תביעה אזרחית שהתפתחה להליך פלילי ללא הרשעה

שירות המבחן ציין כי לנאשמת אין הרשעות קודמות או תיקים נוספים.

עוד ציינה כי בכוונתה להגיש תביעה אזרחית נגד הנאשמת בגין הנזק שגרמה לה. המתלוננת תארה מפגש מקרי עם הנאשמת במהלך בילוי חברתי, אז לדבריה התיישבה הנאשמת לידה בכוונה ועזבה את המקום רק לאחר שהמתלוננת הזמינה מישטרה.

ממידע שהיתקבל מתוכנית המנטורינג עולה שהנאשמת הישתתפה בכל המפגשים, שתפה פעולה בהתאם לשלב ההתפתחות של הקבוצה, הייתה קשובה לחברות הקבוצה ויצרה קשרים קרובים עם משתתפות אחרות בתוכנית.

שאלת ההרשעה ככלל, הליך משפטי של אדם בגיר שהוכח כי עבר עבירה פלילית יסתיים בהרשעה והמנעות מהרשעה או ביטולה מהוים חריג בשל נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן.

...

אשר על כן – העתירה לביטול ההרשעה נדחית.

· עפ"ג (מח' י-ם) 51003-10-14 מדינת ישראל נ' אדלרסברג (24.12.2014) שם מצא בית המשפט המחוזי להרשיע את המשיב, שהרשעתו בוטלה בבית משפט השלום, ואשר ביצע עבירת תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, בכך שעל רקע ויכוח דחף את המתלונן במורד 5 מדרגות ונגרמו לו חבלות בדמות אדמומיות סביב העין, פצע מעל הגבה, שפשוף ושטפי דם שהצריכו טיפול רפואי.

אשר על כן, ותוך תקווה שהנאשמת תמשיך בדרך הטובה בה החלה, אני גוזרת עליה את העונשים הבאים: הנאשמת תבצע 150 שעות של"צ בהתאם לתוכנית השל"צ שנבנתה עבורה על ידי שירות המבחן, במסגרת מרכז קהילתי "מגיד" בתל אביב בתפקיד תחזוקה וסיוע לצוות.

אולם, לא ראיתי לייחס לכך משקל הן מן הטעם שפרוטוקול הדיון הוא מיום 9.1.2017, למעלה משנה לאחר החתימה על הסדר הטיעון, הן מן הטעם שקשה עד מאד לרדת אל סופם של הדברים שנאמרו בפרוטוקול, כשנראה לכאורה שהמיקוד שם היה בעיקר באישום הראשון בו הורשע המבקש, אישום שאינו קשור לשומת כפל המס).

כדבריו: "בתיק הזה היה משהו שהוא ייחודי... מה שייחודי פה, במהלך ניהול ההליך הפלילי, קמו הערות דפיניטיביות, וולונטריות של הבעלים של חברת וגל [=הכוונה למר ולדימיר לוין]... אני זה וגל ווגל זה אני... ואז התחלנו לאור הדברים שהתפתחו בהליך הפלילי... כתב האישום המתוקן כל האמירות הקושרות את מר צימרמן לוגל נמחקו כלא היו. אלא פשוט נעלמו. לא בכדי. אזכיר לבית המשפט, שתוך כדי מיתנהל ההליך האזרחי... חלק אינטגראלי מההסכם שאנחנו מוחלים או מושכים את העירעור מבית המשפט המחוזי. סברתי ועודני, שכל ישר, הרי שנינו היינו בתוך השיח עם ההנהלה לגבי תיקון כתב האישום, שהכוונה היא למשוך את הערעורים בחברת האימפריה שהייתה של אדון צימרמן ועם כל הכבוד לאדון צימרמן, חלק אינטגראלי מההסכם בהליך הפלילי... טמן בחובו תשלום של 250,000 ₪ כחלק מההסכם... העובדה שהיה את האלמנט הזה של רבע מיליון ₪ השבה 'בתמורה' למחיקת העירעור של חברת אימפריה, סברתי שבכך מגיעים לכדי סוף גם העניינים האזרחיים הקשורים בחברת אימפריה ובאדון צימרמן" (עמ' 4-3 לפרוטוקול).

עדות התובעת התובעת העידה – לעניין השמטת הסעיף מהסדר הטיעון בעיניין מחיקת העירעור האזרחי – כי "אם אני לא טועה הסעיף הזה היה לבקשתו של [הסניגור]", כשלהערכתה ההפרדה בין ההליך הפלילי להליך האזרחי הובהרה לסניגור עמו ניהלה תיקים רבים, מה גם שברור היה מבחינתה שכל עוד לא הוסכם והובהר במפורש אחרת קיימת הפרדה בין ההליכים הפליליים לאלו האזרחיים, וסמכותה שלה כתובעת מוגבלת להליכים הפליליים בלבד.

