תביעה בגין אובדן חבילה בדואר בינלאומי

300 ₪ נוספים אשר נכללו בכתב התביעה, הם "הוצאות" עבור פתיחת תיק בביהמ"ש. מכתב ההגנה והנספחים שהוגשו לתיק עולה כי אין מחלוקת בנוגע למשלוח חבילה בדואר מהיר בנלאומי (אי.אם.אס.) ע"י התובע, ואף לא בנוגע לזהות הנמען שאמור היה לקבל את דבר הדואר.

בשים לב לעובדה שבהתאם להוראות סעיף 12.4.2 למדריך הדואר, מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח כי המסמכים המאמתים את החתימה אבדו בנסיבות של כח עליון, לצורך הפטור מחובת תשלום הפיצויים במקרה של משלוח חבילה בדואר בנלאומי, אני קובעת כי בהיעדר ראיות לעניין נסיבות אובדן אישור המסירה, יש לראות את הנתבעת כמי שלא הוכיחה שבוצעה מסירה כדין לידי הנמען באמצעות מינהל הדואר הרוסי (ראה בעיניין זה: סעיף 12(א)(2) להודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשרות הבנלאומי לפי חוק הדואר – להלן: "ההודעה").

באין מסירה כאמור עומדת לתובע הזכות לתבוע בגין אובדן דבר הדואר, ומתקיימות הנסיבות המצדיקות פיצוי בשיעור הנזק המבוטח ודמי המשלוח ששולמו.

...

לאחר ששמעתי את הדברים, עיינתי במסמכים שהוצגו ושקלתי את הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע בנוגע לכך ששלח בחבילה נשוא הדיון כאן, את אוסף הבולים המורכב משתי הרכישות המתועדות במסמכים המתורגמים שהוצגו לפניי, ואשר עלותם הכוללת עולה על 25,000 ₪.

בשים לב לעובדה שבהתאם להוראות סעיף 12.4.2 למדריך הדואר, מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח כי המסמכים המאמתים את החתימה אבדו בנסיבות של כח עליון, לצורך הפטור מחובת תשלום הפיצויים במקרה של משלוח חבילה בדואר בינלאומי, אני קובעת כי בהעדר ראיות לעניין נסיבות אובדן אישור המסירה, יש לראות את הנתבעת כמי שלא הוכיחה שבוצעה מסירה כדין לידי הנמען באמצעות מינהל הדואר הרוסי (ראה בעניין זה: סעיף 12(א)(2) להודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשרות הבינלאומי לפי חוק הדואר – להלן: "ההודעה").

אשר על כן, אני קובעת כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט במלוא שיעור ההוצאות שהוציא, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך של 750 ₪ בלבד.

בעיניין זה נקבע בסעיף 5.2 לתנאי המשלוח המפורטים על גבי תעודת המשלוח בצידה האחורי, כי הנתבעת "אינה אחראית במקרה של איחור, נזק או אובדן שנגרמו בנסיבות שמחוץ לשליטתה או כתוצאה מהחלטת המכס...". התובעת רכשה אומנם שירות משלוח דואר בשיטת EMS ושילמה עבורו אף תוספת ביטוח לתכולת החבילה המקנה לשולח זכות לתבוע פיצוי בגין הפריט המבוטח, אולם נקבע כי הוראות סעיף 5.2 הנ"ל חלות גם במקרה זה, היינו כאשר חל עיכוב בשל החלטה חיצונית כדוגמת עיכוב במכס, אין הנתבעת אחראית עקב כך. בנסיבות האמורות, לא מצאתי מקום לקבוע כי התובעת זכאית לפצוי בגין האיחור, לכאורה, במסירת החבילה במקרה הנ"ל. אשר למקרה השני, אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 31.3.14 נימסרה חבילה לנתבעת למשלוח בדואר רגיל, אין עוד מחלוקת כי החבילה נשלחה על ידי הנתבעת אל יעדה רק ביום 11.5.14, זאת מחמת טעות אנוש, כנטען.

ואולם, לאור עדותו של מר אלי דהן, בעלה של התובעת, לפיה טרם הגיעה החבילה ליעדה שבתאילנד, חרף האמור ב"דו"ח מסלול פריט" שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה, לפיו נימסרה החבילה ביום 17.5.14, הסכים נציג הנתבעת לפצוי התובעת בסכום המאקסימאלי על פי דין בשל אובדן חבילה.

בנסיבות הללו, בהתאם לאמור בסעיף 17(א) להודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין לאומי לפי חוק הדואר התשמ"ו-1986, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום סך של 226 ש"ח. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

...

על פי גרסת התובעת, החבילה הגיעה בסופו של דבר ליעד כלשהו בתאילנד המרוחק ממקום מגוריה של בתה, והלה נאלצה לנסוע אל המקום על מנת לקבלה כך שבסופו של דבר הגיעה לידיה החבילה רק ביום 6.1.14.

כפי שטען נציג הנתבעת, הואיל ו"דו"ח מסלול פריט" שהוגש מהווה רשומה מוסדית בהתאם להגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות, אינני מקבלת את גרסת התובעת לפיה היא ידעה על כך שהחבילה נעצרה במכס רק ביום 30.12.13.

