במסגרת התובענה, כמו גם במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, הפניתה הערייה לשני מקורות חוקיים המקנים לה זכות לקבלת הסעד המבוקש – האחד, חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992, והשני, עוולת מיטרד ליחיד הקבועה בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין (ראו גם דברי ב"כ המבקשת בישיבה מיום 15.6.17, עמ' 9 לפרוטוקול).
...
כעיקרון, המשיבים 2-3 היו מהימנים ועדותם היתה אמינה עליי, ואולם לדבר אין נפקות רבה, שכן העירייה כלל לא עמדה בנטל ההוכחה שהוטל עליה, ולא היה דבר בעדות המשיבים 2-3 שיש בו כדי לשנות ממסקנה זו.
גם אם היינו יוצאים מהנחה שקיימת עילת תביעה, ושהוכח כי קיים מטרד או מפגע ריח מהמפטמה אשר מגיע עד שכונת גבעת אלונים, ניתן היה להעלות תהיות של ממש לגבי האפשרות של מתן צווים ככפי שהתבקש ע"י העירייה, לרבות בעניינים אלה:
· לא ממש ברור מהו אופי ותוכן הצווים המבוקשים, שכן העירייה ביקשה להורות למשיבים "להימנע מלגרום מפגעים סביבתיים", ולא פירטה מעבר לכך.
סוף דבר
לאור המפורט לעיל אני מורה על דחיית התביעה.
המבקשת תשלם למשיבים 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