התובעת סברה כי משעה שהושמט הסעיף הנוגע למחיקת העירעור האזרחי ברי שחל הכלל הרגיל לפיו ההליך הפלילי אינו משליך על ההליך האזרחי; רק הסכמה מפורשת בעיניין יכולה להוביל לתוצאה אחרת (וכזכור, רשויות מע"מ הבהירו לתובעת כי הן מיתנגדות לחלוטין לקישור האמור).

...

מנגד, המדינה טענה כי דין המרצת הפתיחה להידחות.

טעמה של המסקנה האמורה הוא זה: במלוא הזהירות ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי ערעור השומה שהגיש הסנגור בעניינו של המבקש – בנסיבות המקרה כפי שפורטו לעיל – לא היה ערעור חסר סיכוי.

התוצאה הבקשה לסעד הצהרתי בדבר בטלותה של השומה ובטלותו של הקנס – נדחית.

אשר על כן, המרצת הפתיחה מתקבלת באופן חלקי במובן האמור לעיל.

בהתאם לסעיף 42 ד' בפקודת הראיות, המתייחס למעמדו של פסק הדין המרשיע בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, כמו זו שלפני, "יראו את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי כאילו נקבעו במשפט אזרחי.". בהתאם להלכה הפסוקה, תכליתו של סעיף זה למנוע כפילות הליכים משפטיים ולהבטיח חסכון בזמן שפוטי ולכן הממצאים והמסקנות בפסק הדין הפלילי יהוו ראייה חלוטה, אשר אינה ניתנת לסתירה (בנגוד למשל להסדר שקבוע בסעיפים 42א' עד 42ג' בפקודת הראיות(.

בנוסף, בגזר הדין נקבע כאמור מפורשות כי המדובר ב"ארוע אלימות שהתפתח בלא סיבה.

...

למרות זאת שוכנעתי כי על הנתבעים לשאת בנזקי התובע, ביחד ולחוד.

לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע , ביחד ולחוד סך של 95,500 ₪.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע ביחד ולחוד את הוצאותיו, לרבות אגרת בית משפט שכר טרחת המומחה מטעמו וחלקו בשכ"ט מומחה ביה"מ(בהתאם לקבלות שיציג להם )וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% (כולל מע"מ).

בית המשפט העליון קבע דרך חישוב הפצוי בהליך הפלילי, כמצוות סעיף 77(א) לחוק העונשין ב-ע"פ 7186/19 טובי נ' מדינת ישראל (8.1.20): "... בשל העובדה שפיצוי בהליך הפלילי אינו מחייב הליך של הוכחת נזק מדויק, ונקבע בהתאם להתרשמותו של בית המשפט, הרי שאין למצות במסגרתו את הנזק הכולל שניגרם לנפגע העבירה, ויש לתחמו. פיצוי זה הריהו 'עזרה ראשונה' הנתנת לנפגע העבירה בתום ההיתדיינות בפלילים. בצד אותה 'עזרה ראשונה' עומדת האפשרות להגיש בנפרד תביעה אזרחית נגד העבריין, בגין מלוא ניזקי קרבן העבירה". גזירת העונשים המתאימים לנאשמים במסגרת המיתחם כפי שיפורט להלן, נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לארוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. כפי שציין בהגינות ב"כ הנאשמים עצמו, לאחר שטען כי המיתחם צריך להיות זהה "אם במיתחם הם צריכים להיות קצת יותר למעלה, זה כבר ויכוח ש... (לא ברור) נתווכח,...". זאת ועוד, כפי שנקבע בסעיף 4 לפסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה ב-ע"פ 10370/02 סויסה נ' מדינת ישראל (27.5.03) (ההדגשות לא במקור - זד"ל), כי - "אין להשתית על עיקרון אחידות הענישה את תורת הענישה כולה. כלל זה מהוה שיקול ענישה חשוב, אך לא בלעדי, בין מכלול שיקולים שיש להעריכם ולאזנם באיזון ראוי כדי להגיע לתוצאת ענישה שקולה אשר תגשים את תכלית ההגנה על עניינו של הפרט ושל הציבור המשולבים זה בזה". כך נקבע גם ב-סעיף 15 לפסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה ב-ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל (1.4.07) (ההדגשות לא במקור - זד"ל), כי - "עיקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, אינו שיקול עונשי העומד לעצמו, ואינו עיקרון בלעדי שלעולם אין לסטות ממנו... עיקרון זה נושא עמו משקל יחסי ביחס ליתר שקולי הענישה, ואם קיימים שיקולים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנו מטעמים של צדק ואנטרס צבורי כי אז על בית המשפט לחרוג ממנו ולהעדיף שקולי ענישה אחרים" כעולה מטיעוני ההגנה לעונש ומהתרשמות שירות המבחן, הנסיבות שלא קשורות בבצוע העבירות הרלוואנטיות לנאשם 1, בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין הן - מבחינת הפגיעה של העונש בנאשם 1 ובמשפחתו, נסיבות חייו והנזקים שנגרמו לו מבצוע העבירות ומהרשעתו - מתסקיר שירות המבחן עלה כי נאשם 1 כבן 34, הצעיר מבין 6 ילדי הוריו, שנפטרו, ומותם היוה עבורו טראומה.

