תביעה אישית נגד מנהל אגף הרווחה בעירייה

כדי שהנתבעת 1 תוכל לדעת מהם החודשים בהם היתה התובעת בחופשת לידה כדין, תציג התובעת תוך 21 יום מיום קבלת פסק הדין אישור מהמוסד לביטוח לאומי בנוגע לתקופה בה שהתה בחופשת לידה כדין והנתבעת תבצע את ההפרשות תוך 30 יום מיום קבלת אישור זה. התביעה נגד נושאי המשרה בערייה לטענת התובעת, הנתבע 2 היה מודע לכך ששכרה של התובעת אינו משולם לה, נתבע 3 מנהל אגף כוח האדם בערייה ביקש להחתימה על הסכם שלא כדין ואף איים עליה כי אם לא תחתום לא ישולם לה שכרה ונתבע 4 גזבר הערייה אחראי ישירות על אי תשלום שכרה.

בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי לא פנתה באופן אישי אל מר מאיר ניצן אולם נאמר לה על ידי הגב' בניסתי ועל ידי הגב' דהן מנהלת אגף הרווחה, כי עניינה "נמצא על שולחנו" (עמוד 16).

גם גזבר הערייה, מר ציון הדר, מסר בתצהירו כי לא הכיר את עניינה של התובעת באופן אישי וכי לא היה מודע למייל ששלחה ביום 2.6.2011 הגב' אמיליה קודיש, סגנית מנהל אגף משאבי אנוש, שבו הודע להפסיק מיידית את עבודתה של התובעת עד לחידוש העסקתה (נספח ב' לתצהירו).

...

התביעות נגד הנתבעים 2, 3 ו- 4 נדחות.

כמו כן מצאנו לנכון לפסוק הוצאות לחובת התובעת בגין דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-4.

התובעת תשלם לנתבעים 2 3 ו-4 ,נגדם נדחתה התביעה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ לכל אחד מהם, זאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בהקשר זה הובטח לתובע כי לא תהיה כל הפחתה בשכר הנטו שישולם לו, בשים לב לכך שרכיב אחזקת רכב כבר לא שולם לו (נספח 1 לתצהיר ראובן פרידון, מנהל אגף משאבי אנוש בערייה (להלן: פרידון)).

וביום 19.6.12 התובע חתם על הסכם אישי לפיו שכרו עומד על 80% משכר בכירים (נספח 25 לתצהיר פרידון).

לטענתו, בהמשך, את תפקידו כמנהל מינהל הרווחה מילאה עובדת אחרת שהיא עובדת סוציאלית (עמוד 34 שורות 8-12) התובע הוסיף כי כשנה לאחר מינויו כמנהל מינהל הרווחה , הוא מונה לסמנכ"ל הערייה, ומילא את שני תפקידים אלו בו זמנית (עמוד 32 שורות 20-28, עמוד 33 שורות 5-15).

על כך נוסיף כי כאשר מעסיק מעניק הטבה החורגת מהמקובל, שלא נקבע לגביה כי היא חריגת שכר, הרי שהיא הופכת לחלק מתנאי השכר עד לנקודה בה היא מופסקת, שאז יכול המעסיק לתבוע את החזרה תוך כדי יחסי העבודה או מיד עם סיומם אך לא בתגובה להגשת תביעה של העובד נגדו (דב"ע(ארצי)נ"ד/ 3-48 מזרה – ענת ימין (2.5.1994); ע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ (5.8.2002)).

...

אף שמצאנו כי במועדים הרלוונטים התובע לא היה זכאי למענק יובל, נוכח מועד הגשת התביעה יש לדחותה מחמת שיהוי.

נציין כי בתצהיר פרידון נתבעו סכומים העולים על אלו שננקבו בכתב התביעה שכנגד ונטען כי הגמלה המשולמת לו עולה ב2.83% על המגיע לו. לאור מסקנתנו בעניין וותקו של התובע העומד על 17 שנים, עלינו לפנות לעתירות הנתבעת בקשר לכך: באשר להשבת הסכומים ששולמו ביתר בקשר לתקופה שלפני מעבר התובע להסכם בכירים ובכלל זה ההפרשות לקרן השתלמות, אין בידינו לקבל התביעה ברכיב זה מקום בו הנתבעת השתהתה בהגשת התביעה.

לאור האמור ולאור טענות הנתבעת, על התובע להשיב לתובעת את תוספת האש"ל ששולמה לו בסך 13,346 ש"ח. סוף דבר התביעה נדחית.

בתביעה שלפנינו, מבקש התובע, אשר עסוקו בתחום העבודה הסוציאלית, להורות לנתבעת מס' 1 (להלן:"נתבעת מס' 1" או "הערייה") להשיבו לתפקידו הקודם באופן קבוע, ליתן צו הצהרתי קבוע לפיו העברתו מתפקידו הייתה שלא כדין ובחוסר תום לב, וכן לפסוק לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו. מהלך הדיון במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים בתאריך 5/1/11, נידונה בקשתו של התובע למתן צו מניעה זמני כנגד הערייה המורה לה להשיב את התובע לתפקידו כמרכז נושא תחום הפגור ופקיד סעד בלישכה לשירותים חברתיים של עריית טבריה ליתן צו הצהרתי לפיו העברתו מתפקידו הייתה שלא כדין, להמנע מכל פגיעה בו ובמעמדו תוך שמירה על תנאי העסקתו.

