תביעה אישית: עובד נגד מנכ"ל חברה

מבוא לפנינו תביעתה של גב' חן לבדב (להלן – התובעת) כנגד מעסיקתה, חברת דקלה סוכנות לביטוח בע"מ (להלן – החברה), וכנגד מנכ"ל החברה מר רועי שקד (להלן – מר שקד), מנהלת משאבי אנוש בחברה גב' אורית קמרי (להלן – גב' קמרי), ומנהלת מוקד נשר בו הועסקה ועדיין מועסקת התובעת הגב' שרה שאול-דישבק (להלן – גב' שאול-דישבק).

היתנהלות החברה ובעלי התפקידים בה כלפיה הייתה עניינית ומקצועית והתובעת אינה חסינה מפני כך. עוד טוענים הנתבעים, כי טענות התובעת לפגיעה ולהתנכלות המועלות בתביעתה לא הועלו במסגרת סיכסוך קבוצי שהתנהל בין ההסתדרות לחברה וטענותיה בתביעה האישית דכאן אינן מגובות על ידי ההסתדרות, דבר האומר דרשני.

...

משאין מדובר ב"לשון הרע" כמשמעה בחוק, התביעה לפיצוי בעילה זו הן כנגד הנתבעת 4 והן כנגד יתר הנתבעים נדחית.

לסיכום לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, תביעת התובעת על כל ראשיה נדחית.

התובעת תשלם לכל אחד מן הנתבעים הוצאות משפט בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התובע שימש במשך כשלוש שנים כיועץ שיווק של חברת מיי סמרטי, חברה שהקימה אפליקציה המיועדת לבעלי עסקים, ומשמש כיום כמנכ"ל בחברה אחרת.

תחת זאת בחר התובע להגיש תביעה אישית כנגד הנתבע, העומדת על סך של 75,000 ₪.

גם אם התובע צודק בטענותיו באשר לחוקיות ואופן פעולתן התקין של החברות שבשליטתו, ואין אני מביעה עמדה או קובעת מסמרות בעיניין זה אשר לא הוכח לפניי, לא ניתן לנהל מאבק כללי דרך תביעה זו. את התביעה הנדונה לפניי, יש לבחון לאור פרסומיו הספציפיים של הנתבע ולא לאור פרסומים אחרים הנעשים על ידי גורמים אחרים, שאינם חלק מעניינה של תביעה זו. כאמור, לא מצאתי כי פירסומי הנתבע מושא תביעה זו עולים כדי לשון הרע, הן בהקשר בו נכתבו והן מטעמים של מדיניות משפטית.

...

המסקנה המתבקשת מקריאת התגובות בהקשר בו הן הופיעו היא כי אלו נכתבו על ידי גולש זועם, אשר זעמו גלש אל המקלדת כתגובה על פרסום התובע.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הפרסומים מושא התביעה עולים כדי לשון הרע, אלא מדובר בפרסומים שהינם מעשה של מה בכך או בבחינת זוטי דברים.

על כן, דין התביעה להידחות.

למר מנלה אינטרס מרכזי ברמ"י שכן לחברה קדישא תל אביב טענות ותביעות לפיצויים מרמ"י שנעוצים ב"שיחרור" הקרקע של חברת פי גלילות בהליך הפרוק בו היה מעורב הנתבע כמנהל רשות החברות הממשלתיות, ואף הוגשה תלונה למבקר המדינה נגד היתנהלות הנתבע בהקשר זה. מר גבאי לא דיווח בפתיחת הוועדה על כך שהיה שותף עסקי של מר מנלה, המצוי בנגוד עניינים עם השר ליצמן; כן מיתקיים חשש לקשר בין מר אבוהב ל-2 נציגי הציבור האחרים שלא פורט בפרוטוקול- גב' שטאובר ומר גבאי מונו על ידי שר החינוך דאז, מר גדעון סער: גב' שטאובר למנכ"לית משרד החינוך ומר גבאי ליו"ר קרנות ההשתלמות, כאשר בשלוש השנים האחרונות עבד בצמוד למר אבוהב בתפקידו כמנכ"ל משרד החינוך.