גם האם תוארה כאשה חמה, דואגת ודוחפת ללמידה והתפתחות.

...

עמדה על כך כב' הש' וילנר, בסעיף 12 לפסק דינה ב-ע"פ 7220/19 זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.20) - "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד". מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי רבו מקרי האלימות בארץ בכלל ובאזור הדרום בפרט.

מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, מידת הפגיעה בשלוות נפשו ובכבודו לא מבוטלות אף הן. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי ביצוע מעשי התקיפה בחבורה, על ידי שלושת הנאשמים, העצימה מידת הפגיעה בערכים המוגנים.

לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי כל אחד מהנאשמים תרם תרומה שונה וקיים שוני בנסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים, כפי שפורט לעיל.

מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל עולה, כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לאירוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. נזכיר כי נאשם 1 הוא מי שנהג בסוואנה תוך הדלקת אורות גבוהים וחסם באמצעות הסוואנה את הפיאט.

כך, התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין והאינטרס הציבורי, השוני בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבות שלא קשורות בביצוע העבירות - מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהשית עונשי מאסר על נאשמים 1 ו-2 שירוצו בעבודות שירות (בהינתן חוות הדעת בעניינם).

בהינתן חומרת מכלול מעשי כל אחד מהנאשמים, מידת מעורבותו ומידת אשמו של כל אחד מהם, מצאתי כי יש למקם את נאשמים 1 ו-2 בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, ואילו את נאשם 3 בתחתית המתחם - ואני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 - 3 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.

המעיין ברע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, סב(2) 802 (פמ"מ – 08.08.2007) ימצא שם כך: "אשר לבקשת המדינה, בפסיקה אומצה גישה לפיה הליך הפצוי למתלונן לפי ס' 77 הנו בעל מאפיינים אזרחיים, אלא ששילוב הוראת הפצוי בחוק העונשין מוסיף לה גם היבטים בעלי פן עונשי-חברתי, לכן סעיף זה משלב מאפיינים אזרחיים ועונשיים יחד. תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מהתחום הפלילי. תכלית נוספת היא כי, בין אם מדובר בהוראה עונשית ובין אם בהוראה אזרחית, הרי שנועדה היא ראשית לכל לסייע לקורבנות העבירה. בפרשנותו וביישומו של ס' 77 לחוק יש לתת את הדעת למורכבות זו, כאשר לעיתים יגברו ההיבטים הראשונים ולעיתים האחרונים, בהתאם להקשר ולנסיבות." אמור כי, בחריג יכול והפיצוי הפלילי לא ינוכה מן הפצוי האזרחי, ואולם המקרה שלפניי אינו חריג דיו לסטות מקוו הפסיקה העקרי של בית המשפט העליון, שהרי גם הפצוי הפלילי אינו אלא פיצוי "על החשבון". האם צריך להכריע מחדש באחריות הנתבע הבה נזכיר כי המונח המשפטי הנוגע לטענות הנתבע בעיניין זה הוא "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים". למעשה, לנפגע עבירה קיימת זכות הבחירה בין שני מסלולים, בירור התובענה בפני בית המשפט שדן בהליך הפלילי בתוך 90 ימים מיום שפסק הדין "הפלילי" הפך חלוט, או הגשת תובענה אזרחית בפני בית משפט "רגיל", לאמור שאינו פלילי וזאת במועד ובזמן הנוחים לו במיתחם דיני ההתיישנות.

במכתב ממרכז בלואלר (1.11.16), "... מטופלת במרכז פסיכותרפיה על שם בלואלר מאז אוגוסט 2016. ...האיבחון הנוכחי שלה הוא הפרעת דחק פוסט-טראומטית והפרעת דכאון מתמשכת". בהתאם לאמור אני מעריך את דרגת הפגיעה הנפשית הכוללת של הנבדקת בשיעור של 15% על פי סעיף 34ב(2-3) לתקנות המל"ל 2012 בשל קשיי היסתגלות מתמשכים המלווים בתסמינים חרדתיים דכאוניים ובעלי נופך בתר חבלתי כאשר נכותה הנפשית הנגזרת ישירות מן האירועים נישואי תובענה זו הנם מחצית מנכותה הכוללת (7.5%) ושאר נכותה בגין קשיי התמודדותה על רקע קוי אישיותה שהתפתחו על רקע המורכבות המשפחתית ותחושותיה הסובייקטיביות לגבי השתייכותה והזדהותה עם משפחתה הגרעינית ותחושת הדחייה.

...

" קובע אני את דרגת הנכות הצריכה קביעה בגובה 25% כנכות צמיתה.

אחזור ואומר כי הפסקה זמנית של טיפולים אינה ערובה כי אלו יחודשו בעתיד, מה גם שנחה דעתי כי טיפולים כאמור הם בבחינת דרוש.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך 2,139,500 ₪ ועל סך זה יוסיף פסיקת הוצאות בגובה 150,000 ₪, ובסה"כ - 2,289,500 ₪.