בנסיבות הללו, בהתאם לאמור בסעיף 17(א) להודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין לאומי לפי חוק הדואר התשמ"ו-1986, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום סך של 226 ש"ח. אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

לאחר כחודש, משנוכחו התובעים כי השעונים לא הגיעו לידי פרדקוף בשיקגו, פנה התובע, ביום 19.7.15 אל יחידת הדואר בשקמונה, בניסיון לברר מה עלה בגורלם, שם נימסר לו כי אין כל רישום אודות החזרת החבילה לארה"ב. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית - הגבלת האחריות ביחס למשלוח חבילה בדואר בין לאומי אחריות חברת הדואר, התנאים להטלתה, וגבולותיה, מוסדרים בפרק ו' לחוק הדואר, תשמ"ו – 1986 (להלן:"החוק" או "חוק הדואר").

טענת הנתבעת לפיה התובע אינו זכאי לתבוע משום שאינו השולח לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות בשל העידר יריבות והיעדר עילת תביעה של התובעים נגדה, שכן על פי חוק הדואר, וההודעה, כל עוד לא נימסר דבר הדואר לנמען, זכות התביעה בגין אובדן חבילה היא לשולח.

...

לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות מחמת טענות סף של התיישנות, העדר יריבות, והעדר עילת תביעה, ולחלופין מחמת סעיפי הגבלת האחריות והנזק על פי חוק הדואר, ואי הוכחת הנזק.

כאמור, שוכנעתי כי פקיד המכס העלה על הדעת אפשרות ששווי החבילה גבוה מ- 4,000$ וכפי הנראה שלל את האפשרות ששוויה נמוך מ- 4,000$, שאם לא כן היה מסתפק בגביית מכס על פי הערכת השווי.

על כן, בהעדר כל ראיה המצדיקה סטייה מהערכת השווי, המהווה ה"עוגן" היחיד ביחס לשווי החבילה, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין שוויה של החבילה כפי שנרשם בהצהרת השווי - 4,000$.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעים סך של 18,560 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 5,850 ₪ והוצאות האגרה.

לפני תביעה לפיצויים בסכום של 16,000 ₪ בגין אבדן חבילה, שנשלחה, לטענת התובע, ע"י הנתבעת – חברת דואר ישראל בע"מ. לטענת התובע, החבילה נשלחה בתאריך 26.12.10 ע"י דואר ישראל בשירות בנלאומי מהיר, כשהמשלוח בוטח ע"י הנתבעת, בסכום של 13,600 ₪.

...

הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות וזאת לאור הוראת סעיף 84 לחוק רשות הדואר התשמ"ו – 1986 (להלן: "החוק"), שכן התביעה לא הוגשה תוך 6 חודשים מיום הגשת הדרישה.

דיון: לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהגישו ושקלתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, זאת מאחר שהתובע לא הוכיח את משלוח החבילה ע"י הנתבעת.

לאור העובדה כי התובע מפעיל גלריה ואף, העיד כי מבצע משלוחים רבים, אני מקבלת את טענת הנתבעת, שלא נסתרה, כי בידי התובע היו טפסי משלוח ריקים של הנתבעת.

לאור כל האמור, ומשהתובע לא הוכיח תביעתו, אני מורה על דחייתה.

חוק הדואר קובע הוראות ספציפיות לעניין היתיישנות, אשר גוברות על הוראות הדין הכללי הקבועות בחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, כדלקמן: "לא ייזקק בית המשפט לתובענה על פי סעיפים 77 עד 83, אם תוך פרק הזמן המפורט להלן מיום שנתקבל דבר הדואר למשלוח לא דרש התובע, בכתב, פיצויים מבעל הרישיון הכללי, או שדרש כאמור אך לא הגיש תובענה תוך תשעים ימים מתאריך ההודעה על דחיית דרישתו.

הנתבעת הפניתה בהגנתה לסעיפים 6.1 ו-6.2 לתנאי השרות בדבר משלוח בשירות EMS, תחת הכותרת "EMS מבוטח". סעיפים אלו מכפיפים את אחריות הנתבעת לאובדן או לנזק ישיר שנשלח בשירות EMS או בשירות EMS מבוטח להוראות חוק הדואר, התקנות שהותקנו מכוחו, הסכמים בנלאומיים, כמפורט במדריך הדואר.

בנסיבות דנן, סברתי כי ראוי לפסוק לתובעת פיצוי בגין אובדן החבילה, אף באופן העולה על תיקרת הפצוי בהתאם להרחבת האחריות שנרכשה, זאת לאחר שלא הוסבר לה עניין זה. מכאן כי יש לבחון את שווי הפצוי.

...

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה.

בנסיבות דנן, כן סברתי, כאמור, כי מגיע לתובעת פיצוי מעבר לתקרת הרחבת האחריות אך לא באופן החורג ממנה רבות, על כן אני סבור כי יש לפסוק את סכום הפיצוי על דרך האומדנה, והריני קובע כי הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 1,500, אשר מהם יקוזז הסכום של 801 שנשלח לתובעת בהמחאה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בקיזוז סך של 801 ₪ ששולמו לתובעת באמצעות המחאה.