לפיכך, היתקיימה, בתאריך 7/6/12 ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו על תצהירי עדותם הראשית התובע ועדי הנתבעות: מר מנשה כהן - מנהל אגף רווחה בערייה (להלן:"מר כהן") ומר דוד גבאי - ראש צוות באגף הרווחה בערייה (להלן:"מר גבאי").

במהלך הפגישה שהתקיימה בתאריך 7/1/08 (נספח ו' לתצהירו של מר כהן), אשר בה הישתתפו מר כהן, גב' חיים והתובע בעצמו, עולה כי התקבלו לגביו דיווחים באשר להיתנהגות והתנהלות לא מקצועית ולא אתית מצדו, כמו גם היתנהגות בעייתית ברמה האישית בעבודתו מול האגף וגורמים חצוניים.

...

אמנם, נראה כי מבחינת תחושתו של התובע, נפגע מעמדו, שכן לדידו, התפקיד שביצע בעבר - בתחום הפיגור, היה בכיר ומשמעותי מהתפקיד שהוא מבצע מאז הועבר מתפקידו, אולם מאחר והתובע לא הוכיח כי בעבר הוכר כרכז תחום או כי נפגעו תנאי עבודתו תנאי שכרו, הרי שאין מנוס אלא לקבוע שאין מקום לפצותו בגין טענותיו אלו כשבמקביל ומטעם זה, אין מקום להעתר לבקשתו בענין "קבלת דרגת מרכז נושא" (סעיף 76 לכתב התביעה).

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות הנתבעות וחרף טענות התובע, הריני מורה על דחיית התביעה, על כל רכיביה.

הוצאות חרף התוצאה אליה הגעתי ומתוך התחשבות בתובע, החלטתי לנהוג עימו במידת הרחמים ולא לחייבו בהוצאות הנתבעות.

כתב התביעה הוגש על ידי התובע באופן אישי, מבלי שנעזר בעו"ד, ונוסח בצורה לקונית ומשובשת, מבלי שצוין שמה של נתבעת 1, מבלי שפורטה עילת התביעה, ומבלי שפורטו הסעדים המתבקשים.

ממכתב אגף הרווחה בעריית ירושלים מיום 2.8.06, ניתן ללמוד כי התובע שב ופנה בתלונות אודות הטיפול התרופתי.

גם אם לא עשה זאת, יש לייחס לו את מה שיכול היה לדעת אילו היה משקיע את המשאבים הדרושים לעריכת הבדיקה הסבירה, ולפיכך עילת התביעה בודאי שלא נולדה בעת הפטירה, אף לא ביום הוצאת המנוחה לבית בתה, אלא במועד שקדם לכך, במועד שבו החל התובע להעלות את טענותיו נגד הטיפול הרפואי במנוחה, בתחילת שנת 2006, או לכל המאוחר במאי 2006.

התובע בחר שלא להיות מיוצג בידי עו"ד, אלא לצורך הליכים מסוימים, אף שהוצע לו על ידי בית המשפט לעשות כן. עצם העובדה שהתובע לא היה מיוצג באופן סדיר אינה יכולה להצדיק ניהול תיק תובענה של רשלנות רפואית ומקצועית שלא על פי אמות המידה המשפטיות הקבועות לכך.

...

עולה מהמקובץ כי התובע התנגד לטיפול התרופתי במנוחה במשך שנים, ובוודאי שהתנגד לכך כבר בתחילת 2006, אם לא בתום שנת 2005.

אשר על כן אני דוחה את התביעה על הסף.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 5,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים.

בבית המשפט העליון בע"מ 1509/14 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית 4. מנהלת אגף הרווחה בעירית נתניה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד מיום 4.2.14 ברמ"ש 14772-11-13 שניתן על-ידי השופטת ו' פלאוט בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

עניינה של הבקשה- הכרה בחסינותן של המשיבות, עובדות סוציאליות באגף הרווחה של עריית נתניה, במסגרת תביעה נזיקית שהוגשה על ידי המבקש.

בהתאם לכך, דחה בית המשפט את התובענה נגד המשיבות, וצרף את עריית נתניה כנתבעת בהליך.

לטעמי, השמוש בסייג שבסעיף 7א לפקודה, קרי, אי מתן חסינות על מעשה "שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו" צריך להתפרש בצמצום, כדי למנוע רדיפה אישית של עובדי ציבור, להבדיל מתביעה נגד הרשות שהם עובדים, אשר במסגרתה יכול להתברר כל הנחוץ והרלבנטי, גם לגבי העובדים עצמם.

...

]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד (השופטת ו' פלאוט) מיום 4.2.14 ברמ"ש 14772-11-13, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופט ניר עוז נאוי) מיום 30.9.13 בת"א 25562-10-12.

הכרעה לאחר העיון בבקשת רשות הערעור לא אוכל להיעתר לה. עיון בבקשה מלמד, כי אינה מעלה שאלה משפטית כללית והיא תחומה למערכת העובדות והנסיבות הקונקרטית.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.