התובע ביודעין ובמכוון הסתיר את העובדה שכבר בשנת 2011 נפסלה מועמדותו למשרת מנהל רמ"י, מאותה סיבה בגינה נפסלה מועמדותו בהליך האיתור למשרת מנהל רמ"י, והיא- העידר "תואר אקדמי מוכר". בנגוד לטענות התובע בהליך, ובהתאם למסמכים שהוזמנו מחברת עמידר בקשר להתמודדותו לתפקיד מנכ"ל עמידר בשנת 2003, עולה כי התובע הציג מצג שונה בפני וועדת האיתור לתפקיד מנהל רמ"י ובית הדין בהליך זה מהמצג שהציג במועמדותו לתפקיד בעמידר.

להלן הנימוקים: הנתבעים ביקשו, עוד בראשית ההליך, לסלק את תביעת התובע על הסף בשל כך שלא עומדת לו עילת תביעה אישית, מאחר שאינו מקיים את תנאי הסף בהליך האיתור בעיניין השכלה - תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר.

...

הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו כי דין התביעה להידחות על הסף בשל אי עמידתו של התובע בתנאי הסף בהליך האיתור, שכן אין בידו "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר". כן טענו הנתבעים לאי ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובע, שבאו לידי ביטוי בהסתרת מידע רלוונטי מוועדת האיתור ומבית הדין, בנוגע לפרטי השכלתו של התובע, ובהצגת מצגים מטעים וכוזבים בקשר אליהם, ובפרט בקשר ל"תואר" שהתובע קיבל לכאורה מ"טריניטי קולג' אנד יוביברסיטי", שהינו מוסד פיקטיבי, והדיפלומה שהתובע קיבל ממנו הינו "תואר דמה" שנרכש על ידו בכסף.

כן טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות לגופה, בהיעדר פגמים בהליכי האיתור היורדים לשורש ההליך, ובפרט, בהיעדר פגמים שלנתבע קשר אליהם, המצדיקים ביטול מינויו, שהינו סעד שיינתן במקרים קיצוניים, שענייננו אינו נמנה עמם.

תמיכה למסקנה שהתובע רכש דיפלומה ממוסד שאינו קיים, עולה מסתירות בין דברים שהתובע מסר לגבי מיקומו של מוסד זה ולגבי מהות הפעילות האקדמית שלו.

סיכומו של דבר הינו, שבחינת החלטת משרד הבינוי והשיכון בדבר פסילת מועמדותו של התובע מהתמודדות בהליך האיתור, מעלה שמדובר בהחלטה מבוססת שאין להתערב בה. לכך השלכה ברורה על תביעת התובע לביטול מינויו של הנתבע, להצהרה כי הוא עומד בתנאי הסף ולמינויו לתפקיד מנהל רמ"י. סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם למדינה ולנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 25,000 ₪.

במסגרת סעיף 26.1-26.4 לכתב התביעה פירט התובע את הפרסומים המכפישים מצד הנתבע בקשר עם טענותיו והמלל הנטען שצוין בהם: 'מסרונים בווטצאפ מיום 14/5/19': "שורה ארוכה של עבירות נעברו כאן לכאורה-עקיפת חוק חובת המכרזים, הצבעה תוך ניגוד עניינים (עבירה שדינה שנת מאסר בפועל ושיש עמה קלון) הסתרת מידע מחברי המועצה, הפרת הסכם וכמובן שימוש פרטי לצרכי רווח במבנה ציבור שנמסרו ללא עלות/מינימאלית-כן, בכסף של כולנו". פירסום ברשת הפייסבוק מיום 14/5/19 בדפים: "ראש העין הותיקה", "תושבים לא אדישים", "מעורבים בראש העין", "הפרלמנט של ראש העין", "הפורום-ראש העין", "פסגות אפק, ראש בעין", "פסגות אפק ראש העין - השכונה החדשה" ושכלל את המלל: "שורה ארוכה של עבירות נעברו כאן לכאורה-עקיפת חוק חובת המכרזים, הצבעה תוך ניגוד עניינים (עבירה שדינה שנת מאסר בפועל ושיש עמה קלון) הסתרת מידע מחברי המועצה, הפרת הסכם וכמובן שימוש פרטי לצרכי רווח במבנה ציבור שנמסרו ללא עלות/מינימאלית-כן, בכסף של כולנו". זאת, בפוסט האמור שולבה תמונה של התובע לצד ראש העיר, תחת הכותרת "חשיפה". פירסום ברשת הפייסבוק מיום 26/5/19 בדפים: "ראש העין הותיקה", "תושבים לא אדישים", "מעורבים בראש העין", "הפרלמנט של ראש העין", "הפורום-ראש העין", "פסגות אפק, ראש בעין", "פסגות אפק ראש העין - השכונה החדשה" ושכלל את המלל: "באמת אין גבול-עריית ראש העין גם פטרה מתשלום ארנונה וגם משלמת (על חשבוננו) את המים בגנים והצהרונים של מישפחת אדוארד. כאמור, עריית ראש העין מקצה 8 מבני ציבור (באמצעות עמותה-חינם וללא מיכרז ) לחברת טופז בע"מ-שבבעלות ובניהול שני אחיו של עו"ד ישי אדוארד-סגן ומ"מ ראש העיר ויו"ר הועדה לתיכנון ובניה (שחרף ניגוד עניינים מובהק נותר במליאה והצביעה פעמיים בעד ההקצאה)". זאת, גם כן בשילוב תמונה של התובע לצד ראש העיר, תחת הכותרת "חשיפה 2". פירסום בדוא"ל בתפוצה נרחבת, מיום 14/5/19: "הן חברי המועצה הנכבדים, והן היועמ"ש מתבקשים בזאת להורות ולפעול כדלקמן[...]3. להגיש תביעה אישית כנגד ראש העיר מר שלום בן משה וכנגד ס/מ"מ עו"ד ישי אדוארד על: א. הסתרה והצבעה תוך ניגוד עניינים ביודעין לכאורה-אשר לכאורה עולה עד לכדי עבירת הפרת אמונים, או אפילו עבירת שוחד...". לטענת התובע, המדובר בפרסומים מפירים ופוגעניים אשר בגין כל אחד מהם הוא זכאי לפצוי כספי סטאטוטורי, ללא הוכחת נזק, מכח חוק איסור לשון הרע.

כן, טען הנתבע כי מקום בו יאיר משמש כמנכ"ל חברת טופז ב-12 השנים האחרונות ויואב, מחזיק ב-44% ממניות החברה, התובע יתקשה לטעון כי לא ידע על משלח ידם של שני אֵחַיו (במבחן האזרח הסביר) ואם לא ידע, לכל הפחות, היה עליו לדעת, בעיקר לנוכח העובדה שהוא מחויב לחתום (כתנאי לחברות המועצה) על שאלון ניגוד עניינים.

...

בכל הקשור לקיומו של עניין ציבורי הרי שאין לי להפנות בנדון אל קביעתי בעניין זה כפי שעמדתי עליה בהגנה "אמת הפרסום". הנה כי כן, לסיכום חלק זה של בחינת ההגנות שלתחולתן טען הנתבע, הרי שמצאתי בכלל הפרסומים שקבעתי שיש בחלק מתוכנם כדי להוות לשון הרע, כי הינם חוסים תחת הגנת סעיף 14 והגנת סעיף 15(9) לחוק איסור לשון הרע כאשר המכתב מיום 14/5/19 חוסה בנוסף תחת "פרסום מותר" לפי סעיף 13(9) לחוק.

סוף דבר: לאור כל האמור, התוצאה הינה כי התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

התובעת בחרה, לטענתו, להגיש 3 החשבוניות בתביעה אישית כנגד בעלי החברה על בסיס אמרה בתצהיר מנכ"ל המלון כי הנתבע התחייב אישית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, בחנתי סיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי קיים לנתבע חוב כלפיה ולכן דין התביעה להידחות.

הנתבע נחקר בעדותו איך הביא רבנים מכובדים לנופש אחרי נופשים כושלים, כטענתו והשיב כי היו חששות, תגברו את השפים והמלון "יצא מגדרו". סבורני כי הסבר זה מספק, לכאורה וממילא, כמפורט, דברים אלו רלוונטיים לשאלה האם אירוח הרבנים היה בתשלום או כפיצוי לחברה.

התובעת לא הוכיחה חוב אישי של הנתבע לחברה בסכום התביעה ובכלל ולפיכך, דין התביעה להידחות.