תביעה אזרחית נגררת לפלילים בגין תקיפה

דיון והכרעה תביעת התובע היא לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו עקב תקיפתו על ידי הנתבע.

בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק בתי המשפט וסעיף 42ד לפקודת הראיות כאמור, בתביעה אזרחית נגררת לפלילים מוענק לממצאים ולמסקנות של פסק הדין הפלילי, משקל מכריע שאינו ניתן לסתירה; ותביעה נגררת אמורה להשמע בפני אותו שופט או מותב שהרשיע את הנאשם במשפט הפלילי.

...

סה"כ על הנתבע לפצות התובע בסכומים כדלקמן: עזרת הזולת 2,000 ₪ כאב וסבל 12,000 ₪ סה"כ 14,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנני מחייב הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו כתוצאה מהאירוע, בסך כולל של 14,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 4,000 ₪.

טענות הנתבע התביעה הוגשה כתביעה אזרחית רגילה ולא בתביעה אזרחית נגררת לפלילים כאמור בסעיף 77 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

כן ראו לעניין זה י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, התש"ע-2009, הוצאת דיונון (להלן: "י' קדמי"), ע' 1554 "הכלל הוא, כי לא ניתן למנוע הגשת פסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחי – מכוח הוראות סעיף 42א לפקודה – על-ידי סיווגה של הודאה (פורמאלית) במשפט פלילי לצורכי אותו משפט פלילי בלבד; הצהרת נאשם במשפט פלילי, לפיה הוא 'מודה בעובדות לצורך משפט פלילי זה בלבד' אינה חוסמת את הדרך בפני הגשת פסק הדין כראיה במשפט אזרחי" אשר לממצאים בהם עוסק סעיף 42א' לפקודת הראיות, הרי "במקום שההרשעה מבוססת על הודאה בעובדות שבכתב האישום – עובדות אלו מהוות 'ממצאים ומסקנות'" (י' קדמי, ע' 1561).

הנתבע אף פיצה את התובע בגין תקיפתו במסגרת ההליך הפלילי בסך של 5,000 ₪.

...

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע סך של 242,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובע סך של 8,000 ₪ בגין הוצאות משפט (לרבות שכר טרחת המומחים) ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

התובע ישלם את המחצית השנייה של האגרה לאלתר.

ביום 13.2.17 ניתנה החלטה, על ידי כב' השופט יעקב דנינו (שדן בתיק באותה העת) ולפיה כאשר מוגשת תביעה אזרחית נגררת לפלילים, לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט, יש לידרוש בה סעדים כספיים הקשורים באופן מובהק להרשעה הפלילית.

פיצוי לא ממוני בגין תקיפתו, כספים שנגזלו ממנו על ידי הנתבע, כספים שנלקחו ממנו בחוסר תום לב בנגוד לחובות לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, נזק לא ממוני ופצוי עונשי.

...

אולם, כאשר התובע בחר להגיש את התביעה ככספית, ולהעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 200,000 ₪ בלבד, אין באפשרותי לפסוק מעבר לכך ועל כן אני מעמיד את הפיצוי על סכום זה. לפיכך הנני קובע כי בגין הנזק הלא ממוני ישלם הנתבע לתובע סך של 200,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (8.1.17).

כפי שנפסק ברע"א 9670/07 פלונית ואח' נ' פלוני (6.7.09) כאשר נגזר דינו של אדם, והוא מורשע על ידי בית המשפט המוסמך, מושגת בהרשעה וגזר הדין תכלית ההרתעה וההוקעה ואין מקום למתן עונש כפול בדרך של פיצוי עונשי נוסף.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 80,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן החזר הוצאות בשיעור 20,000 ₪ (סכום זה כולל החזר חלקי של האגרה, בשים לב לפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק).

התביעה העיקרית הוגשה ע"י התובע כתביעה אזרחית נגררת לפלילים לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב)תשמ"ד -1984 והנה תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע לאחר שהנתבעים הורשעו במסגרת ת"פ 64957-01-19 בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, איומים, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שבוש מהלכי משפט.

לטענת התובע, המדובר בתביעה אזרחית נגררת לפלילים בגין מסכת אירועים מיום 24.1.17 במהלכם ביצעו הנתבעים עבירות פליליות בהן הודו והורשעו ואילו התביעה שכנגד הוגשה בגין עוולות ועילות על רקע של סיכסוך שכנים בגין אירועים מ2011,2012,2014,2015 והארוע בגינו הורשעו מ2017.

...

הטענות בסעיף 22.11 לתביעה שכנגד לא רק שסותרות את הרשעתו כאמור,אלא שהנתבע 1 אף עותר לפיצוי על מעשה תקיפה מצד התובע, כאשר נקבע כממצא עובדתי וכראיה חלוטה בהליך הפלילי שהנתבע עצמו הוא זה שאחראי לו והוא זה שביצע אותו וברי לפיכך כי דין טענות אלו להידחות וכך אני מורה.

מלבד סילוק התביעה על הסף טען התובע כי יש להפריד את הדיון בין שתי התביעות שבנידון ובעניין זה שוכנעתי כי אכן יש מקום להורות על הפרדת הדיון כמבוקש: למעט סעיף 22.11 לכתב התביעה שכנגד, עוסקת התביעה שכנגד בטענות למטרדים ונזקים שגורם התובע בגין הפעלת חברת הסעות באזור מגוריהם של הנתבעים.

ראו גם ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קו "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט מן פורצהיים, [פורסם בנבו] שבו נקבע כי יש צורך להפריד את הדיון, משום שהתובע בתביעה העיקרית זכאי לכך שבירור תביעתו לא יימשך למעלה מן הדרוש" (ההדגשות אינן במקור) לאור האמור אני מורה על הפרדת הדיון בתביעה העיקרית מהתביעה שכנגד.

זוהי תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים בגין ניזקי גוף על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984.

האחת, טענת הנתבע כי במקרה זה אין לקבל את ההליך הפלילי כראייה מאחר והוא לא הכיר את החוק בעיניין תביעה נגררת, והאחרת, כי למעשה ביצע תקיפה אך פעל מהגנה עצמית ומשכך אין לחייבו בעוולות הנובעות מן התקיפה.

...

התנהלות בעלי הדין לרבות הארכת ההליך שלא לצורך – לעניין זה מצא בית המשפט, כי הצדדים לא האריכו את ההליך שלא לצורך.

הבטחת זכות הגישה לערכאות - לעניין זה מצא בית המשפט כי אין בסכום ההוצאות הנפסק כדי להרתיע תובעים בפוטנציה מלהיזקק לערכאות שיפוטיות או כדי להרתיע נתבעים בפוטנציה מלהתגונן.

בית המשפט מצא, כי לעניין הליך זה,  אין מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לנתבע יעמוד על האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי.