לפנות בוקר, בטיסה עם עצירת ביניים.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בתשלום הפצוי לפי התוספת הראשונה, בסך 2,090 ₪ לכל נוסע; פיצוי בגין הוצאות המלון בסך 2,134 ₪; פיצוי בגין עלויות המוניות מנמל התעופה למלון ובחזרה בסך 400 ₪; פיצוי בגין ארוחת השבת בסך 3,920 ₪ ; פיצוי בגין אובדן ימי עבודה לתובעת 2 בסך 1,090 ₪; פיצוי בגין אבדן ימי עבודה לתובעת 5 בסך 900 ₪.

כתב התשובה לכתב ההגנה התובעים טוענים, כי בתחילה אכן קיבלו את הצעת הנתבעת לטוס בטיסה החלופית, אלא שלאחר שביצעו צ'ק אין ומסרו המזוודות, נרשם על לוח הטיסות היוצאות כי הטיסה מתעכבת וכי צפויה היא לנחות בת"א רק בשעה 16:04.

אשר על כן, אני דוחה את הפצוי המבוקש בגין רכיב זה. פיצוי לדוגמה סעיף 11(א)(1)(ב) לחוק מאפשר לפסוק פיצוי בסך שלא יעלה על 10,250 ₪, במקרה בו מפעיל הטיסה "לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בנגוד להוראות סעיף 6." לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה מכוח סעיף 11 לחוק, הואיל ולא מצאתי כי הנתבעת פעלה בזדון מכוון, או כי זילזלה ביודעין בתובעים או בהוראות החוק.

...

אשר על כן, אני דוחה את הפיצוי המבוקש בגין רכיב זה. פיצוי לדוגמה סעיף 11(א)(1)(ב) לחוק מאפשר לפסוק פיצוי בסך שלא יעלה על 10,250 ₪, במקרה בו מפעיל הטיסה "לא נתן הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6." לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה מכוח סעיף 11 לחוק, הואיל ולא מצאתי כי הנתבעת פעלה בזדון מכוון, או כי זלזלה ביודעין בתובעים או בהוראות החוק.

אשר על כן, אני דוחה את הפיצוי המבוקש בגין רכיב זה. סוף דבר אשר על כן, דין התביעה להתקבל ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך 21,084 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 400 ₪ ובסה"כ 21,484 ₪.

כמו כן היתקיים דיון בתובענה בפניי, בנוכחות התובעים, ובו יוצגה הנתבעת ע"י מנהל מחלקת שירות הלקוחות של הנתבעת (בלווי מתורגמנית), אשר לטענתו הגיע לדיון במיוחד מאוקראינה, מתוך כבוד לביהמ"ש. העובדות שאינן במחלוקת: אין חולק, כי התובעים וארבעת ילדיהם הקטינים רכשו כרטיסי טיסה מישראל לאמסטרדם ביום 31.7.17, כאשר הטיסה נחלקה לשני מקטעים, עם עצירת ביניים בשדה התעופה בקייב.

לכתב התביעה צורפו (בין השאר) פניה מיום 19.8.17 של תובעת מס' 1 לנתבעת, ובה תאור מפורט של השתלשלות העניינים שצויינה לעיל; תשובת הנתבעת מיום 12.9.17, המתייחסת לטענות באשר לכבודה בלבד, וכוללת היתנצלות והצעת פיצוי בגין אובדן הכבודה וכן הצעת תיקון ו/או נקוי של המזוודות, ללא כל היתייחסות לטענות בדבר החמצת הטיסה; תשובתה של תובעת מס' 1 מיום 12.9.17 בה היא מודיעה כי לא ניתן לנקות ו/או לתקן את המזוודות, ודורשת מהנתבעת היתייחסות לטענותיה בעיניין החמצת הטיסה; ותשובתה מיום 1.11.17 של הנתבעת, בה הנה כופרת באחריותה לכך שהתובעים לא הגיעו במועד לטיסת ההמשך, ומסיימת בתקווה כי ההתרחשות המצערת לא תימנע בעד התובעים להמשיך ולהשתמש בשירותיה של הנתבעת בעתיד.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני מעמידה את הפיצוי על סך של 3,500 ₪.

לאור כל האמור לעיל הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,930 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

עבור הטיול המאורגן שילמו התובעים סך כולל של 34,993 ש"ח. ביום 15.2.2019 בטרם המריאו לטיסה למאוריציוס (עם עצירה באיסטנבול) הפקידו התובעים 2 מזוודות.

מאחר שהנתבעת היתנערה מאחריותה, הוגשה התביעה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, אבדן יום הטיול אבדן זמן ומשאבים בסכום כולל של 33,900 ש"ח. טענות הנתבעת: ראשית טענה הנתבעת, כי אין להטיל עליה אחריות לפצוי בגין האיחור בקבלת הכבודה שכן האחריות מוטלת על המוביל האוירי בהתאם להוראות הדין הרלבנטי.

הטיסה למאורציוס יצאה בזמן, כאשר היתה עצירת ביניים באיסטנבול.

בית המשפט בחן את פסקי הדין של הערכאה הדיונית וקבע, תוך שבקשת רשות העירעור נדחית, כך: "הנזק שנתבע מהנתבעת אינו נזק ישיר כתוצאה מהאיחור בהגעת הכבודה, נזק שדרש מהמוביל האוירי, אלא ראש נזק הניתן לתביעה על פי הדין החל גם מהנתבעת. עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בעקבות הטיפול הלקוי של הנתבעת בעניינינו והשתלשלות העניינים שארכה לאחר הגעת המזוודות לשדה התעופה במרקש הנה ארוע נפרד עליו ניתן לתבוע פיצוי מכוח הוראות הדין" ראו גם תק 47164-11-18 חזות נ' אשת ארגון שירותי תיירות בע"מ (13.6.2019).

...

עם זאת אני סבורה שהסכום הנתבע אינו מידתי וחורג מגדר הסבירות: ראשית, יש טעם בדברי הנתבעת, כי התובעים טסו, הפליגו, נכנסו לאתרים, אכלו, השתתפו בפעילויות וכו'.

אמנם העדר הכבודה פגעה בהנאה, ומקובלת עליי עדותם של התובעים ביחס לדרישה לכבס את הבגדים והקושי להיכנס למסעדת יוקרה; עם זאת, אין מקום לחייב בפיצוי בשווי עלות הנופש כולו.

אם כן, לאחר ששקלתי את מכלול השירותים שסופקו לתובעים והגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי על סך של 2/3 מהתמורה ששולמה עבור הטיול; תוך מתן משקל לפגיעה הברורה בהנאתם מהפלגה לאור העדר הציוד; ובמתן משקל גם לאחריותם של התובעים לכך שלא היו בידיהם מערכות בגדים ליומיים הראשונים, בהתאם להנחיות שקיבלו מהנתבעת ובהתאם - הפחתה של חלק יחסי של הפיצוי עבור יומיים; ובהפחתת סכום הפיצוי ששולם לתובעים, החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 19,092 ש"ח. סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי.