תביעה אישית נגד מנהל בית ספר בגין רשלנות

מר טוויג החל לעבוד בנתבעת 1 ביום 01.10.09, עבד בה בתפקיד סגן מנהל בית הספר, כמאמן קבוצות וכאחראי על השכרת מיגרשי כדורגל שהשכירה נתבעת 2 לשוכרים השונים וזאת עד לפיטוריו.

תמצית טענות מר גיבור בבקשה לסילוק על הסף – כתב התביעה אינו מראה כל עילה כנגד מר גיבור (סע' 25 לבקשתו), הטענות נגד מר גיבור נטענו בלי בסיס עובדתי או משפטי (סע' 27), בין מר גיבור לנתבעות ישנו ריחוק תאגידי – מר גיבור הוא בעלים של ניקה שהיא הבעלים של גלובול שהיא הבעלים של הנתבעת 1 הרמת מסך תיפגע בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (סע'33-29), לבית הדין אין סמכות לידון בטענות בדבר רשלנות (סע' 34), כבר בשלב זה יאמר שבכתב התביעה נטענו יחדיו טיעונים של שני התובעים כנגד ארבעת הנתבעים, על אף שהמסכת העובדתית בנוגע לכל אחד מהתובעים שונה וגם חלקם של הנתבעים באירועים שונה, אף לגירסת התובעים.

למעשה על בית הדין להכריע בארבע בקשות: האם לסלק על הסף את תביעת התובע 1 כנגד הנתבע 3? האם לסלק על הסף את תביעת התובע 2 כנגד הנתבע 3? האם לסלק על הסף את תביעת התובע 1 כנגד נתבע 4? האם לסלק על הסף את תביעת התובע 2 כנגד הנתבע 4? בנוגע לכל אחת מארבע הבקשות, יש לבחון הן טיעונים הנוגעים להרמת מסך בין החברות ובעל המניות בה, והן טיעונים בנוגע לחיוב אישי של בעל תפקיד בחברה.

...

הבקשה לסלק את תביעת התובע 2 מר טוויג, כנגד הנתבע 3 רו"ח בן משה, נדחית.

אנו סבורים כי לא היה מקום להגשת כתב תביעה כנגד הנתבע 4.

לאור כל אלה מצאנו לנכון לחייב את התובעים בהוצאותיו של הנתבע 4 בבקשה.

כמו כן היא טוענת לעילת תביעה ישירה כנגד מר שיק מכח פקודת הנזיקין במסגרת עוולת הרשלנות כאשר התחייב לספק שירותי ייעוץ לעמותה בתחומים מגוונים ולאור התרשלותו גרם נזקים לעמותה.

גברת אלינור בן שושן מתארת בתצהירה אף היא את מצבו הרעוע של בית הספר שהיה קיים ביישוב עובר להקמת בית הספר החדש וטוענת כי החברה בניהולו של מר שיק הצליחה תוך מס' חודשים לאתר מבנה מתאים ולהתאימו וכן לגייס צוות מורים ומנהלת וכל אלו תרמו משמעותית לכך שבנות היישוב חזרו למסלול הלימודים וניצלו מהליך של הידרדרות.

כמו כן במסגרת החוזה הוקם בית ספר שהיה אף הוא אחד מן הרכיבים בחוזה, כאשר ביחס לכך היתה שביעות רצון של המעורבים במהלך גם אם היו נקודות שונות שעוררו מחלוקת והתנהלות רשלנית שסבבה מצד שני הצדדים.

התביעה האישית כנגד מר שיק בעת שנדחתה התביעה שכנגד כלפי החברה ומר שיק ממילא גם דין התביעה האישית כלפיו בגין היתנהלות החברה שהוא בעל המניות שלה, ומנהלה, דינם להידחות לרבות הדיון בשאלת הרמת מסך.

...

יתרה מזאת גם לו היתה מתקבלת התביעה כנגד העמותה בגין ביטול החוזה, ברור כי לא היה בכך כדי לחייב את הנתבעים 2 ו – 3 באופן אישי.

התביעה האישית כנגד מר שיק בעת שנדחתה התביעה שכנגד כלפי החברה ומר שיק ממילא גם דין התביעה האישית כלפיו בגין התנהלות החברה שהוא בעל המניות שלה, ומנהלה, דינם להדחות לרבות הדיון בשאלת הרמת מסך.

סוף דבר לאור קביעתי מחד, כי במסגרת התביעה העיקרית אמנם לא הוכח כי החוזה הופר על ידי החברה; ומנגד, כי ביטול החוזה על ידי העמותה נעשה כדין בגין כפיה ועושק ועל כן לא מגיעות לחברה התרופות הקבועות בחוזה בגין הפרתו על ידי העמותה; וקביעתי במסגרת התביעה שכנגד כי אין להורות על השבת הכספים ששולמו על ידי העמותה לחברה עד למועד הביטול, ותוך כדי כך גם דחיתי את הטענה לפיצוי על פי פקודת הנזיקין, דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להדחות.

רקע עובדתי בית הספר בו לימדה התובעת ובו קרו האירועים שהובילו להגשת התביעה הנו בית ספר תיכון המופעל ע"י רשת דרכא (הנתבעת 1) שהיא בעלת רישיון על פי חוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט- 1969 (להלן: דרכא או הרשת).

לטענת התובעת, העובדה שמנהלת בית הספר וסגניתה לא הורחקו מבית הספר חרף מחדליהן וממשיכות לנהל את בית הספר, מקימה אף היא את עוולת הרשלנות.

טענות כלפי המנהלת נטען כי יש למנהלת אחריות ישירה לנזק שניגרם לתובעת בשל רשלנותה ומחדליה וכן בשל מסע "ציד המכשפות" אליו יצאה לאחר שהתובעת סירבה לפעול בהתאם להנחיותיה.

תחושת הפגיעה היתעצמה נוכח רדיפתה ע"י הנתבעת 2, מנהלת בית הספר, אשר יצאה למסע נקם אישי כנגדה ופעלה להקמת תשתית שתאפשר לה לפטר את התובעת בבוא העת וזאת בשל סרובה של התובעת "להשתיק" את הארוע.

...

על כן אני מחייב את הנתבעת 1, דרכא בתי ספר, לשלם לתובעת סך של 40,000 ₪.

על כן אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט בשיעור של 5,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

על כן התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 5, נדחית ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 16626-07-21 פלוני נ' עירית ביתר עילית ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת שרי סנדר מקובר תובע פלוני ע"י ב"כ עוה"ד עמיחי טרוזמן נתבעת מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר (ע"ר) ע"י ב"כ עוה"ד דן ליברמן פסק דין

למרות זאת, הנתבעת לא הביאה לעדות את עורכת המסמך, היא לימור, מזכירת בית הספר, אלא בחרה להגישו באמצעות מנהל בית הספר, שאמנם נחתם על ידו, אך העיד בבית המשפט שהאמור במסמך אינו משקף את ידיעתו האישית, שהמסמך לא מולא בנוכחותו, וכי הוא לא היה עד לתאונה.

אלא שלא נאכפה השגחה של המורים כדי למנוע מעשה זה. רשלנות הנתבעת באה לידי ביטוי גם בכך שהיא לא העבירה הנחיות בטיחות למורים, ולא הקפידה שהמורים יעבירו את ההנחיות לתלמידים בבית הספר, לרבות ההנחיה שלא לשבת על שולחנות, על אף שידעה שמדובר במעשה שטמון בו סיכון.

גם אם תיתקבל גרסת התובע לתאונה, מדובר בארוע פיתאומי ומידי, שלא ניתן לצפות או למנוע ולא נגרם עקב רשלנות של הנתבעת.

לאור האמור, אין לייחס לנתבעת רשלנות ויש לדחות את התביעה נגדה.

...

סיכום הנזק לסיכום, להלן הפיצוי שנפסק לתובע בראשי הנזק השונים: כאב וסבל- 15,000 ₪.

סוף דבר בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, תביעת התובע מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 68,000 ₪.

כעולה מכתב התביעה, משנת 2013 התובעת עבדה תחת נהולה של הנתבעת 1 (להלן הנתבעת 1 או משרד החינוך), כאשר הנתבעת 2 משמשת כמנהלת בית הספר (להלן הנתבעת 2 או המנהלת).

התובעת הגישה ערעור על קביעה זו ואולם אין חולק כי התובעת לא חזרה לעבודתה עד כה. ביום 26.8.19 הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעות כמפורט להלן: כנגד הנתבעת 1 בגין עילת ההתעמרות (120,000 ₪), עוולת הרשלנות ועוגמת נפש (100,000 ₪); השבת הפסדי שכר שקוצצו במשך שנה (2,807 ₪) והפרשי הפנסיה בגין אותם הפסדי שכר שקוצצו (336 ₪); הפסד גמול חינוך חברתי (18,106 ₪) ובגין הפסד גמול חינוך כיתה במשך 4 שנים (72,424 ₪) – בסך כולל של 313,673 ₪.

בתצהירה, הרחיבה הנתבעת 2 כי בסופו של דבר, התובעת אכן מימשה את איומה ופנתה למישטרה בתלונה כנגד אם התלמיד, ולשם עשיית האמור, התובעת עזבה את בית הספר באמצע יום לימודים ללא תאום מראש, דבר שהצריך מציאת פיתרונות מידיים להקטנת הנזק.

כך נאמר לה במסגרת ישיבה פדגוגית מיום 11.6.19, כאשר אף מורה אחר (למעט המורה לאנגלית) לא נידרש לעשות כן. הנתבעת 1 טענה כי אין לה ידיעה בסוגיה זו ואולם על פניו מדובר בסוגייה מקצועית-אישית הנוגעת לסביבת העבודה.

למותר לציין שלא זאת בלבד שהתובעת לא הפסיקה לעבודה כעורכת דין, אלא שמהחקירה הנגדית עולה כי היא נהגה להעדר מבית הספר לצרכי ייצוג בבית משפט, וזאת כאשר היא מדווחת על היעדרותיה כימי מחלה (באישור או בהצהרה כוזבת).

...

דא עקא, לא שוכנענו ש"הניהול הנוקשה" שהתובעת טענה שהנתבעת 2 נקטה בו הופנה כלפי התובעת בלבד ומתוך כוונה לפגוע ולהתעמר בתובעת דווקא.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, מהמארג הכולל שהוצג בפנינו, מצאנו כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה כי מי מהנתבעות או מטעמן נהג בה באופן של התנכלות תעסוקתית, אלא מצאנו שהנתבעת 2 אף נהגה כלפיה בסבלנות רבה, הכילה את התנהגותה החריגה ואף פעלה לסייע לה לשמור על היקף משרתה שלא יפגע, כל זאת כאשר התובעת מנגד מתנהלת בחוסר תום לב תוך הפרת אמון, בניגוד לנהלים ולכללים החלים עליה, תוך הפרת הוראות מפורשות שניתנו לה על ידי המנהלת, ובהתנהלות בניגוד למצופה ממורה האמורה להוות דמות חינוכית.

בנסיבות אלה, משמצאנו שאין יסוד לטענות ההתעמרות של התובעת וכן לתביעותיה הכספיות כמפורט בסעיף 37 לעיל, דין תביעת התובעת על כל רכיביה – להידחות.